רקוויאם גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק ביצירה מוזיקלית של ברהמס. לערך העוסק בפירושים אחרים של הביטוי, ראו רקוויאם גרמני (פירושונים).

רקוויאם גרמני (בגרמנית: Ein deutsches Requiem) היא אחת מיצירותיו החשובות והמפורסמות של יוהנס בראהמס. היצירה נשלמה ב-1868, והייתה היצירה הגדולה הראשונה שכתב בראהמס למקהלה ותזמורת. זוהי יצירתו הארוכה ביותר של המלחין.

[עריכה] הרקע

חלקים מן המוזיקה של "רקוויאם גרמני" נכתבו שנים רבות קודם לכן. לדוגמה, הפרק השני התחיל את דרכו כסקרצו עבור סימפוניה שתכנן בראהמס (ושלבסוף הפכה לקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר). בראהמס ציין פעם כי הרקוויאם קשור קשר עז למותו של ידידו הקרוב רוברט שומן. הרקוויאם כתוב בסולם פה מז'ור, סולמו של אקטוס טרגיקוס מאת באך.

הופעת הבכורה של הרקוויאם הייתה ביום שישי הטוב, 1868 בקתדרלה של ברמן (אם כי כמה פרקים בוצעו כמה חודשים קודם לכן בווינה). הפרק החמישי נוסף כעבור כשנה, וכנראה קשור למות אמו של בראהמס (ומכאן ההתייחסות הספציפית לאם המנחמת, והסולו הנשי).

[עריכה] הטקסט

במקום להלחין את טקסט הרקוויאם הלטיני, כפי שהיה מקובל בקרב המלחינים בזמנו, פנה בראהמס, שהתעניין במוזיקה עתיקה, ובמיוחד בבארוק הגרמני, למסורת הפרוטסטנטית הגרמנית המוקדמת, של תפילת אשכבה בגרמנית המבוססת על מבחר פסוקים מכתבי הקודש (ובמיוחד Musikalische Exequien של היינריך שיץ מ-1636 ו-Actus tragicus של באך). את הפסוקים בחר בראהמס בעצמו, רובם מן הברית הישנה, ומיעוטם מן הברית החדשה ומבין הספרים החיצוניים. שמה של היצירה מתייחס ללשון הגרמנית (כלומר, הטקסט הוא גרמני ולא לטיני), אך רבים פירשו אותו בטעות כמתייחס לסגנון או ללאומיות היצירה. בראהמס, שנמנע במתכוון מכל איזכור של ישו בטקסט, אמר כי בקלות אפשר לקרוא ליצירה 'רקוויאם אנושי'.

בניגוד לטקסט המסורתי של הרקוויאם, המתמקד באיומים מפני יום הדין ואזהרות לבני האדם החטאים לחזור בתשובה, בחר בראהמס בטקסטים המביעים תקווה ונחמה לנשארים ומייחלים לתחיית המתים. במידה מסוימת קשה אף להתייחס לטקסט כמילות תפילה. הקטע היחיד הקרוב, מבחינת סגנונו המוזיקלי, למוזיקה הגועשת של ה-dies irae ('יום הדין') המסורתי, הוא הקטע בפרק השישי העוסק בניצחון על המוות.

[עריכה] המוזיקה

'רקוויאם גרמני' כתוב לתזמורת גדולה (הכוללת, בניגוד למנהגו של בראהמס, שני נבלים), מקהלה בארבעה קולות, שני סולנים, ועוגב (שלא נכלל ברוב הביצועים) - בריטון וסופרן; בהתאם למסורת הרקוויאם, תפקידיהם של הסולנים אינם מרכזיים (הסופרן שרה רק בפרק החמישי, הבריטון רק בקטעים מן הפרקים השלישי והשישי), ובמרכז תשומת הלב עומדת המקהלה.

סגנון היצירה הוא מחווה למוזיקה של הבארוק, עם פוגות מורכבות וציורי מילים אקספרסיביים. התזמור שמרני - בוודאי בהתייחס למהפכת התזמור שהתרחשה ממש בסביבתו של בראהמס. אך בראהמס משתמש באפקטים התזמורתיים ביד אמן; בפרק הראשון הכינורות אינם משתתפים, מה שיוצר צבע כהה ואווירה של עצב ועומק. בראהמס, שהיה בנו של נגן קרן יער וידע היטב איך לכתוב לכלי, כלל ביצירה ארבע קרנות, ועושה בהן שימוש באופן דרמתי לכל אורך הרקוויאם (התפקיד נכתב במקור לקרן טבעית).

