מחלות של מערכת הדם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחלות של מערכת הדם מגוונות כמו מערכת הדם עצמה; לצד כמה מגורמי המוות העיקריים בעולם כיום (התקפי לב, למשל), זוכות רוב המחלות של מערכת הדם לאלמוניות יחסית. מחלות מסוימות - מחלת הנשיקה וטחורים, למשל - מוכרות לאנשים רבים, מבלי שהללו ידעו כלל כי מדובר במחלה של מערכת הדם.
למערכת הדם שלושה מרכיבים: הדם, כלי הדם והלב. המחלות התוקפות כל אחד מהמרכיבים הינן נפרדות בדרך-כלל, ואינן משפיעות על שני המרכיבים האחרים. למרות זאת, ישנם יוצאי דופן; מחלת כלי דם המקשה על זרימת הדם, למשל, עלולה לגרום ללב לשאוב ביתר חוזקה ולהחלישו במשך הזמן. בנוסף למחלות התוקפות את שלושת מרכיבי המערכת, קיימים כמה מצבים רפואיים כלליים הקשורים ישירות למערכת הדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מחלות דם
[עריכה] מחלות של תאי הדם האדומים
- אנמיה: מצב בו הדם לא מסוגל לשאת את כמות החמצן הנדרשת לגוף. אנמיה היא בעצם תסמין (סימפטום), ולא מחלה בפני עצמה. הגורמים לה מגוונים ונחלקים לשלוש קבוצות: מספר נמוך מדי של תאי דם אדומים, כמות נמוכה מדי של המוגלובין בתאי הדם האדומים ופגמים בהמוגלובין. אנמיה גורמת לעייפות, חיוורון, צמרמורות ורגישות לקור וכן קוצר נשימה.
- פוליציתמיה: כמות רבה מדי של תאי דם אדומים. גורמת לדם להיות צמיג ולזרום באיטיות.
- אריתרובלסטוזה עוברית: מצב בו קיים הבדל מסוים בין סוג הדם של אישה בהריון ובין סוג הדם של העובר אותו היא נושאת. ההבדל גורם למעבר של נוגדנים מדם האם אל דם העובר, אשר תוקפים את תאי הדם האדומים שלו והורסים אותם (דבר דומה מתרחש כשחולה או פצוע מקבלים עירוי דם השונה מסוג הדם שלהם). התינוק הנולד סובל מאנמיה וחוסר חמצן; נזק חמור למוח ואף מוות עלולים להיגרם. הטיפול המקובל הוא עירוי דם לעובר ואף החלפת כל הדם שלו בדם מסוג אחר.
[עריכה] מחלות של תאי הדם הלבנים
- סרטן הדם או לויקמיה: התרבות בלתי-נשלטת של תאי הדם הלבנים. התאים הסרטניים, אשר לא עברו התמיינות והינם חסרי תפקוד, חודרים באופן תמידי ממוח העצם לזרם הדם; עם זאת, הבעיה העיקרית היא שמוח העצם מתמלא עד אפס מקום בתאי הדם הלבנים הסרטניים, ותפקודו נפגע קשות. החולה סובל מאנמיה קשה ודימום, בנוסף מעליה בחום הגוף, אובדן משקל וכאבים בעצמות.
- מונונוקלאוזה מדבקת או מחלת הנשיקה: זיהום הנגרם על-ידי נגיף אפשטיין-בר, התוקף לימפוציטים. כמו במחלות נגיפיות רבות, גם כאן ניתן להבחין בירידה במספר הנויטרופילים (תופעה המכונה נויטרופניה). המחלה מתבטאת בכאב גרון, חום גבוה ובלוטות לימפה (ובראשן הטחול) מוגדלות. בנוסף עלולה להתפתח פגיעה בתפקוד הכבד ודלקת כבד.
- לויקופניה: מספר נמוך מדי של תאי דם לבנים. נגרמת לעתים קרובות על-ידי תרופות מסוימות.
- פאנציטופניה: מספר נמוך מדי של כל תאי הדם (טסיות, לויקוציטים ואריתרוציטים). למעשה, מדובר בכשל של מח העצם. היא נגרמת לעתים קרובות על-ידי תרופות מסוימות או מחלות מסוימות.
