ריבונות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט. ריבונות לרוב מוענקת לממשלה או לסמכות פוליטית. לעיתים, ריבונות תוענק לאינדיבדואלים, למשל במונרכיה, המונרך (מלך, שליט יחיד) נחשב לריבון.
בחוק הבינ"ל, ריבונות היא מושג מרכזי הקשור להיתר של מדינה להשתמש בכוח : הן פנימה והן כלפי חוץ. כוח יכול להתבטא במספר דרכים, אחד מהם הוא ריכוז אמצעי האלימות של המדינה (צבא, משטרה) בידי הסמכויות הפוליטיות. משמע, למדינה ולבאי כוחה בממשל יש יכולות להגן על המדינה מפני גורמים עוינים לה מבפנים ומבחוץ, ולאכוף את חוקיה על האזרחים.
החוק הבינ"ל רואה את הריבונות להלכה כזכות החוקית של מדינה להפעיל כוח. אך בפועל, ריבונות משמעותה היא היכולת להפעיל כוח. מדינות אחרות יכולות להכיר או שלא להכיר בריבונות של מדינות על שטחיים. למשל, ישנן מדינות שאינן מכירות בריבונות של סין על טיוואן למרות טענותיה של סין לריבונות שכזו.
ריבונות שיבטית מאידך, מתייחסת לריבונות של שבטים להפעיל סמכות בשטחיהם. דוגמה לכך היא האינדיאנים בארצות הברית אשר יש להם סמכות בלעדית בתוך שמורותיהם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- קרל שמיט, תאולוגיה פוליטית, הוצאת רסלינג, 2005.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
