משבר איראן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משבר איראן היה משבר בינלאומי שהתייחס לאיראן ב-1946. ברית המועצות תחת שלטון יוסף סטלין המשיכה לכבוש את איראן. לאחר שהשאה רזה פהלווי הכריז על הזדהות עם היטלר - בריטניה וברית המועצות שלחו כוחות לאיראן, מה שהסתיים בשליחת השאה לגלות באיי מאוריציוס. בנו, מוחמד רזה פהלווי, מונה להיות המלך החדש על ידי הכוחות הכובשים. ב-1946 חלקים מאיראן נכבשו על ידי כוחות בריטים, והצבא האדום כבש את החלקים הצפוניים של המדינה. סטלין ניסה להרחיב את שטח ההשפעה הסובייטי, על ידי עזרה בבניית מדינות עצמאיות חדשות, ורפובליקה כורדית הוקמה, תחת שלטונו של קאזי מוחמד. אחרי שברית המועצות נאלצה לעזוב את איראן בגלל לחצים אמריקאים, הצבא האיראני בעזרת כוחות שכנים כבשו את מהאבד, הבירה הכורדית. מנהיגי הרפובליקה נתלו בכיכר המרכזית של מהאבד ב-1947.
הסכסוך היה לאחד הגורמים בהתפתחות הבדלים ביחסים פוליטיים בין ארצות הברית וברית המועצות. הסכסוך גם היה חלק משלביה הראשונים של המלחמה הקרה.