[עריכה] מחלות קרישת דם
- מחלות תרומבואמבוליטיות: תסמין הנגרם כתוצאה ממספר מחלות ומצבים, ובו נקרש הדם בצורה מוגברת, דבר העלול לגרום לקרישים תועים לחסום כלי דם. הקרישה המוגברת עלולה להיגרם כתוצאה מפגיעה בדופן כלי הדם, עקב טרשת עורקים (ראו בהמשך) או כוויות, למשל, דבר הגורם לשפעול טסיות הדם באזור הפגוע וליצירת קריש. גורמים נוספים לקרישה בלתי-רצויה הם שכיבה ממושכת, ניתוח כירורגי, עישון ותרופות.
- הקריש שנוצר עלול להתנתק עם הזמן מהמקום או להתפורר ולזרום בדם; כשהוא מגיע לכלי דם צר מדי הוא עלול לחסום את מעבר הדם ולגרום למוות מהיר של רקמות ולהפסקת תפקודם של איברים. כשזה קורה במוח, למשל, עלול להתרחש שבץ. קיימים מצבים מולדים או נרכשים בהם יש נטייה לקרישיות מוגברת של הדם (תרומבופיליה), ובהם הקרישים עלולים להופיע עקב חוסר או פגם בגורמי קרישה שונים. גורם תרומבואמבוליטי נוסף הוא פוליציתמיה, שהוזכרה לעיל; הדם הזורם באיטיות מועד יותר ליצירת קרישים.
- מחלות דימום:
- תרומבוציטופניה: מספר נמוך מדי של טסיות דם. הדבר גורם לדימומים פנימיים חמורים בכל הגוף, אשר נגרמים אפילו עקב חבלה קלה. תרומבוציטופניה יכולה להיגרם מסיבות רבות, ביניהן: נוגדנים עצמיים (ITP), תגובה לתרופות, חוסר בויטמין B12, או מחלות הפוגעות במוח העצם (לויקמיה או גרורות לעצמות וכיו"ב).
- בעיות בתפקוד הכבד: באיבר זה מיוצרים גורמי קרישה (פקטורי קרישה) המסייעים בתהליך המורכב של קרישת הדם. כשהכבד אינו מתפקד, מכל סיבה שהיא, עלולים להיווצר דימומים חמורים עקב מחסור באותם גורמים. לצד מחלות כבד מוכרות העלולות לגרום למצב זה, כגון שחמת ודלקת כבד, עלול גם חוסר בויטמין K לגרום לכך.
- המופיליה: קבוצה של מחלות תורשתיות בהן אחד האנזימים המסייעים בקרישת הדם אינו מיוצר. הדבר גורם לדימומים חמורים לאחר פציעות, אשר עלולים לגרום למוות אם אינם מטופלים מיד; בנוסף נגרמים דימומים ספונטניים בפרקים, דבר הגורם לכאבי פרקים ובמהלך הזמן מביא לפגיעה קשה בהם ולחוסר תפקוד שלהם.
[עריכה] מחלות כלי דם
- טרשת העורקים או הסתיידות העורקים או אתרוסקלרוזה: היצרות של העורקים עקב שקיעת מוצקים שומניים על-גבי הדפנות. למרות שכל עורקי הגוף יכולים להסתייד, העורקים המושפעים ביותר הם אבי העורקים ועורקי שריר הלב. כשההסתיידות מחמירה היא גורמת במקרים רבים להתקף לב.
- דליוּת: ורידים מורחבים מדי, כתוצאה מבעיה בשסתומים הפנימיים שבהם. ברוב המקרים מדובר בדליוּת ברגליים; זאת נגרמת בגיל מתקדם בדרך-כלל, כתוצאה מעמידה ממושכת או השמנה. לעתים קיים גורם תורשתי; בנוסף, גם הריון עלול לגרום לדליות בנשים.
- טחורים: דליוּת חמורה באזור האגן והעכוז.
[עריכה] מחלות לב
- דלקת מיסב הלב או דלקת כיס הלב או פריקרדיטיס: הדלקת גורמת לחיכוך מוגבר בין הלב והקרומים המקיפים אותו; הדבר גורם לכאב ולפגיעה בפעילות הלב. לעתים גורמת הדלקת לסתימת כיס הלב בנוזלים, דבר הגורם לטמפונדה ("סתימה"). במקרה האחרון נהוג לשאוב את עודף הנוזלים מכיס הלב באמצעות מזרק.
