רייב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רייב, (באנגלית: Rave) הוא סגנון מוזיקלי, (כמעט) תנועה רוחנית ומעל כולם (ובעצם - כולם ביחד) - מסיבה.
הרייב היא מסיבה, לעיתים ספונטנית, לרוב במרחב פתוח או בחלל שבילוי הוא לא יעודו המקורי. ברייב לרוב תתנגן מוזיקה אלקטרונית: טכנו, אסיד-טכנו, האוס או טראנס בידי די.ג'י. המיקום הלא-שגרתי של מסיבת הרייב נועד להקשות על משרתי החוק להפריע לחוגגים להשתמש בסמים (בעיקר MDMA, GHB וכן LSD). בסוף שנות השמונים, עת נולדו מסיבות הרייב אף הוגדר תת-ז'אנר מוזיקלי, המכונה רייב.
מסיבות רייב החלו לראשונה לקראת סוף שנות השמונים באנגליה ונהדפו מהר מאוד על ידי המשטרה אל מחוץ למתחמי הבילוי הלגיטימיים. לימים, נודעו סביבותיו של הכביש M25 Orbital כמוקד למסיבות אלו. הרכב המוזיקה האלקטרונית אורביטל (Orbital) נקרא על שם הכביש.
באותם שנים, נדדה הרוח והשמועות הגיעו ל סן פרנסיסקו ולוס-אנג'לס וכן דטרויט (בחוף המזרחי) והן היו המוקדים הראשונים למסיבות רייב בארצות-הברית.
מסיבת רייב היא לרוב יוזמה קהילתית, קבוצת חברים אחראית על ארגון המסיבה כאשר התועלת הכלכלית מגביית דמי כניסה ומכירת משקאות אלכוהוליים היא בתחתית סולם העדיפויות ומטרתה היחידה - קיום המסיבה.
במקביל לאינתיפאדת אל אקצה, התקיימו בישראל שתי מסיבות בשם "רייב נגד הכיבוש" שהביעו מחאה נגד צעדי הממשלה נגד הפלסטינים וקראו לחזרה לגבולות 1967. מסיבות אלה היו ממקורות ההשראה לסרט הבועה של גל אוחובסקי ואיתן פוקס (2006) ולסרט צווארון כחול לבן של נועם קפלן (2004).