פרק ראשון
הפרק הראשון, כאמור ללא כינורות, נפתח בצלילים נמוכים מאוד, בפיאניסימו, על נקודת עוגב (צליל באס שאינו משתנה). המקהלה נכנסת במילה Selig (מאושרים, או 'אשרי'), ושרה את המשפט הראשון ללא ליווי, מה שיוצר אפקט של קלות וטוהר. בראהמס מפרש את הפסוק "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" כאלגוריה לקבורה ולתחיית המתים. הוא עושה שימוש בחזרה על המילה "רינה" (Freude) בטקסט מתהילים כדי לחזור על מוטיב מוזיקלי אנרגטי יותר, ובכך מעניק לפרק אחידות נושאית.

פרק שני
זהו אולי הדרמתי מבין הפרקים. הנושא העיקרי שלו ("כל הבשר חציר") הוא מעין שיר קודר, המושר תחילה באוניסון. גם כאן עושה בראהמס שימוש נרחב בנקודת עוגב; לאחר שמושר המשפט לראשונה, מופיע מעבר כלי על נקודת עוגב, עם תפקיד טימפני דומיננטי, תרועות קרן, והכול בקרשנדו עצום. חטיבתו הראשונה של הפרק בנויה בתבנית A-B-A; הסקציה B היא עדינה יותר (Siehe, ein Ackermann wartet), וכלי המיתר מנגנים בה פיציקטו כדי לדמות את טיפות הגשם. לאחר סיום החטיבה הראשונה ישנו קטע פוגטו (דמוי פוגה) על נושא המזכיר תרועת חצוצרה, שדן בגאולה ובתחיית המתים.

פרק שלישי
פרק זה ניכר במצב רוח פסימי ומהורהר, והוא במבנה רספונסוריאלי - הבריטון שר והמקהלה מחרה-מחזיקה אחריו. העצב והחרדה, המודגשים בעזרת טרמולו (צלילים מהירים מאוד, הגורמים לאפקט של רעד), מגיעים לשיא בסוף הטקסט מתהילים, ובבת-אחת משתנה מצב הרוח, ומשתלטת אווירה של ביטחון ואופטימיות. הסולם המינורי מתחלף למז'ורי, ומתחילה פוגה שהיא כל כולה על נקודת עוגב אחת על הצליל רה. זמר הבריטון מייצג את נפש האדם האבלה והאומללה, אך בפוגה היא מתנחמת בכך שהמתים מוגנים תחת כנפי השכינה. מבקרי המוזיקה של זמנו העבירו ביקורת רבה על הפוגה הזו, וכנראה שנגן הטימפני קילקל אותה בתיפוף חזק מדי, כפי שהתלונן בראהמס מאוחר יותר.

פרק רביעי
פרק זה הוא הקצר מכולם ולכאורה פחות 'עמוק' מן האחרים, אך מיקומו המרכזי הופך אותו במובן מסוים לגרעין היצירה. מכל הפרקים הוא היחיד שהאווירה השלטת בו היא אופטימית ומאושרת - הסיבה היא, כמובן, שמתואר בו גן העדן הנכסף.

פרק חמישי
זהו הפרק הסולני ביותר ביצירה, והופעתה היחידה של זמרת הסופרן ביצירה. פרק זה מהווה אתגר טכני לכל זמרת בשל איטיותו, הטסיטורה שלו והפראזות הארוכות שהזמרת נאלצת לשיר ללא נשימה. הכתיבה הפוליפונית בתזמורת עומדת בניגוד חריף להומופוניה במקהלה. המקהלה שרה רק את הטקסט "כאיש אשר תנחמנו אימו, כך אני אנחמכם", ואילו הזמרת (המייצגת את האם המנחמת עצמה) שרה את שאר הטקסט.

פרק שישי
פרק זה, העוסק בתחיית המתים (כמו הפרק השני), מתחיל בנושא פועם הנותן תחושה של חוסר יציבות (בהתאם לטקסט הפתיחה). את הבשורה על תחיית המתים העתידית מבשר הבריטון, ואת תקיעת השופר מייצגים כלי הנשיפה ממתכת (כולל טרומבונים, המייצגים באופן מסורתי את המוות ומנגנים כאן לראשונה ביצירה). המוזיקה הסוערת מייצגת את מאבק האיתנים מול המוות, שממנו יוצאים האל והמאמינים כשידם על העליונה; הקרב מסתיים בפוגת הודיה גדולה.