- אנגינה פקטוריס: תעוקת לב הנגרמת כתוצאה מחסימה רגעית או זמנית של עורק המזין את שריר הלב; עלולה להיגרם כתוצאה מלחץ או ממאמץ רב. לעתים מדובר במצב כרוני.
- התקף לב או אוטם שריר הלב: למרות שמדובר בסימפטום רגעי, הרי שתמיד מדובר במחלה ממושכת הגורמת להיסתמות הולכת וגוברת של העורקים המזינים את הלב. התקף לב הוא אחד מגורמי המוות השכיחים בעולם המערבי.
- בעיות בשסתומי הלב: כמו כל שסתום מכני אחר, גם ארבעת שסתומי הלב עלולים "לדלוף". כשהדליפה קלה מסוגל הלב לעמוד בכך ללא סימפטומים מיוחדים, אך דליפה חמורה גורמת ללב להתאמץ ולהיחלש. היצרות (סטנוזה) של השסתומים גורמת אף היא ללב להתאמץ יתר על המידה. כשהמצב חמור ניתן להחליף את השסתום הפגום בשסתום מלאכותי או בשסתום מלבו של יונק כלשהו (חזיר, בדרך-כלל). הבעיה הנפוצה ביותר מסוג זה היא צניחה של השסתום המיטרלי.
- דלקת פנים הלב או אנדוקרדיטיס: דלקת באנדוקרדיום, השכבה הפנימית של הלב. בדרך-כלל גורמת דלקת זו לבעיות בשסתומי הלב, במיוחד באנשים בהם כבר קיימות בעיות אחרות בשסתומי הלב. חיידקי סטרפטוקוקוס המצויים בדרך-כלל בחלל הפה, ואשר אינם גורמים למחלות בשגרה, עלולים לגרום לאנדוקרדיטיס כשהם חודרים למחזור הדם.
- אריתמיה: הפרעה בקצב הלב. הדבר עלול לגרום לפרפור (פיברילציה) - פעימות לב מהירות ובלתי-סדירות. כשהלב מפרפר הוא לא שואב דם, דבר העלול לגרום למוות מהיר. כדי לגרום לקוצב הלב לחזור לפעילותו הסדירה יש לטפל מייד בקורבן באמצעות הלם חשמלי. קוצב לב פגום ניתן להחליף בקוצב מלאכותי, איתו החולה מסוגל לחיות ללא בעיות מיוחדות. אריתמיה מהווה תסמין למחלות רבות.
- רשרוש, אוושה, הלמות לב או דפיקות לב: תופעה זו אינה מעידה תמיד על מחלה; רשרושים ניתן לשמוע (בעזרת סטתוסקופ) במקרים רבים אצל ילדים וקשישים בריאים; קירות הלב שלהם דקים ולפיכך נעים ביתר חוזקה כשהדם זורם בלב. כשהרשרוש מעיד על מחלה, כמעט תמיד מדובר בבעיה בשסתומי הלב.
- היפוקלצמיה, היפונתרמיה, היפוקלמיה: מחסור ביוני סידן, נתרן או אשלגן, בהתאמה. אלו הן אינן מחלות לב, והן משפיעות גם על מערכות אחרות בגוף, אך השפעתן על הלב קריטית, ומסתכמת בקצב לב לא סדיר ובבעיות בשאיבת הדם. גם המצבים ההפוכים (היפרקלמיה וכו'), של עודף ביונים אלו, עלולים לגרום לבעיות חמורות בלב.
- טכיקרדיה: קצב לב מהיר מהרגיל (למעלה מ-100 פעימות לדקה). גורמים אפשריים: לחץ, עליה בחום הגוף, מחלת לב כלשהיא או שימוש בתרופות מסוימות. טכיקרדיה כרונית עלולה לגרום לפרפור לב.
- ברדיקרדיה: קצב לב איטי מהרגיל (פחות מ-60 פעימות לדקה). גורמים אפשריים: חום גוף נמוך ושימוש בתרופות מסוימות. בנוסף, ניתן להבחין בברדיקרדיה לאחר פגיעות ראש, כשנוצרת בצקת במוח. ניתן לחיות עם ברדיקרדיה מתונה ללא הפרעה, אך כשהמצב מחמיר האיברים והרקמות אינם מקבלים מספיק חמצן.
