שימוש צבאי בילדים ובנערים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שימוש צבאי בילדים ונערים הוא ביטוי המתייחס להצבה של ילדים ונערים[1] באזורים מסוכנים בהם פועלות פעולות צבאיות במטרה להגן על אתר כלשהו או לגרום לתעמולה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
לאורך ההיסטוריה השתתפו ילדים ונערים במערכות צבאיות בתרבויות רבות, גם כאשר היה זה מנוגד כביכול למנהגים התרבותיים.
אזכורים להפעלת ילדים ונערים לשימוש צבאי ניתן למצוא עוד בעת העתיקה. היה זה מנהג בתרבויות באזור אגן הים התיכון לגייס ילדים ונערים על מנת שישמשו עוזרים, נהגי מרכבה ונושאי כלים. אף על פי כן, בתקופה זו ובמספר תרבויות באזור זה, החל האדם את חייו הבוגרים כבר בתחילת תקופת ההתבגרות, בהיותו ילד, בעוד שבתרבויות אחרות החל האדם את חייו הבוגרים בהיותו נער, בגיל 16. אי לכך, גיוס ילדים ונערים לשימוש הצבאי בתרבויות אלו היה מנהג הוגן אשר פרנס את הילדים ואת הנערים ואשר סייע להם בהתפתחותם ובהשתלבותם בחברה.
דוגמאות למנהג זה של שימוש צבאי בילדים ובנערים ניתן למצוא בתנ"ך (שירותו של דוד לשאול המלך), באמנות המצרית והחיתית ובמיתולוגיה, בפילוסופיה ובספרות היוונית. המנהג נעשה רשמי ביוון העתיקה, כחלק מהמסורת החינוכית בה קרבה בין בגיר לקטין היה חזון ואף נחשב לכוח לחימה יעיל יותר (ראו החבורה המקודשת של תבאי). בנוסף לנורמה זו, נהגו בעת העתיקה לכפות גיוס על ילדים ונערים למסעות ומערכות צבאיות כחלק מ"הציוד הצבאי", נוהג שהעמיד ילדים ונערים אלו בסכנה מפני התקפות של המשמר העורפי.
גם הרומאים עשו שימוש צבאי בילדים ונערים אף על פי שנהיר היה כי זהו מעשה אכזרי ולא מוסרי; פלוטארכוס מציין בכתביו כי בתקופת חייו קיים היה גיל מינימלי בו מורשים נערים להילחם. כן הוא מציין כי מותר היה לסחור בילדים ונערים, מעשה המרמז על חוסר ההתחשבות בילדים ובנערים בעת העתיקה ועל האפשרות לקיומו של שימוש צבאי בילדים ובנערים[2].
באירופה של ימי הביניים הרבו להפיק תועלת מילדים בני כ-12 למטרות צבאיות, בעיקר על תקן נושאי כלים, אולם תפקידם המעשי בקרב היה מוגבל ביותר. מסע הצלב של הילדים אשר ארע בשנת 1212 גייס אלפי ילדים כחיילים לא מאומנים תחת ההנחה שכוח שמימי יאפשר להם לנצח את האויב, אולם למעשה אף אחד מהילדים לא זכה להשתתף אף לא בקרב אחד; במקום זאת הם נמכרו לעבדות.
במהלך קרבות הלוחמה המודרנית לקחו לעיתים חלק נערים צעירים, בדרך כלל על תקן מתופפים. במהלך התקופה שבה הסחר הבינלאומי והלוחמה הימית נשלטו בידי אוניית מפרש, הצטרפו נערים צעירים לספינות הצי המלכותי הבריטי והיו אחראיים על מטלות חשובות רבות כגון הבאת אבקת שריפה ממחסן התחמושת של הספינה לצוות התותח.
חוק שנחתם על ידי הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1827 חייב מספר לא מבוטל של ילדים יהודים, הידועים בשם הקנטוניסטים, להצטרף למוסדות אימונים צבאיים במטרה להשתלב בשירות הצבאי לכשיסיימו את אימונם. תקופת הגיוס, עשרים וחמש שנה, החלה רשמית בגיל 18, אולם אפילו ילדים כבני שמונה ותשע צורפו בכפייה באופן שיגרתי כדי להגיע למכסה הדרושה על פי החוק החדש.
במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו חלק ילדים רבים במרידות ובהתקוממויות פופולריות כגון מרד ורשה של שנת 1944 ותנועות מרי אנטי-פשיסטיות אחרות ברחבי אירופה הכבושה בידי הנאצים.
בצד שכנגד, הנוער ההיטלראי היה ארגון צבאי רשמי בגרמניה הנאצית, ארגון אשר אימן את הנוער בתחומי הלחימה והאסטרטגיה, והקנה להם את האידאולוגיה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה צורפו חברי הנוער ההיטלארי לשירות הצבאי הסדיר בגילאים הולכים וקטנים. במהלך הקרב על ברלין בשנת 1945 לקחו הצעירים חלק גדול בהגנה של הגרמנים.
במקרים מסוימים, ארגוני נוער הפכו לבעלי צביון צבאי כדי להקנות משמעת לשורותיהם, להחדיר תעמולה ולהכינם לשירות צבאי. דוגמאות למקרים אלו הם ארגון משמרות אדומים הסיני וארגון החלוצים הצעירים של ברית המועצות לשעבר.
[עריכה] חוקי זכויות האדם הבינלאומיים
אמנת זכויות הילד של האומות המאוחדות (סעיף 38; 1989) מצהיר: "על המדינות השותפות לנצל בצורה סבירה את האמצעים העומדים לרשותם כדי להבטיח שאדם שגילו מתחת לגיל 15 לא יקח חלק בפעולות איבה". יתר על כן, הפרוטוקול האופציונלי בנוגע למעורבותם של ילדים בעימות מזוין אשר נכנס לתוקף בשנת 2002, קובע תנאים על פיהם על המדינות השותפות לנצל בצורה סבירה את האמצעים העומדים לרשותם כדי להבטיח שאדם שגילו מתחת לגיל 18 לא יקח חלק בפעולות איבה וכי לא יגוייס בכפייה לכוחות הביטחון.
החלטת מועצת הביטחון 1261 של האומות המאוחדות "מגנה בתקיפות... גיוס וניצול של ילדים בעימותים מזויינים המהווים הפרה של החוק הבינלאומי" (סעיפים 3, 8, 13; 1999).
[עריכה] החוק ההומניטרי הבינלאומי
בהתאם לאמנות ז'נבה (פרוטקולים נוספים I ו-II), אשר אומצו בשנת 1977, ילדים אשר גילם קטן מגיל 15 לא יגוייסו לכוחות הביטחון או לארגונים צבאיים ולא יורשו לקחת חלק בפעולות איבה. עבור נערים שגילם בין גיל 15 ל-18, המדינות השותפות לאמנות ז'נבה ישתדלו לתת עדיפות לבוגרים יותר (פרוטקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה בינלאומיות, סעיף 77, 8 ביוני 1977; פרוטקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה שאינן בינלאומיות, סעיף 4, 8 ביוני 1977).
אמנת ז'נבה הרביעית (1949) אוסרת על ניצול הילדים כמגן אנושי (אמנת ז'נבה הנוגעת להגנה על אזרחים בעתות מלחמה, סעיף 12, 12 באוגוסט 1949).
[עריכה] חוק העבודה הבינלאומי
גיוס חובה או כפוי של ילדים לשימוש בעימותים מזוינים מהווה אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים על פי אמנה שתוקנה בנושא זה על ידי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), ואשר אומצה בשנת 1999.
האמנה קובעת כי על המדינות המאשררות את תנאיה להבטיח שגיוס חובה או כפוי של ילדים לעימות מזוין יהווה עבירה פלילית, וכן לספק אכיפה מנהלית ואזרחית יעילה לחוקים לאומיים אלו (סעיף III, 12 עד 14).
