קרב מילאי (260 לפנה"ס)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בקרב הימי שנערך בין רומא לקרתגו. לערך העוסק בקרב הימי בין ציי אוקטביאנוס ופומפיוס, ראו קרב מילאי (36 לפנה"ס).
| מילאי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| הצי הרומאי | הצי הקרתגי | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| גאיוס דואיליוס | חניבעל גיסקו | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 103 אניות (?) | 130 אניות | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| אין | 50 אניות | ||||||||||||
קרב מילאי הוא קרב ימי שניטש ב-260 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, בין הרומאים לקרתגים. מילאי (Μυλαι, Mylae), כיום מילאצו (Milazzo), היא עיר בחוף הצפון-מזרחי של סיציליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
המלחמה הראשונה בין רומא לקרתגו, הנקראת 'המלחמה הפונית הראשונה' (264 - 241 לפנה"ס), פרצה כתוצאה ישירה של התערבותן הצבאית במלחמה שניהל היירון (Hieron), שליט סירקוסאי, נגד מסנה (Messene, כיום מסינה). עיר זו, השולטת על מצר הים המפריד בין סיציליה לאיטליה, נכבשה ב-289 לפנה"ס על ידי חיילים שכירים משוחררים מקמפניה (Campania) שבאיטליה, שכינו עצמם 'ממרטינים' ועיקר עיסוקם בשוד וביזה. ב-265 לפנה"ס יצא היירון למלחמה על מסנה, כדי לסלק את הפולשים. הממרטינים נענו תחילה לעזרה שהציעה להם שייטת אניות-מלחמה קרתגית שהפליגה בקרבת מקום, נכונה לנצל כל הזדמנות כדי להרחיב את השפעת קרתגו גם אל מזרח האי. אך משהאריך מפקד השייטת הקרתגית את שהותו בעיר, נמלכו בדעתם, והחליטו לקרוא לעזרה את הרומאים כדי להיפטר מהקרתגים ומהסיראקוסאים כאחד. הסנאט הרומאי נענה לבקשה, והעיר נכבשה ב-264 לפנה"ס על ידי צבא בפיקודו של הקונסול אפיוס קלאודיוס קאודקס (Appius Claudius Caudex). הייתה זו הפעם הראשונה בה יצא צבא רומאי אל מחוץ לגבולות איטליה.
שנה אחר כך, ב-263 לפנה"ס, שב צבא רומאי גדול לאזור, כדי לגבור על צבא הברית של קרתגו וסירקוסאי ולכבוש את סירקוסאי עצמה. רוב הערים, שסרו לפני כן למרותם של הקרתגים והסיראקוסאים, עברו לצדם של הרומאים. זמן קצר אחר כך כרת גם היירון ברית עם רומא, בהעריכו כי אפסו סיכוייו לנצח את הצבא הרומאי. ב-262 לפנה"ס צרו הרומאים על אקרגס, (Ακραγας, Agrigentum כיום אגריג'נטו), אותה הועידו הקרתגים להיות בסיסם הראשי להמשך המלחמה. בקרב יבשה שהתחולל בסמוך לעיר הנחילו הרומאים תבוסה ניצחת לקרתגים.
לדברי פוליביוס, ההיסטוריון היווני בן המאה ה-2 לפנה"ס, עורר הניצחון באקרגס את הסנאט הרומאי לשנות את המטרות המקוריות של המלחמה לכיבוש האי סיציליה כולו מידי הקרתגים.
[עריכה] הקמת הצי הרומאי
הרומאים הבינו, כי למרות עליונותם בשדה הקרב לא יוכלו לסלק את הקרתגים מן האי מבלי שיקימו לעצמם צי מלחמתי, שיוכל לאבטח את העברת הצבא והאספקה מאיטליה לסיציליה ובה בעת לנתק את הקשר הימי החיוני בין קרתגו לבסיסיה במערב האי. הרומאים נעדרו ידע וניסיון בלוחמה ימית ולא כל שכן בבניית אניות. לכן הטילו את המשימה על הערים הימיות בנות בריתן באיטליה (socii navales), ובקיץ 260 לפנה"ס השיקו בשישים יום 100 חמש-חתריות (קווינקוורמות) ו-20 תלת-חתריות (טרירמות). החותרים אומנו במתקני חתירה בחוף. פלורוס (Florus), ההיסטוריון הרומאי בן המאה ה-2 לספירה, כותב כי "המהירות הרבה בה בנו <הרומאים> את ציים הייתה סימן לניצחון... עד כי נראה שלא ידי אדם היו במעשה עשיית העצים לאניות, אלא מתנת האלים."
