תחיית המתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הציור "תחיית המתים" (1499) מאת לוקה סיניורלי.

תחיית המתים הוא מושג הקיים בדתות ובאמונות שונות, ומבטא אמונה בכך שבעתיד יקומו המתים לתחיה.

ביהדות, מהווה מושג זה מרכיב משמעותי, ומבטא אמונה ותקווה בקימת המתים לתחייה לאחר בוא המשיח.

[עריכה] תחיית המתים ביהדות

[עריכה] תחיית המתים בתנ"ך

בתנ"ך מופיע המושג "תחיית המתים לראשונה, כהבטחה האלוהית לעתיד של גאולה ותקווה:

רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל. (חתימת שירת האזינו, דברים לב, לט)

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל. (ישעיה כו, יט)

וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם (דניאל יב, ב)

וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין. (דניאל יב, יג)

[עריכה] תחיית המתים בתלמוד

התלמוד מבסס את האמונה בתחיית המתים כעקרון משמעותי ביהדות. לפיכך, נאמר במקורות, כי מי שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא. ההסבר: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים.

במקומות שונים בתלמוד הובאו ראיות לתחיית המתים מפסוקים שונים בתנ"ך: במסכת ברכות ט"ו ע"ב במסכת פסחים סח ע"א ובמקומות נוספים.

התלמוד במסכת סנהדרין משחזר כמה שיחות בין חז"ל ובני דתות אחרות וויכוחים האם תתכן תחיית המתים:

"שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... עד שאמר להם מקרא זה: אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה".

אמר לו קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (הנכם אומרים שהמתים קמים לתחיה, והלא המתים הופכים לעפר, וכיצד יחיה עפר)? אמרה ליה ברתיה: שבקיה ואנא מהדרנא ליה (אמרה לו בתו של הקיסר: הנח, ואני אשיב לו תשובה) שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר מן הטיט לא כל שכן!

אמר לו ההוא מינא (אותו כופר) לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין - דחיין מיתי, דמיתי חיין (אבוי לכם שאתם אומרים שהמתים יחיו. שכן אפילו החיים מתים, ודאי שאין המתים קמים)? אמר לו ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אבוי לכם האומרים שהמתים לא יקומו. שכן אלו שלא נולדו - נולדים וחיים, אלא שכבר חיו לא כל שכן שיחיו שוב)!

כמו-כן, נערכה על ידי אנשי כנסת הגדולה ברכה מיוחדת בתפילת העמידה, המברכת את הקב"ה על כך שהוא מחיה מתים.

[עריכה] סוגיות שנויות במחלוקת וסוגיות הצריכות בירור

תחיית המתים היא שלב באחרית הימים, לאחר ביאת המשיח, בה נשמות הצדיקים ישובו לגוף. קיימים שני הסברים לגבי תחיית המתים:

הרמב"ן בחיבורו שער הגמול מבאר לפי הגישה המסורתית המקובלת, היא שתחיית המתים היא השלב האחרון באחרית הימים, הצדיקים יקומו לתחייה ולא ימותו עוד, אלא הגוף שלהם יזדכך ויחיה עם הנשמה חיי נצח בעולם הבא.

הרמב"ם במאמר תחיית המתים ובהקדמה לפירוש המשנה, מבאר שתחיית המתים היא נס שבו יקומו הצדיקים לחיים ארוכים וממושכים, שבסופם ימותו, ונשמתם תזכה לחיי העולם הבא.

כמו-כן, ההיבט ההלכתי של תחיית המתים עורר שאלות שונות, כמו: נשמה שהתגלגלה בכמה גופים, לאיזה גוף תשוב בתחיית המתים? או: איש שאשתו מתה עליו ונישא שוב, לאיזו אישה ישוב כאשר יחיו שתי נשיו?

הרמב"ם קבע את תחיית המתים כאחד מי"ג העיקרים בהם מחוייב כל יהודי להאמין.