[עריכה] התפתחויות מודרניות
גיוס של ילדים ונערים למטרות לחימה הוא מנהג הקיים גם בתקופה המודרנית, בה משתתפים ילדים ונערים בעל כרחם בזוועות ופורענות ואף מהווים קרבנות בעצמם במקרים רבים.
ילדים ונערים שימשו צופים, משקיפים, שליחים ואף מגנים אנושיים. המקרה האחרון הוא בעייתי במיוחד: אם ערכו של ילד בן ערובה גבוה, יותר ויותר פורעי חוק ישתמשו בילדים כמגן אנושי, דבר המציב את החייל במצב של חסרון טקטי. אחרת, על החיילים לשאת בהשפעות המוסריות שבפגיעה או הריגה של ילדים במהלך פעולה של הגנה עצמית. אירוע מסוג זה יכול לשמש בכל מקרה תעמולה באמצעות פרסום תיאורים שונים (ולעיתים שקריים) לגבי מה שאירע.
לרוב, ילדות משמשות למין או לעוזרות בעל כורחן, בעוד שגורל הילדים הזכרים הוא להישלח לקרב. חלק מהילדים מעורפלים כדי למנוע את הסתייגותם; בדרך כלל הדבר נעשה באמצעות אילוצם לבצע מעשים אכזריים ולקחת סמים המדכאים רגשות אשמה ופחד. תעמולה, פחד מלהישאר לבד ונקמה משפיעים על הילדים להישאר בשירות הצבא "בהתנדבות".
[עריכה] מלחמת וייטנאם
חיילים אמריקאים דיווחו על מספר אירועים שבהם ניתנו רימוני יד ו/או חומר נפץ לילדים ונערים וייטנאמים במהלך מלחמת וייטנאם. במקרים מסוימים ילדות הורו לזרוק רימוני יד (עם או בלי משיכה של הנצרה כדי להפעילו, בהתאם למטרת הפעולה - יצירת אבידות פסיכולוגיות או אבדות ממשיות). במקרים אחרים חגרו הילדים והנערים חומר נפץ לגופם בעל כורחם והורו להתרועע עם החיילים האמריקאים כאשר חומץ הנפץ הופעל אופן ידני או באמצעות שלט רחוק. על פי גורמים צבאיים אמריקאיים, מקרים כגון אלו הצדיקו לכאורה את השימוש בכוח קטלני נגד ילדים, דבר אשר עורר שאט נפש אצל פעילי השלום. תדירות ותכיפות מקרים כגון אלו, והאם כוח קטלני היה הכרחי כאשר נעשה בו שימוש, מצויים במחלוקת.
[עריכה] הסכסוך הישראלי פלסטיני
פרופסור ויליאם אוברייאן מאוניברסיטת ג'ורג' טאון שבוושינגטון כתב בנוגע להשתתפות ילדים ונערים פלסטינים באינתיפאדה הראשונה: "נראה כי מספר ניכר, אם לא הרוב, של חיילי האינתיפאדה הם צעירים, ביניהם תלמידי בית ספר יסודי. הם מעורבים בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה וסוגים אחרים של אלימות" ("חוק ומוסר בלחמה של ישראל עם אש"ף", ניו יורק: ראוטלדג', 1991).
על פי דוח של הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים (2004), תועדו לפחות תשעה מקרים של פיגועי התאבדות שבהם עורבו קטינים פלסטינים בין אוקטובר 2000 לבין מרץ 2004 - במהלך אינתיפאדת אל אקצה: "אין עדות לכך שקבוצות פלסטיניות חמושות גייסו ילדים באופן שיטתי. ברם, ילדים שימשו שליחים ורצים, ובמקרים מסוימים לוחמים ומחבלים מתאבדים בהתקפות על חיילים או אזרחים ישראלים. כל הקבוצות העיקריות ניצלו ילדים למטרות אלו, בהן הפת"ח, החמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והחזית העממית לשחרור פלסטין"[3]. מערכת הביטחון בישראל דיווח על 229 מקרים שבהם נצפו קטינים המעורבים בפעילות לוחמנית[דרוש מקור].
