בריכות הצאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריכות הצאן הן שתי בריכות החפורות באפיקו של נחל בית זיתא.
תוכן עניינים |
[עריכה] הבריכה העליונה
במאה ה-8 לפנה"ס נבנה באתר בור מים לסיפוק מים למקדש ויתכן כי זו הבריכה העליונה המוזכרת בספר מלכים בשם "הבריכה העליונה":
| ""וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס". | ||
| -- מלכים ב', י"ח, 17 | ||
הבריכה מוזכרת אף בספר ישעיהו:
| "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס." | ||
| -- ישעיהו, ז', 3 | ||
מתיאורים אלה עולה כי הבריכה שימשה את הכובסים בעיר.
[עריכה] בריכות הצאן - הוספת הבריכה השניה
במאה השלישית לפנה"ס, ככל הנראה ביוזמתו של שמעון הכוהן הגדול נבנתה בריכה נוספת במקום. בריכות אלה נקראו "בריכות הצאן" מאחר ושימשו לשטיפת הצאן שהובא להקרבה כקורבן בבית המקדש. שימוש זה בבריכה הביא לאמונה מסוימת בטהרת מי הבריכות, ובתקופתו של ישו שתי הברכות היוו חלק מקומפלקס גדול יותר שהאמינו שמהווה בריכות מרפא, הבריכות נקראו בריכות הצאן או הפרובטיקה, ובברית החדשה מכונה האתר בריכת בית חסדא - האתר בו ישו ריפא נכה:
| "אחרי כן היה חג ליהודים וישוע עלה לירושלים. בירושלים, על-יד שער הצאן הייתה ברכה, שנקראה בית חסדא, וסביבה חמש אכסדראות בעלות עמודים. באכסדראות האלה שכבו הרבה חולים ועורים ופסחים ויבשי אברים. היה שם איש אחד והוא בחליו שלושים ושמונה שנים. ישוע ראה אותו שוכב וידע כי זמן רב הוא חולה. שאל אותו: "אתה רוצה להיות בריא?" השיב לו החולה: "אדוני, אין אתי איש שיטיל אותי לברכה בעת תנועת המים. עד שאני בא, אחר יורד לפני." אמר לו ישוע: "קום, קח את משכבך והתהלך." מיד נרפא, לקח את משכבו והתהלך. אותו יום היה יום שבת". | ||
| -- יוחנן, פרק 5, 9-1 | ||
הבריכות בתקופה זו היו מורכבות מחמישה סטוים - ארבעה סביב הבריכה ואחד במרכזה.
[עריכה] לאחר חורבן בית המקדש
לאחר שנת 135 לספירה, עם בנייתה של ירושלים כעיר פגאנית על ידי אדריאנוס נבנו באתר מרחצאות מרפא לכבודו של האל אסקלפיוס (סראפיס). מכיוון שהריפוי נעשה בדרך כלל בעזרת אמבטיות וטבילות הוקמו מקדשים מסוג זה סמוך למעיינות ומקורות מים. במקדש הפגאני נחשפו פסלונים ותבליטים של נשים, אולי פסלונים שניתנו על ידי אנשים שזכו להירפא ממחלתם. כמו כן נתגלה ממצא המראה נחש בין שני עמודי מקדש גופו מסתיים בראשו של האל אסקלפיוס.
מאוחר יותר נבנתה במקום כנסיית סנטה אנה. הכנסייה נבנתה על אומנות שנבנו על הבריכות, ועל הדייק המרכזי שבין שתי הבריכות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
