ויסלבה שימבורסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויסלבה שימבורסקה (בפולנית : Wisława Szymborska, נולדה ב-2 ביולי 1923) היא משוררת פולניה, מסאית ומתרגמת ספרות צרפתית.

תוכן עניינים 1 חייה 2 יצירתה 3 ספריה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייה

שימבורסקה נולדה ב-2 ביולי 1923, בקורניק שבמחוז פוזנן. בגיל שמונה היא עברה עם משפחתה לקרקוב, ונקשרה אל העיר בה היא חיה גם כיום. בשנת 1945 היא החלה ללמוד לשון וספרות פולנית באוניברסיטה היאגלונית שבקרקוב, אך בהמשך החליפה את תחום לימודיה לסוציולוגיה. באוניברסיטה היא נעשתה מעורבת בחבורת הכותבים המקומית ותוך זמן קצר פגשה את המשורר צ'סלב מילוש, ממנו הושפעה בהמשך. היא פירסמה את שיריה הראשונים במספר עיתונים וכתבי עת, וכך המשיכה מספר שנים.

ב-1948 הפסיקה את לימודיה בלא תואר, בשל מצבה הכלכלי הרעוע. באותה שנה היא נישאה למשורר אדם ולאדק, ממנו התגרשה בשנת 1954. בשנים אלו עבדה כמזכירה וכמאיירת ספרים. ב-1949 היה אמור להתפרסם קובץ שיריה הראשון, אך הוא לא עבר את הצנזורה בנימוק ש"הספר לא ענה לדרישות הסוציאליות". למרות תקרית זו, בראשית הקרירה הספרותית שלה היא נשארה נאמנה לקו המפלגתי, חתמה על עצומות מפלגתיות ואף שיבחה את לנין, סטלין והמציאות הסוציאליסטית. בקובץ שיריה הראשון, 'בשביל זה אנו חיים' (Dlatego żyjemy) למשל, היא פירסמה שירים בשמות כמו 'לנין' או 'לצעירים שבנו את נווא הוטא' (Młodzieży budującej Nową Hutę), על בניית 'יישוב סוציאליסטי לדוגמה' ליד קרקוב. היא אף הפכה לחברה במפלגת השלטון, מפלגת העובדים המאוחדת.

בהמשך, כרוב האינטלקטואלים שהיו קרובים בתחילה לקו המפלגתי, שימבורסקה התרחקה באיטיות מהאידאולוגיה, וזנחה את עבודתה המוקדמת. למרוות שהיא נשארה במפלגה עד 1966, היא החלה ליצור קשרים עם מתנגדים לשלטון וכבר ב-1957 התיידדה עם ג'קזי גיאדרויק, העורך של עיתון המהגרים המשפיע, תרבות (Kultura) הפריזאי.

ב-1953 הצטרפה לצוות מגזין סקירת הספרות חיי הספרות, והחל מ-1968 כתבה את טור ביקורת הספרים שרבות מהמסות שכתבה בו פורסמו אחר כך בספר. היא הפסיקה את עבודה במגזין ב-1981, וערכה במשך שנתיים את הירחון פיסמו. בשנות השמונים הגבירה את פעילות האופוזיציונית וכתבה לכתב העת של הסאמיזדאט, ארקה (Arka) תחת שם העט סטנסיקוונה (Stanczykówna).

שימבורסקה זכתה בפרסים רבים, בהם:

• פרס גתה לשנת 1991
• פרס הרדר לשנת 1994
• פרס נובל לספרות לשנת 1996.

למרות שכתבה באחד משיריה (אחדים אוהבים שירה), כי רק 2 אנשים מאלף אוהבים, ספריה נמכרים בפולין בכמויות המחרות עם כותבי פרוזה בולטים. מלבד זאת, שירתה תורגמה לשפות אירופאיות רבות וכן לערבית, עברית, יפנית וסינית. שיריה הפשוטים, שתורגמו לעברית על ידי רפי וייכרט, התקבלו יפה בקהל הישראלי ובקרב המבקרים, ובביקורה בארץ בשנת 2005 השתתפו אלפי אנשים בכנסים לכבודה.

[עריכה] יצירתה

הסגנון שלה מקורי ואיננו חלק מזרם כלשהו, הוא אינטלקטואלי במהותו, ישיר ומשוחח עם הקורא. פעמים רבות השירים בנויים כמבטים חוזרים על אותו מושג או משפט, מוסיפים בכל פעם משהו, עד להפתעה בסיום. כך למשל השיר אחדים אוהבים שירה בנוי כך שכל אחד משלושת הבתים עוסק במילה מן הכותרת. היא מציגה את המצב כמו שהוא, בדרך כלל ללא מילות הערכה, ומתוך התיאור עולה אנושיות פשוטה. כך גם בסגנון שיריה, היא נמנעת מקישוט אמנותי, מטאפורה חרוז או כל דבר אחר. כך, התוכן מובלט ואף המקצב מכוון לחשוף את המשמעות המפתיעה הטמונה בדברים.