העיתונאי הערבי חודה אל-חוסיין כתב בעיתון הלונדוני "אל-שארק אל-אווסט": "בעוד ארגוני האו"ם מצילים ילדים חיילים מפני שליטתם של מנהיגי מיליציות הדוחפים אותם לקרבות בין כנופיות, במיוחד באזור אפריקה, מספר מנהיגים פלסטינים... מחלקים פקודות ביודעין במטרה לסייע להם לסיים את גיל הילדות, גם במחיר חייהם"[4].
בראיון עם העיתון הכוויתי "עזאמן" ב-20 בינואר 2002, גינה מחמוד עבאס את המנהג באומרו כי הוא מתנגד לכך ש"ילדים קטנים הולכים למות". עוד ציין כי "זהו מעשה נוראי. לפחות 40 ילדי רפיח הפכו נכים לאחר שידיהם התפוצצו על ידי מטען צינור לאחר שקיבלו חמישה שקלים כדי לזרוק אותם" (צוטט בעיתון הירדני אלרעי)[5].
כך לדוגמה, ב-24 במרץ 2004 נתפס חוסאם עבדו, נער בן 14.5, שנשלח על ידי גדודי חללי אל אקצה של הפת"ח, במחסום חווארה ליד שכם, כשעל גופו חגורת נפץ. בתחקור אמר: "באתי להתפוצץ כי נתנו לי 100 שקלים והבטיחו לי שאקיים יחסי מין עם הבתולות"[6].
ארגון זכויות האדם האמריקאי משמר זכויות האדם דיווח כי בקרב בג'נין בשנת 2002 השתמשו חיילי צה"ל בילדים פלסטינים כמגן אנושי[7].
ב-23 במאי 2005 חזר ארגון אמנסטי אינטרנשיונל על בקשותיו לקבוצות פלסטיניות חמושות בבקשה לשים קץ לשימוש בילדים בפעולות מזוינות: "על קבוצות פלסטיניות חמושות חל החובה למנוע שימוש בילדים למטרות התקפות מזוינות או למשלוח של כלי נשק או חומרים אחרים"[8].
עד היום (מרץ 2006) נעצרו עשרות ילדים ונערים פלסטינים לאחר שנתפסו מבריחים חגורות נפץ וכלי נשק במחסומים וגדרות הביטחון הישראליים. במספר מקרים הודו העצורים כי מעשיהם נובעים מרצון לזכות באהדת קרוביהם, לעיתים נדירות תוך הבעת חרטה על המעשה. במהלך שנת 2004 ובצורה גוברת ב-2005 נתפסו ילדים רבים במחסום חווארה הסמוך לשכם[9].
[עריכה] ברית המועצות באפגניסטן
ילדים הפכו לעתים נדירות למטרות צבאיות כדי להשיג מטרות שונות. כך לדוגמה, באפגניסטן, צבא ברית המועצות הפעיל מנגנוני נפץ מאולתרים ופצצות בצורת בובה או צעצוע. תחבולות אלו כוונו לילדים שיאספו ויפעילו אותם, תוך פציעתם באופן קשה מבלי להורגם, בדרך כלל תוך כריתת ידם או זרועם. המטרה הייתה לפגוע במורל הכפרים, לנצל משאבים רפואיים יקרים שיועדו לטיפול באויב, ולהגביל את תנועת האזרחים לאזור הכפר שם היו פגיעים יותר לשליטה ממשלתית או לפגיעה צבאית ישירה. פעולות דומות יושמו נגד הרוסים במהלך מצור לנינגרד בתקופת מלחמת העולם השנייה, שם ירה חיל התותחנים הגרמני צעצועים שפוחלצו בחומר נפץ לתוך העיר כדי לפגוע במורל האוכלוסייה.