פרק שביעי
פרק זה חוזר לאווירת הפרק הראשון, ובסופו אף לנושא מן הפרק הראשון - המילה Selig משמשת גם כאן כמילת ציר. הפרק מסתיים בדימינואנדו ארוך ובצלילי נבל, המסמלים, אולי, את שלוותם של המתים בגן העדן.

[עריכה] דיסקוגרפיה

"רקוויאם גרמני" הוא אחת היצירות האהובות ביותר ברפרטואר, וזכה לעשרות רבות של הקלטות. אחד הביצועים הוותיקים והידועים ביותר הוא של אוטו קלמפרר עם אליזבת שוורצקופף ודיטריך פישר דיסקאו. ביצוע חדש יותר שהתפרסם הוא הביצוע של הרברט פון קאראיין המנצח על התזמורת הפילהרמונית הווינאית, עם הזמר ז'וזה ון דאם.
מבין הביצועים בכלים אותנטיים ידועה במיוחד ההקלטה של ג'ון אליוט גרדינר עם התזמורת המהפכנית הרומנטית, ושל פיליפ הרווחה עם תזמורת שאנז-אליזה.

כמו כן מומלצים הביצוע בניצוחו של המנצח האיטלקי שהלך לא מזמן לעולמו קארלו מריה ג'וליני, עם התזמורת הפילהרמונית הווינאית, ואנדראס שמידט ובאברה בוני, וכן ביצועו של סרגיו צ'ליבידאקה עם התזמורת הפילהרמונית של מינכן.

[עריכה] מילות הרקוויאם

פרק ראשון
אשרי האבלים כי הם ינוחמו	Selig sind die da Leid tragen denn sie sollen getröstet werden

מתאוס 5, 4

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו	Die mit tränen säen werden mit Freuden ernten.
הלוך ילך ובכֹה נושא משך-הזרע בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו.	Sie gehen hin und weinen und tragen edlen Samen und kommen mit Freuden und bringen ihre Gaben.

תהילים קכ"ו 5-6

פרק שני
(כי) כל הבשר חציר וכל חסדו (של האדם) כציץ-השדה. יבש חציר, נבל ציץ.	Denn alles Fleisch es ist wie Gras und alle Herrlichkeit des Menschen wie des Grases Blumen. Das Gras ist verdorret und die Blume abgefallen.

ישעיהו מ' 6-7 (פטרוס א', 1, 24)

על-כן האריכו נא רוחכם, אחיי,
עד בוא ה'.
הנה האיכר מחכה
לטוּב תבואת האדמה
באורך-רוח
עד רדת
יורה
ומלקוש.

So seid nun geduldig, liebe Brüder,
bis auf die Zukunft des Herrn.
Siehe, ein Ackermann wartet
auf die köstliche Frucht der Erde,
und ist geduldig darüber,
bis er empfahe
den Morgenregen
und Abendregen.

איגרת יעקב, 5, 7

(כי) כל הבשר חציר
וכל חסדו (של האדם)
כציץ-השדה.
יבש חציר,
נבל ציץ,
ודבר-אלוהינו
יקום לעולם.

Denn alles Fleisch es ist wie Gras
und alle Herrlichkeit des Menschen
wie des Grases Blumen.
Das Gras ist verdorret
und die Blume abgefallen.
Aber des Herrn Wort
bleibet in Ewigkeit.

ישעיהו מ' 6-8 (פטרוס א', 1, 24)

פּדוּיי-אדוני
ישוּבוּן
ובאו ציון ברינה
ושמחת-עולם על ראשם;
ששון ושמחה ישׂיגוּן
ונסו יגון ואנחה.

Die Erlöseten des Herrn
werden wieder kommen
und gen Zion kommen mit Jauchzen;
ewige Freuden wird über ihrem Haupte sein;
Freude und Wonne werden sie ergreifen
und Schmerz und Seufzen wird weg müssen.

ישעיהו ל"ה 10 ו-נ"א 11

פרק שלישי

הודיעני, ה', קיצי
ומידת ימי מה היא.
אֶדְעה מה-חדֵל אני.
הנה טפחות נתת ימי
וחלדי כאַיִן נגדך.
אך כל-הבל כל-אדם ניצב.
אך בצלם יתהלך איש,
אך הבל יֶהֱמָיוּן,
יצבור ולא יֵדע מי אוספם.
ועתה מה קיוויתי, ה'?
תוחלתי לך היא.

