בעלבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שרידי מקדש בכחוס בבעלבק

בעלבק (בערבית: بعلبك‎, בעלבכ) עיר בלבנון השוכנת בבקעת הלבנון בקרבת הגבול הסורי, בגובה 1,170 מטר מעל פני הים ומהווה את מרכזה.

מקור השם הוא בימי הפיניקים ובאל בעל בצירוף בקע כלומר "אדון הבקע", כנהוג באותה תקופה בה היו בעלים מקומיים שנקראו על שם האזור. בתקופה הרומית כונתה העיר "הליופוליס" והייתה מרכז דתי חשוב, ובו מקדשים מפוארים ליופיטר שזוהה עם בעל, לוונוס ולבכחוס. העיר הרומית השתמרה בצורה טובה יחסית עד ימינו, והוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. מאז 1955 מתקיים באתר פסטיבל בעלבק, שהוא אחד הפסטיבלים התרבותיים החשובים ביותר בעולם הערבי.

העיירה בעלבק שרוב אוכלוסיתה שיעית, נחשבת זה שנים ל"עורף האסטרטגי" של חיזבאללה, ובמקום מתגוררים בכירים של הארגון, ופועלים מוסדות אזרחיים וצבאיים של חיזבאללה, בית חולים שמשרת את לוחמי החיזבאללה, כמו גם מכללה איסלאמית. לטענת החיזבאללה, הכוח שחטף את שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ביום י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.06) והביא בכך לפרוץ מבצע "שכר הולם", התאמן באזור בעלבק. באותו מבצע הפציץ צה"ל מספר פעמים מחסנים ומחנות של החיזבאללה בעיר ובסביבתה. יחידות מיוחדות של צה"ל אף פעלו במהלך המבצע בבית החולים דאר אל-חיכמה, הממומן מכספי צדקה איראניים ומנוהל ברובו על ידי תומכי חיזבאללה. הלוחמים חיפשו אמנם דמות בכירה, אך בסופו של דבר נלקחו בשבי רק חמישה אנשי חיזבאללה.

בעלבק גם נחשבת לבירת הסמים של לבנון. בעיירה כמה עשרות של מעבדות סמים.

[עריכה] במקורות יהודיים

העיר בעל בק מזוהה כ"בעל גד", שהייתה השטח הצפוני ביותר שכבש יהושע בן נון. "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת...מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר חרמון" (יהושע, י"א ט"ז-י"ז). (כך טוען חוקר א"י הרב ישראל-זאב הורוביץ באנציקלופדיה "ארץ ישראל ושכנותיה", עמ' 166, וכן זאב וילנאי באנציקלופדיה "אריאל", כרך א-ב, עמ' 981-982, וכך מופיע גם בתנ"ך המבואר "דעת מקרא", על ידי יהודה קיל, ספר יהושע, עמ' צ', הערה 47). אז היא נקראה על שם "בעל" – האל הכנעני, ו"גד" – אליל המזל.

המשנה במסכת מעשרות, (פרק ה' משנה ח') דנה במעמדו של שום מיוחד וחריף המגיע מהעיר, הנקרא "שום בעל-בכי". גם היום מתקיים בעיר שוק ירקות ססגוני.

במקורות היהודיים החל מימי הביניים יש מספר עדויות על יהודים שהתגוררו במקום. כבר בימי רבי סעדיה גאון, במאה העשירית, התקיימה במקום קהילה יהודית, וחלק מתלמידי ישיבתו באו ממנה. רבי בנימין מטודלה ביקר בה בשנת 1175, ולדבריו המקום היה אתר נופש ליהודי דמשק, כמו ערי לבנון עלי ובחמדון, בהן גם התפתחו קהילות יהודיות מבוססות בעקבות הנופשים. רבי משה אלשייך מספר על מספר יהודים מקומיים, ואף על שניים מהם, שהיגרו לדמשק, ונהרגו שם. בשנת תרי"ח (1858), מספר משה ריישר, חוקר ארץ ישראל מירושלים, על מספר יהודים ספרדים המתגוררים במקום.