שירתה עוסקת בזמן, בהיסטוריה, בקוסמוס, ביחס האדם לסובב אותו, בעולם ומלואו. היא עוסקת בנושאים הגדולים ביותר, אך מנסה ללכוד את הרגע, הפעולה או הנקודה הקטנה ביותר. כך בשיר שמים, היא עוסקת ברומו של עולם,

"החלוקה לארץ ושמים

איננה הדרך הנכונה לחשוב

על השלמות הזאת"

אך מורידה זאת אלינו -

אינני חייבת לחכות...

יש לי שמים מאחורי גבי, בהשג יד ועל העפעפים

השמים מתהדקים מסביבי

מרימים מלמטה"

כשהיא דנה במלחמה (בשיר סוף והתחלה) היא מתמקדת בעובדות ה'לא מענינות' כביכול,

"אחרי כל מלחמה/ מישהו חייב לנקות

סדר כלשהו /הרי לא יתרחש מעצמו

...זה איננו פוטוגני/ ומצריך שנים ארוכות

כל המצלמות נסעו מכבר/ למלחמה אחרת"

כך כשהיא עוסקת במוות, בנוף, בעולם, ובכל דבר. היא כותבת:

"חולפת שנייה אחת/ שנייה שניה

שנייה שלישית/ אך אלו רק שלוש שניות שלנו"

ובשיר ה-16 במאי 1973 אף יותר מכך -

"אני מנערת את הזכרון/...

לא/ ברור שאני דורשת יותר מדי:

כדי שנייה אחת שלמה".

יש לה ראיה מפוכחת וחודרת, אך ללא זעם או תוקפנות, אלא הבנה לחולשת האדם ואמפתיה אליו. היא מתארת את האדם כעושה מעשים סתמיים וחסרי השפעה, אך גם לכך יש משמעות, "גם לרגע חולף עבר מפואר". חיי האדם והרגעים הקטנים חשובים כמו האירועים הגדולים ולפעמים יותר. למשל ביחס למוות, ברור שהוא ינצח בסוף אך בכל רגע שעודנו חיים אנחנו מנצחים אותו. עם זאת, לעתים הסתמיות מחרידה והורסת, כמותו בפיגוע של האיש שחזר לקחת את כפפותיו, בשיר הטרוריסט, הוא צופה.

ייחודה בולט גם במסות שלה, שבדרך כלל מתחילות מעיסוק בסוג ספרים שלא נוהגים לכתוב עליהם ביקורת, כמו לכסיקונים, ספרי ייעוץ ואפילו רשימה אחת על לוח השנה. שימבורסקה מודה שהספרים הם רק "תירוץ לטוויה חופשית של אסוציאציות" שמובילות אותה להרהורים מעניינים. ניתן לראות גם כאן את ההומניזם שלה שאינו עיוור כלפי המציאות, דבר שמתבטא גם ביחסה המדוקדק והמפוכח כלפי השירה, שדווקא ממנו היא מגלה את חשיבותה ועוצמתה.

[עריכה] ספריה

בעברית הופיעו לשירתה תרגומיו של רפי וייכרט מפולנית:

• אטלנטיס : מבחר שירים / ויסלבה שימבורסקה (תל אביב : עכשיו, 1993)
• סוף והתחלה : מבחר שירים / ויסלבה שימבורסקה (תל אביב : גוונים, תשנ"ו 1996)
• שלהי המאה : מבחר שירים / ויסלבה שימבורסקה (תל אביב : קשב לשירה, תשנ"ח 1998)
• בשבח החלומות / ויסלבה שימבורסקה (תל אביב : קשב לשירה, תשס"ה 2004)

כמו כן תרגם וייכרט את קובץ המסות שלה, "קריאת רשות" (תל אביב : קשב לשירה וחרגול, תשס"ו 2005)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ויסלבה שימבורסקה באתר פרס נובל
• "מזמור" מאת ויסלבה שימבורסקה תירגם מפולנית רפי וייכרט, באתר הארץ
• קריאת רשות - שלוש מסות קצרות מאת ויסלבה שימבורסקה, באתר ynet
• שלושה שירים מאת ויסלבה שימבורסקה, באתר ynet
• כתבה על שימבורסקה ושלושה משיריה, באתר הבחירה החופשית
• על השיר "אחדים אוהבים שירה" מתוך כתב העת הוירטואלי "מעמקים".

הקודם: שיימוס היני

פרס נובל לספרות 1996

הבא: דאריו פו