שד"ר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שד"ר, ראשי תיבות של "שליח דרבנן", הוא מי שנשלח מארץ ישראל לקהילות הגולה כדי לגייס תרומות לקיומו של היישוב הייהודי בארץ ישראל.
בגלל ההתנוונות הכלכלית שפקדה את ארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני התפתח מוסד השד"רות. בתקופה זו ראשי הקהילות בירושלים, חברון, צפת וטבריה שלחו שליחים מארץ ישראל לקהילות הגולה כדי לאסוף כספים ולגייס תרומות למען בני קהילותיהם, ולמימון הקמת מפעלי חסד ותורה, ישיבות, בתי יתומים, ובניית שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים.
שד"רי ארץ ישראל זכו ליוקרה רבה בעיני בני תפוצות ישראל בגולה בשל היותם שליחים ונציגים של היישוב החי בארץ ישראל. בהגיעם לקהילות היהודיות הפזורות מהודו במזרח ועד מרוקו במערב נתבקשו השד"רים להכריע במחלוקות, להסמיך רבנים ושוחטים, לפסוק בענייני הלכה ולתת הסכמות לספרים.
השד"ר היה מקבל כרבע מהכספים שאסף כשכר על שליחותו. סכנות רבות ארבו להם בדרכים, השליחות הייתה כרוכה בסיכון, שד"רים רבים נשדדו ונרצחו בעת מילוי תפקידם או מתו כתוצאה מחולי ותשישות בארצות נכר. שליחותם ארכה לפעמים שלוש או ארבע שנים, לפעמים נעדר השד"ר מספר שנים מהארץ וממשפחתו. מהידועים ביותר שזכו לתהילה בגלל גדולתם התורנית הם: החיד"א, רבי עמרם בן דיוואן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשס"ב (הדפסה שלישית).