[עריכה] איראן
במהלך השלבים המאוחרים של מלחמת איראן-עיראק הואשמו שני הצדדים בשימוש בנערים צעירים כדי למלא את שורותיהם שהתדלדלו בעקבות שנים של מלחמה. במהלך מלחמה זו הואשמה איראן בשימוש בילדים ובנערים לפינוי שדות מוקשים - הילדים והנערים אולצו לרוץ לפני החיילים מבלי להתחשב בחייהם של ילדים ונערים אלו. לכאורה, ילדים צעירים במיוחד שימשו מגן אנושי. עיתונאי מזרח-אירופאי טוען כי ראה "עשרות אלפי ילדים קשורים יחד בקבוצות של כ-20 כדי למנוע ממוגי הלב מלנטוש את עמדתם"[10].
[עריכה] אפריקה
גיוס של ילדים ונערים לשימוש צבאי היה נפוץ ומצוי במספר מדינות באפריקה עד לאחרונה אך כיום הוא מצוי במדינות אחדות; אף שממשלת סיירה ליאונה עצמה אינה מגייסת ילדים ונערים לשימוש צבאי, קיימים מספר ארגונים שאפשרו ואף עודדו זאת על פי הקואליציה להפסקת השימוש הצבאי בילדים חיילים. מספר אישים, ביניהם נשיא ליבריה לשעבר צ'ארלס טיילור ופודיי סנקוהא, הועמדו לדין במדינה זו בגין פשעי מלחמה, בהם גיוס של ילדים ונערים לקבוצות התנגדות מזוינות[11]. זאת ועוד, עד שנת 2004 המשיכו כוחות הביטחון של ליבריה להעסיק ולגייס ילדים ונערים, בין אם בכפייה ובין אם בהתנדבות, לשורותיהם. גם במדינה זו נוהגים קבוצות מזויינות לגייס ילדים ונערים למטרות שונות, ביניהם ארגון LURD הנתמך כביכול על ידי גינאה, סיירה ליאונה וארצות הברית. על פי משמר זכויות האדם עוד בשנת 2003 גייסה הארגון ילדים ונערים לשורתיה הצבאיים בשטחים הנשלטים בידי הממשלה ובמונרוביה[12].
על פי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, נהגה ממשלת זאיר (בקונגו) וקבוצות צבאיים מזוינות לגייס ילדים ונערים עקב המחסור הגדול בחיילים. עוד טוען הארגון כי ילדים ונערים רבים מבתים הרוסים גוייסו בהתנדבות או בניגוד לרצונם[13]. גם מדינתם השכנה אוגנדה חשודה בשימוש צבאי בילדים ובנערים. משמר זכויות האדם צבר עדויות של גיוס מתמשך של ילדים ונערים יחידות הגנה מקומיות שנועדו לספק ביטחון לכפרים המקומיים אולם לחמו לצד כוח ההגנה האוגנדי האזרחי (UPDF) וכנגד ה-LRA, קבוצת מורדים אוגנדית[14]. קבוצת ה-LRA גייסה אף היא מספר רב של ילדים ונערים. כך לדוגמה, כ-8,400 ילדים ונערים נחטפו בידי הארגון בין יוני 2002 למאי 2003 בלבד על פי יוניצף. תואר כי החטופים שימשו לביצוע פשיטות, לשריפת בתים, להכאה והריגה של אזרחים, לחטיפת ילדים ונערים נוספים ולהילחם נגד UPDF. בנות שנחטפו שימושו משרתות ולפעילויות מיניות[15].
[עריכה] מזרח אסיה
גיוס של ילדים ונערים הוא הליך רגיל במספר סכסוכים במדינות אסיה. בולטות בהן הן תנועות הגרילה, כגון הנמרים הטמילים בסרי לנקה, המואשמות בגיוס ואף בכפיית הגיוס למערכות צבאיות על ידי ארגונים הפועלים למיגור התופעה; ב-13 ביוני 2005 פנתה הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים לתנועה בבקשה להפסיק את הגיוס השיטתי של ילדים בכלל ובפסטיבלים הינדיים במזרח המדינה בפרט. מקורות שהגיעו לידי הקואליציה דיווחו על "גיוס מוגבר בפסטיבלים בשבועות האחרונות. מרבית הנערים כבני 15 או 16"[16].
