הלמוט קוהל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלמוט יוזף מיכאל קוהל (3 באפריל 1930, לודוויגסהאפן) הוא פוליטיקאי גרמני מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), אשר שימש בין השנים 1982 ו-1998 כמערב גרמניה ואחר כך של גרמניה המאוחדת - תקופה ארוכה יותר מכל קאנצלר אחר בתולדות גרמניה.

תוכן עניינים 1 חייו 2 הקריירה הפוליטית 2.1 תפקיד הקאנצלר 2.2 פרשיית התרומות והתקופה שלאחר תפקיד הקאנצלר

[עריכה] חייו

הלמוט קוהל הוא בן למשפחה קתולית שמרנית. אביו, הנס קוהל, שימש במלחמת העולם הראשונה קצין בצבא הגרמני, והיה יועץ פיננסי. לקוהל היו שני אחים; אחיו הבכור נפל במלחמת העולם השנייה. קוהל עצמו גוייס ממש לפני תום המלחמה לוורמאכט ככוח סיוע, אבל לא לחם בחזית. בסוף המלחמה שב ברגל לביתו.

בשנת 1946 הצטרף ל-CDU, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, והיה פעיל בהקמת סניף צעירי המפלגה בעיר הולדתו. בסוף לימודיו בבית הספר החל ללמוד מדעי החברה והמדינה וכן היסטוריה בפרנקפורט. את פעילותו הפוליטית המשיך בזמן לימודיו באוניברסיטה. ב-1953 היה לחבר בוועד המנהל של סניף המפלגה במדינת ריינלנד-פפאלץ ואחר כך ממלא מקום יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגתו.

לאחר שסיים את לימודיו, החל בכתיבת עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אותה הגיש ב-1958. לאחר מכן הועסק כעוזר הנהלה במפעל ליציקת ברזל בעירו. בשנת 1960 נשא לאישה את הנלורה רנר (1933 - 2001). מנישואין אלו נולדו לזוג שני בנים. ב-2001 שמה אשתו (אז בת 68) קץ לחייה, לאחר שסבלה שנים ארוכות מאלרגיה הולכת ומחריפה לאור.

ב-2004 פרסם קוהל את החלק הראשון של זכרונותיו תחת הכותרת "זכרונות, 1930-1982", המקיפים את פרק חייו עד למינויו לקאנצלר. החלק השני צפוי להתפרסם בשנים הקרובות.

[עריכה] הקריירה הפוליטית

ברמה הכלל ארצית, היה קוהל ב-1966 לחבר בוועד המנהל של מפלגתו וב-1969 לממלא מקום יו"ר המפלגה. בין השנים 1969 ו-1976 שימש כראש ממשלת מדינתו, ריינלנד-פפאלץ.

ב-1973, לאחר הצבעת האי-אמון הכושלת נגד הקאנצלר המכהן וילי בראנדט, התמנה קוהל ליו"ר מפלגת ה-CDU וכיהן בתקפיד זה במשך 25 שנה. בשנים 1976 עד 2002 היה קוהל חבר הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני.

[עריכה] תפקיד הקאנצלר

ב-20 בספטמבר 1982, לאחר שהקאנצלר הלמוט שמידט מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) פירק בעקבות חילוקי דעות קשים על המדיניות הכלכלית את הקואליציה של מפלגתו עם מפלגת המרכז הליברלית הגרמנית (FDP), פתחו ה-CDU ומפלגת האחות הבווארית שלה (CSU) במגעים להקמת קואליציה עם ה-FDP.

קוהל מונה לתפקיד הקאנצלר ב-1 באוקטובר 1982 במסגרת הצבעת האי-אמון הקונסטרוקטיבית נגד הלמוט שמידט, והיה בכך לקאנצלר השישי של גרמניה הפדרלית והשלושים וחמישה בסך הכל. בתפקיד שר החוץ נותר מי שכיהן בתפקיד גם בקואליציה הקודמת, הנס-דיטריך גנשר מה-FDP. קוהל איבחן את מצבו הטוב בדעת הקהל והביא לפיזור הבונדסטאג בידי נשיא גרמניה ולבחירות חדשות, בהן חיזקה מפלגתו שלו את כוחה ושותפתו לקואליציה, ה-FDP, נחלשה.

בשנים 1987, 1991 ו-1994 נבחר קוהל שוב לתפקיד הקאנצלר במסגרת הבחירות הכלליות לבונדסטאג, בגוברו על המועמדים יוהאנס ראו (לימים נשיא גרמניה), אוסקר לפונטיין ורודולף שרפינג מה-SPD. בכך היה קוהל גם לקאנצלר הראשון של גרמניה המאוחדת.

לקוהל תפקיד חשוב באיחוד גרמניה ובבניית כוחו של האיחוד האירופי, כמו גם במעבר לשימוש במטבע האירו. כמו כן השפיע על בחירת פרנקפורט למקום מושבו של הבנק האירופי המרכזי.

קוהל פעל רבות לחיזוק הקשרים עם צרפת, והיה ידוע בידידותו האמיצה עם נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן.

בתחילת 1996 העניק לו ארגון בני ברית אות הוקרה על פועלו ההומניטרי.

בבחירות של שנת 1998 ניצחו ה-SPD ומועמדה למשרת הקאנצלר, ראש ממשלת סקסוניה התחתונה גרהרד שרדר. הקואליציה הנוצרית-ליברלית הוחלפה בקואליציה של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים. ב-26 באוקטובר 1998 העביר נשיא גרמניה רומאן הרצוג את קוהל מתפקיד הקאנצלר.

האיחוד האירופי העניק לקוהל ב-11 בדצמבר 1998 אזרחות כבוד של אירופה, ציון לו זכה לפניו רק ז'אן מונה, ממקימי האיחוד.

[עריכה] פרשיית התרומות והתקופה שלאחר תפקיד הקאנצלר

בפרשיית התרומות ל-CDU סביב הבחירות לבונדסטאג של שנת 1998 בחר קוהל שלא לגלות את שמות התורמים, ושומר על שתיקה זו עד היום, בניגוד לתקנון מפלגתו. כתוצאה משתיקה זו נמנעו ממפלגתו כספי מימון המפלגות לתעמולת הבחירות, והוא שילם אותם מכיסו, ובכך מנע נזק כספי ל-CDU.

ועדת חקירה פרלמנטרית חקרה את הפרשיית בשנים 1999 - 2002. בשל חשד להפרת אמונים מצד מפלגתו פתחה פרקליטות המדינה בבון בשנת 2000 בחקירה נגד קוהל. קוהל שילם כופר עונשין, והחקירה לא הגיעה לכתב אישום. קוהל הודה במחדלים בטיפול בתרומות, בחר להמשיך בשתיקתו, וזכה לביקורת ציבורית מרובה. בעקבות פרשיית התרומות נאלץ גם לוותר על תפקיד נשיאות הכבוד של מפלגתו. לאחר תקופה של היעדרות מהופעות ציבוריות, שב קוהל באוגוסט 2003 להופיע באירועים של מפלגתו, ושוב אינו נחשב בה למוקצה.

הקודם: הלמוט שמידט

קאנצלר גרמניה 1982-1998

הבא: גרהרד שרדר