- בעיות בשריר הלב: שורה של מצבים עלולה לגרום לבעיות אלו; כשהנזק חמור נקרא המצב CHF (ראשי תיבות של Congestive Heart Failure). גורמים אפשריים: טרשת העורקים, לחץ דם גבוה ואוטם שריר לב (רקמת השריר שניזוקה בהתקף מוחלפת בצלקת, אשר אינה משתתפת במאמץ הכללי לשאיבת הדם). קרדיומיופתיה הינה התנוונות של שריר הלב; לעתים מדובר במחלה תורשתית.
- פגמים מולדים בלב: ידועים 30 סוגים שונים של פגמים כאלו; פגמים בלב הינם הפגמים המולדים הנפוצים ביותר. ברוב המקרים מדובר בשסתומים או כלי דם צרים מדי, הגורמים ללב להתאמץ יתר על המידה, או בהפרדה לקויה בין שני צידי הלב, דבר המביא לערבוב דם הנושא חמצן בדם הנושא פחמן דו-חמצני; לפיכך הדם המגיע לרקמות אינו נושא מספיק חמצן. כשתינוק נולד עם שני סוגי הפגמים יחדיו, הוא עלול להכחיל תוך דקות מרגע הלידה, וטיפול נמרץ נדרש. פגמים מולדים בלב נגרמים לרוב כשהאם מעשנת או נוטלת תרופות במשך ההריון, או כשהיא נדבקת בזיהום כלשהוא. את רוב הפגמים ניתן לתקן בניתוח.
[עריכה] בעיות במחזור הדם
- לחץ דם נמוך: תופעה זה מתרחשת לעתים קרובות אצל קשישים. לרוב אין סיבה לדאגה, ולמעשה לחץ דם נמוך יכול להעיד על אריכות ימים ועל גיל מתקדם נטול מחלות. לחץ דם נמוך אורתוסטטי נגרם באופן זמני כשקשישים נעים בפתאומיות (כשהם קמים במהירות ממצב של ישיבה, למשל). לחץ דם נמוך כרוני (אצל אנשים בכל הגילאים) מעיד לעתים על תזונה לקויה ועל אנמיה, אך עלול גם להיגרם כתוצאה ממחלות שונות (מחלת אדיסון, למשל). לחץ דם נמוך אקוטי (חריף) עלול להיגרם כתוצאה מהלם, וניתן לפגשו רבות במחלקות לטיפול נמרץ בבית החולים.
- לחץ דם גבוה: "הרוצח השקט" של העולם המערבי, לחץ דם גבוה מסתיים לעתים קרובות בהתקף לב, שבץ, אי-ספיקת כליות או מחלות של כלי הדם. אנשים מסוגלים לחיות עשרות שנים עם לחץ דם גבוה מבלי שידעו על כך.
- שטף דם: דליפת דם מכלי הדם אל פנים חלל הגוף. מצב זה יכול להיות מסוכן, שכן הוא גורם לאיבוד מהיר של דם אך לעתים הוא אינו מורגש. שטף דם שאינו מטופל עלול לגרום להלם.
- הרעלת דם, רעלת דם, בקטרמיה, ספטיסמיה, מיגול דם: שמות שונים למצב בו חיידקים פתוגניים (מעוררי מחלות) רבים חודרים לזרם הדם. הדבר גורם ליצירת תגובה דלקתית בכל הגוף, הכרוכה בדליפת דם מכלי הדם. הרעלת דם חמורה עלולה להתפתח להלם זיהומי.
- הלם או שוק: מצב בו כלי הדם אינם מזרימים כמות מספקת של דם אל הרקמות והאיברים. הלם עשוי להיות קטלני ורפואת החירום שוקדת על דרכים להתמודדות עמו. הלם עלול להיגרם כתוצאה מטראומה (אובדן דם אל הסביבה או שטפי דם פנימיים), זיהום (הלם זיהומי) וגורמים אחרים. הלם מהווה את אחת הסיבות העיקריות למוות בחדרי טיפול נמרץ בבתי חולים.
