פליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פליט הוא אדם שנמלט מביתו או מארצו בגלל מלחמה או משום שהוא נרדף בה מחמת גזעו, דתו, לאומיותו, חברותו בתנועה חברתית מסוימת או דעותיו הפוליטיות. אדם שנותר חסר בית עקב אסון טבע (כגון רעידת אדמה), אינו בגדר פליט. גם אדם שהיגר מארצו משיקולים אחרים (כגון שיקולים כלכליים) אינו בגדר פליט. פליטים היו למשל, היהודים שנגזל ביתם ורכושם באירופה במלחמת העולם השנייה, ופליטים היו הפלסטינים שנמלטו או גורשו במלחמת השחרור.

לעתים ניתן מעמד של פליט לאדם בודד המבקש מקלט מדיני, או לקבוצה מצומצמת של נמלטים, ובמקרה זה אין קושי לפליט או למדינה הקולטת אותו למצוא מגורים סבירים לפליט. פעמים רבות, בפרט כאשר הפליטים מגיעים למעמדם זה עקב שינוי פתאומי, כגון מלחמה, הם מקבלים מחסה במחנות פליטים, שמורכבים מעשרות, מאות ואפילו אלפי אוהלים שמהווים משכן זמני לפליטים עד שייבנו עבורם בתים קבועים.

פעמים רבות עומד העולם בפני בעיית פליטים, שבאה על פתרונה בשתי דרכים עיקריות:

• כאשר חולף האיום שבגללו נמלטו הפליטים מארצם, הם חוזרים אליה.
• הפליטים משתלבים במדינה שקלטה אותם בעת שנמלטו או במדינה אחרת, ואין להם עניין בחזרה לארצם.

אחת הבעיות הקשות ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא בעיית הפליטים הפלסטינים, שחרף השנים הרבות שחלפו מאז נוצרה, לא נמצא לה פתרון נאות.

אף שמקובל על הכול שמתן מחסה לפליטים הוא מטרה הומנית נעלה, פעמים רבות מסרבות מדינות לפתוח את שעריהן בפני פליטים, ולמעשה מפקירות אותם לגורלם. דוגמה קיצונית לכך היא גורלם של פליטים יהודים מגרמניה הנאצית, שנאלצו לעתים לחזור אל ארץ מוצאם, שבה מצאו את מותם. לעתים מטלטלת ספינת פליטים רעועה ועמוסה במשך זמן רב בים, עד למציאת מדינה המוכנה לקלוט את הפליטים. על-פי אמנת הפליטים משנת 1951 ופרוטוקול משנת 1967, על מדינה להעניק מקלט לפליטים, ואסור לה להחזירם למדינה שממנה נמלטו. מדינות רבות מתעלמות מאמנה זו.

במסגרת האו"ם פועלת נציבות האו"ם לפליטים (United Nations High Commissioner for Refugees - UNHCR). הפליטים הפלסטינים משנת 1948 נמצאים בטיפולה של אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (UNRWA). בתור שכאלה הם אוכלוסיית הפליטים היחידה שבה גם צאצאי הפליטים זכאים למעמד של פליט, אף שהתופעה שבה פליטים נותרים במעמד זה למשך שנים רבות מתקיימת גם במקומות אחרים.

[עריכה] קליטת פליטים בעולם

• בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה ניסו יהודים להימלט מגרמניה הנאצית, אך התקשו למצוא מדינות מקלט (ראו: פליטים יהודים מגרמניה הנאצית).
• בתום מלחמת העולם השנייה נותרו מאות אלפי פליטים יהודים. מהם שניסו לחזור למקומות מגוריהם שלפני המלחמה (ולא תמיד התקבלו בברכה), ורבים מהם ניסו להגיע לארץ ישראל. שלטון המנדט הבריטי הטיל הגבלות חמורות על כניסת יהודים לארץ ישראל, והתאמץ לעצור ספינות מעפילים שניסו להביא פליטים יהודים ארצה חרף האיסור. נוסעיהן של ספינות שנלכדו סמוך לחופי ישראל הועברו למחנות פליטים שהוקמו עבורן בקפריסין, שהייתה גם היא תחת שלטון בריטי. רק לאחר הקמת המדינה הורשו פליטים אלה לעלות ארצה, ויחד אתם עלו פליטים יהודים ששהו במחנות פליטים באירופה, כחלק מגל העלייה ההמונית שלאחר קום המדינה (ראו: פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה).
• בתום מלחמת וייטנאם נמלטו מוייטנאם פליטים רבים בספינות, אך התקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם. במקרה אחד של פליטים וייטנאמים שאנייתם נסחפה בלב ים, ואף מדינה לא הייתה מוכנה לקולטם, החליט ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שזכר פליטי השואה היהודים המטלטלים בלב ים היה זכור לו, לקולטם בישראל.
• בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, עזבו, ברחו וגורשו מאות אלפי פלסטינים מארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות, אשר הפליטים מכנים אותה הנכבה (האסון). במקביל, מאות אלפי יהודים ברחו וגורשו ממדינות ערב לארץ ישראל.
• בשנות השמונים קלטה פקיסטן, תוך קבלת עזרה רבה מארצות הברית, מיליוני פליטים אפגניים (בעיקר פשטונים) שברחו מאפגניסטן עקב הפלישה הסובייטית אליה.