דוגמה נוספת היא הארגון המפכני צבא העם החדש הפועל בפיליפינים. על פי עדויות שנאספו על ידי הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים נראה כי הארגון גייס בצורה שיטתית נערים בני 13 עד 17. ברם, דובר הארגון דחה את ההאשמות ואמר כי "לארגון מדיניות שאינה מתירה גיוס של ילדים לוחמים". כמו כן הוסיף כי "לילדים המעוניינים להצטרף לתנועה ניתנות משימות של משרת כגון שליחויות וכדומה"[17].
[עריכה] שימוש צבאי בילדים על ידי מדינות המערב
[עריכה] הממלכה המאוחדת
בין המדינות המפותחות, נמתח ביקורת על הממלכה המאוחדת כיוון שאפשרה לנערים בני 16 להצטרף לשירות הצבאי ולהילחם כבר בגיל 17. תעמולני זכויות האדם מגנים זאת ומצהירים כי מדובר בצביעות הואיל ובריטניה מתנגדת לכל סוג של פגיעה בזכויות אדם במקומות אחרים. כארבעים אחוז מכוח הצבא הבריטי הצטרף בעודם בני 16 או 17.
שירות הצבא הוא התנדבותי ועל כן יש ההופכים את כיוון הוויכוח, כך שנשאלת השאלה אם לנער יש רצון חופשי ודעה צלולה בעת הסכמתו להצטרף לצבא. חסידי זכויות האדם טוענים מנגד כי אין לחשוף נערים לסיכוני חיי הצבא אף אם נראה כי הם מוכנים לקחת סיכון זה.
[עריכה] ארצות הברית
ארצות הברית מגייסת כיום (מרץ 2006) נערים בני 17 לשורותיה הצבאיים, אולם לא למצבי קרב. כדי לשמר את היכולת להשתמש בקטינים בכוחותיה המזוינים, ארצות הברית התנגדה לאשרר את אמנת זכויות הילד, אמנה שאושררה על ידי כל ארצות העולם מלבדה ומלבד סומליה.
[עריכה] ישראל
במהלך מלחמת העצמאות ולפניה גוייסו מאות נערים בני 12 ומעלה לשימוש צבאי בארגון ההגנה, הן במסגרת הגדנ"ע והן במסגרות אחרות. תפקידם של הצעירים במיוחד היה גניבת תחמושת מהחיילים הבריטים, בביצורים, בקשר, בעזרה בבתי חולים ובריכוז ילדים (הבנות שימשו כגננות); בני ה-15 עסקו בשמירה על מוצבים יחד עם חיל המשמר; והבוגרים יותר, בני ה-17 ומעלה, הצטרפו אל חיל השדה של ארגון ההגנה. עם זאת, במקרים מסוימים ילדים בני 12 אף ירו בנשק ועסקו בצליפה[18].
מדינת ישראל המודרנית אינה מתירה שימוש צבאי בילדים ובנערים בהתאם לאמנות בינלאומיות וחוקים מקומיים. חובת השירות בצה"ל נקבעה בחוק שירות ביטחון, חובה החלה על כל אזרח שהגיע לגיל 18. בחוק זה נקבע כי "חישוב גילים ייעשה לפי הלוח העברי". כדי לעמוד בדרישת הפרוטוקול, שלא לגייס לשירות צבאי מי שטרם מלאו לו 18 שנה, תוקן החוק בשנת 2004, כך שלא יגויס מי שטרם מלאו לו 18 שנה (ראו דברי ההסבר להצעת החוק). חוק זה תואם את הפרוטוקול האופציונלי לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, בעניין מעורבות ילדים בסכסוך מזוין, הקובע כי הגיל המינימלי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18, ואת אמנה מספר 182 של ארגון העבודה הבינלאומי לאיסור ולנקיטת פעולה מיידית למיגור כל הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, הקובע כי גיוס כפוי או גיוס חובה של מי שטרם מלאו לו 18 שנים לשם נטילת חלק בסכסוך מזוין מהווים אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, האסורה על פי אמנה זו. ברם, מכיוון שחישוב הגילים נעשה לפי הלוח העברי, ייתכן מצב שבו יגוייס אדם שאינו בן 18 על פי הלוח הגרגוריאני.
