ריבוע (צבא)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריבוע הוא מערך חיל רגלים שנועד לעצור ולשבור את הסתערותם של הפרשים. מקורו במאה ה-15 בשווייץ, שבה יצרו השוויצרים "באטליות" המורכבות מחיילים החמושים ברמחים ארוכים.
מערכים דומים לריבוע היו ידועים עוד קודם לכן, למשל המבנה הסקוטי סקילטרון אשר היווה מעין מעגל המורכב מנושאי חניתות והיה ידוע עוד בימי הביניים המוקדמים, אך למבנה זה הייתה השפעה זניחה יחסית על הלוחמה באירופה בגלל הבידוד של הסקוטים ורק אחרי אימוץ המערך בשווייץ, נפוץ המבנה ברחבי אירופה. הבאטליות נזנחו במאה ה-16 לטובת ה"טרציות" שהיו דומות למשולשים גדולים בהם המוסקטרים (רובאים היורים ברובה מוסקט) סודרו ביחד עם נושאי החניתות. הטרציות היו מקובלות בעיקר בספרד.
עם התגברות כוח האש והמצאת הכידון שנתקע לתוך לוע הרובה, הטרציות יצאו מהאופנה במאה ה-17 ונזנחו לחלוטין בראשית המאה ה-18 לטובת הטקטיקה הקווית, שבה סודרו החיילים בשורות ארוכות על מנת להביא את פוטנציאל ההרס של הרובים למקסימום. גם הריבועים חזרו לאופנה בתקופה זו ונותרו בשימוש עד שנות ה-80 של המאה ה-19. הם פורקו בגלל כוח האש האדיר שנתנו הרובים חרוקי הקדח, מכונות הירייה וארטילריה מודרניים. קצב האש היה גבוה כל כך, שלא היה צריך לסדר את החיילים בריבועים על מנת להדוף את פרשי האויב.
[עריכה] טקטיקה
במערך זה החיילים מסתדרים בריבועים כך שכל צלע של הריבוע פונה כלפי האויב ודומה לקיפוד המפנה את קוציו לכל עבר. הריבוע הקטן ביותר היה הריבוע הגדודי ובדרך כלל הריבועים היו בגודל של חטיבה. לעתים, כמו בקרב הפירמידות סודרות דיביזיות שלמות בריבועים דיביזיוניים ענקיים. מערך זה נועד לשבור את התקפת הפרשים ורק לעתים נדירות הצליחו הפרשים להשמיד ריבוע, במיוחד אם הוא גדול. התותחים סודרו בדרך כלל בתוך הריבועים או ביניהם. גם הפרשים סודרו לעתים תכופות בתוך הריבוע וברגע שההתקפה של האויב הייתה נשברת, אחת הצלעות הייתה עושה תנועה מעגלית כלפי חוץ, כמו מעין דלת מסתובבת והפרשים היו דוהרים החוצה לעשות שמות באויב הנסוג. התותחים ירו לפי אותו עיקרון. החיסרון הבולט של הריבוע לעומת הקו הוא הקטנת כוח האש של חיל הרגלים.
החיילים ירו במטחים או באופן ספורדי, לפי המצב בקרב. על מנת להקשות על פרשי האויב, המטח הראשון נעשה כשהפרשים היו קרובים מאוד לריבוע, בדרך כלל כ-20 צעדים. ממרחק כזה, כמעט כל כדור היה פוגע והר של אדם ובהמה היה נערם לפני הריבוע, ומקשה על הפרשים להתקרב אליו. לאחר מכן ירו בדרך כלל ללא פקודה. אם הפרשים היו חוזרים ומבצעים הסתערות נוספת, שוב היו יורים את המטח ואז ממשיכים בירי ספורדי. הריבועים סודרו בדרך כלל במערך המזכיר את לוח השחמט, כאשר כל ריבוע מחפה על ריבוע אחר וכך הפרשים חשופים לירי מכל כיוון אפשרי.
על אף שהריבועים היו מבנה מוצק ולא נייד במיוחד, היו מקרים שבהם הם ביצעו תמרונים טקטיים, אם כי זה היה נדיר מאוד ונעשה רק אם לאויב הייתה עדיפות מכרעת בפרשים. רוב התמרונים נעשו בדרך כלל כשהחיילים מכונסים לשדרות.
הדרך לשבור את הריבוע הייתה לקרב אליו חיילי חי"ר בצירוף פרשים. הפרשים היו מחזיקים את חיילי האויב בריבועים מחשש לכיתור ואילו החי"ר היה נעזר בכוח האש העדיף שנבע מסידורם בשורה וכתוצאה מכך יותר חיילים ירו בבת אחת. אם הפרשים היו צריכים להתקיף לבד, הם תקפו בדרך כלל בקודקודי הריבוע, על מנת להקטין את עוצמת האש שירו עליהם. אם הפרשים היו מצליחים לשבור את הריבוע, הטבח בחייליו היה נורא ובדרך כלל רובם היו מושמדים. ריבועים המורכבים מחיילים מנוסים במיוחד, היו יכולים לעתים להשתקם מפריצת שורות הריבוע, אך זה היה נדיר ביותר.