Herr, lehre doch mich, daß ein Ende mit mir haben muß
und mein Leben ein Ziel hat
und ich davon muß.
Siehe, meine Tage sind einer Hand breit vor dir,
und mein Leben ist wie nichts vor dir.
Ach wie gar nichts sind alle Menschen, die doch so sicher leben.
Sie gehen daher wie ein Schemen
und machen ihnen viel vergebliche Unruhe.
Sie sammeln und wissen nicht wer es kriegen wird.
Nun Herr, wes soll ich mich trösten?
Ich hoffe auf dich.

תהילים ל"ט 5-8

נשמות הצדיקים הן ביד אלוהים
וכל צרה לא תפגע בהן.

Der Gerechten Seelen sind in Gottes Hand
und keine Qual rühret sie an.

חוכמת שלמה 5, 1

פרק רביעי
מה ידידות משכנותיך, ה' צבאות! נכספה וגם-כלתה נפשי לחצרות ה'. ליבי ובשרי ירננו אל אל-חי. אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך.	Wie lieblich sind deine Wohnungen, Herr Zebaoth! Meine Seele verlanget und sehnet sich nach der Vorhöfer des Herrn. Mein Leib und seele freuen sich in dem lebendigen Gott. Wohl denen, die in deinem Hause wohnen, die loben dich immerdar.

תהילים פ"ד 2-3, 5

פרק חמישי
אתם עצובים עכשיו, אבל שוב אֶראה אתכם וליבכם ישמח ושמחתכם איש לא ייקח מכם.	Ihr habt nun Traurigkeit. Aber ich will euch wieder sehen und euer Herz soll sich freuen und eure Freude soll Niemand von euch nehmen.

הבשורה על-פי יוחנן 26, 22

ראו בעיניכם:
כי מעט עמלתי
ומצאתי הרבה נחת [נחמה]

Sehet mich an:
Ich habe eine kleine Zeit Mühe und Arbeit gehabt
und habe großen Trost funden.

בן-סירא נ"א 35

כאיש אשר אימו תנחמנו
כן אנוכי אנחמכם.

Ich will euch trösten
wie Einen seine Mutter tröstet.

ישעיהו ס"ו 13

פרק שישי
כי אין לנו כאן מקום יציב, אלא את העתיד לבוא אנו מבקשים.	Denn wir haben hier keine bleibende Statt sondern die zukünftige suchen wir.

איגרת אל העִברים 13, 14

הנה אני מגיד לכם סוד:
כולנו לא נישן המוות,
אך כולנו נשתנה
פתאום, כהרף עין,
עם תקיעת השופר האחרונה.
כי יריע השופר
והמתים יקומו לתחייה בלי כיליון
ואנחנו נשתנה.
אז יתקיים הכתוב:
בילע [נבלע] המוות לנצח [בניצחון].
מוות, איה עוקצך?
שאול, איה נצחונך?

Siehe, ich sage euch ein Geheimnis:
Wir werden nicht alle entschlafen
wir werden aber alle verwandelt werden,
und dasselbige plötzlich, in einem Augenblick,
zu der Zeit der letzten Posaune.
Denn es wird die Posaune schallen
und die Toten werden auferstehen unverweslich
und wir werden verwandelt werden.
Dann wird erfüllet werden das Wort, das geschrieben steht:
Der Tod ist verschlungen in den Sieg.
Tod, wo ist dein Stachel?
Hölle, wo ist dein Sieg?

איגרת אל הקורינתים א', 15, 51-55; ישעיהו כ"ה 8

אדוני, אתה ראוי לשאת
הלל, כבוד ועוז.
כי אתה בראת כל הבריות,
וברצונך נוצרו
ונהיו כהווייתם.

Herr, du bist würdig zu nehmen
Preis und Ehre und Kraft.
Denn du hast alle Dinge geschaffen,
und durch deinen Willen haben sie das Wesen
und sind geschaffen.

חזון יוחנן 4, 11

פרק שביעי
אשרי המתים אשר ימותו באדון מעתה. אכן הרוח אומר כי ינוחו ממלאכתם, כי פעולותיהם הולכות אחריהם.	Selig sind die Toten, die in dem Herrn sterben von nun an. Ja der Geist spricht, daß sie ruhen von ihrer Arbeit denn ihre Werke folgen ihnen nach.