עם זאת, בישראל ישנם בתי ספר תיכוניים צבאיים. חלק מבתי ספר אלה שייכים רשמית לצבא, ואחרים מביניהם שומרים על קשר רשמי-למחצה עמו. בתי ספר אלה שונים גם בפרמטרים אחרים - טווח הגילאים של תלמידיהם, סוג הפעילויות בעלי האופי הצבאי בהן התלמידים מחוייבים להשתתף וכדומה. בחלק מבתי הספר הצבאיים אף מחויבים התלמידים ללבוש מדים צבאיים החל מגיל 13. הגיוס לבתי הספר הללו אינו מחוייב או כפוי, אולם הוא מעניק הטבות כלכליות רבות לתלמידיו, והלכה למעשה, תלמידיו מיועדים מראש לשירות צבאי ואף עוברים אימונים צבאיים בעודם נערים.
מלבד זאת, ברוב בתי הספר בארץ, התלמידים מורשים לעבור שבוע אימונים צבאיים בבסיס צבאי, המכונה גדנ"ע (ר"ת של גדודי נוער), בכוונה ליצור הדמיה של חיים צבאיים לילדים בכיתות י"א ו-י"ב. שבוע זה מאורגן על ידי הצבא בשיתוף עם משרד החינוך. השבוע כולל מעבר בשרשרת חיול, אימון בנשק מסוג M-16 ושיעורי הכנה לצה"ל. מטרתו הרשמית של האימון היא מתן הזדמנות לתלמידים להתנסות אישית בהדמיה של המערכת הצבאית על מגוון מאפייניה: שגרת חיים צבאית, לוח זמנים צפוף, מערכת יחסי מפקד-פקוד, תפקוד כפרט וכצוות וכדומה.
[עריכה] תנועות לסיום השימוש הצבאי הילדים
על פי דוח של משמר זכויות האדם משנת 1998, "כ-300,000 ילדים מתחת לגיל 18 משתתפים כיום בעימותים ובסכסוכים מזוינים ביותר משלושים מדינות ברחבי העולם. בעוד שרוב הילדים נמצאים בגיל העשרה, חלקם אף בני 7 בלבד"[19].
לאחרונה החלו ארגונים בינלאומיים חזקים לשים קץ לתופעה. למידע נוסף, ראו הקואליציה להפסקת השימוש הצבאי בילדים חיילים, אמנסטי אינטרנשיונל ומשמר זכויות האדם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ התפיסה בנוגע למינוחי הגיל ולטווחיהם משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. הערך מתייחס לטווח הגילאים המודרניים המקובלים:
ילד: גילאי 4 עד 12
נער: גילאי 13 עד 18 - ^ Lives of the Noble Greeks and Romans מהדורת פרויקט גוטנברג של הביוגרפיות של פלוטארכוס (באנגלית, בתרגום דריידן)
- ^ Child-soldiers.com
- ^ 27 באוקטובר 2000, תורגם מערבית לאנגלית על ידי ממר"י, "עיתונאי ערבי מגנה את השימוש בילדים חיילים פלסטינים", מהדורה מיוחדת 146, 1 בנובמבר 2000
- ^ Honestreporting.com
- ^ המרכז למורשת המודיעין, 16 יוני, 2005; המרכז למורשת המודיעין, מרץ 2004; קטע וידאו בפורמט WMV מאתר המרכז למורשת המודיעין)
- ^ Hrg.org
- ^ Amnesty.org
- ^ אתר מעריב, בן 15 נתפס עם מטענים; אתר מעריב, בן 15 נתפס במחסום עם פצמ"ר
- ^ Countrystudies.us
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Amnesty.org
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ הלוחמים הצעירים של ירושלים, דוד דיין, אתר מט"ח
- ^ Human Rights Watch
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיילים ילדים |