המזל לא האיר פנים לרומאים בצעדם הראשון בזירה הימית. מפקד הצי, הקונסול גניאוס קורנליוס סקיפיו (Gnaeus Cornelius Scipio), הוביל את חייליו בדרך הים אל ליפארה (Lipara), עיר הנמל החזקה ביותר בקבוצת האיים הליפאריים במערב האי, במטרה לכובשה ולהשתלט עליה. את מובלות החיילים ליוו 17 חמש-חתריות. הידיעות הגיעו לאוזניו של חניבעל גיסקו, מפקד הצי הקרתגי ששהה בפנורמוס (Panormos, היום פאלרמו); הוא הטיל הסגר מן הים על נמל ליפארה עם עשרים חמש-חתריות, ואילץ את סקיפיו וכוחותיו הכלואים בעיר ובנמל להיכנע.
משנודעה ברומא מפלתו של סקיפיו, הוזעק גאיוס דואיליוס (Gaius Duilius), מפקד כוחות היבשה, ומיד הוחל בהכנות לקרב ימי, כי ידעו הרומאים אל-נכון, שהצי הקרתגי יעשה כל שביכולתו למנוע את מעבר צבא דואיליוס מאיטליה אל סיציליה.
[עריכה] גשר ההשתלטות הרומאי
פוליביוס מספר, כי מאחר שאניותיהם היו "דלות-מבנה וכבדות-תנועה" הקדימו והתקינו הרומאים על סיפון החרטום של כל אחת מהן מכונה, שקיבלה אחר כך את הכינוי corvus - "עורב", ואשר את תיאורה ומידותיה הוא מוסר בפרוטרוט. היה זה מעין כבשׂ עם קרס ברזל גדולה בקצהו, שהורם אל-על באמצעות תורן וגלגלת בראשו, ויכול היה לחוג לצדדים. אם תתקיף האניה הרומאית מן החרטום, יופל ה'עורב' קדימה, והחיילים יסתערו דרכו בשני טורים, "הראשונים שבתוכם יושיטו לפניהם את מגיניהם ויגנו על החזית, והבאים אחריהם יבטיחו את הצדדים בהעמידם את קצה מגיניהם הגדולים על המעקה." ואם תשוט במקביל לאניית היריב, יסובבו את ה'עורב' לעברה ויפילוהו, ומשיינעץ בסיפון יסתערו החיילים מן הדופן.
אמצעי לחימה זה נועד לסכל את התקפות הניגוח של אניות הקרתגים, כך שמיד עם התקרבות אחת מאניותיהם אל אנייה רומאית על מנת לנגחה, יוכלו החיילים הרומאים שעל סיפונה להקדים תרופה למכה, לפשוט על סיפון האנייה הקרתגית ולהביא לידי ביטוי את עדיפותם המספרית ואת כוחם בקרב פנים-אל-פנים.
החידוש היה לא באופן הלחימה אלא באמצעי הלחימה. מאז ראשית השימוש באניות לצורכי לחימה הייתה האניה גם משטח צף, עליו נלחמו חיילים בקרב פנים-אל-פנים כביבשה. הופעת איל הניגוח בזירה הימית במאה ה-8 לפנה"ס הפכה את האנייה לכלי נשק בפני עצמו, שייעודו הטבעת אניית היריב או שיתוק תנועתה. השינוי המהפכני בתכלית הקרב הימי הוליד התפתחויות חשובות בטקטיקת הלחימה ובמבנה האניות (פיתוח הדו-חתרית והתלת-חתרית) ודחק הצדה את לוחמת הסיפונים, אך חיילי-צי הוסיפו להוות חלק בלתי נפרד של צוות אניית המלחמה בצד החותרים והמלחים. מאז המאה ה-4 לפנה"ס נתחוללו שינויים מפליגים נוספים בשדה הקרב הימי. המחסור בחותרים מיומנים, החיוניים לביצוע יעיל של תמרוני הניגוח המסובכים, הביא להעדפת לוחמת הסיפונים על פני הניגוח ולבניית אניות מלחמה רב-חתריות כבדות-מבנה, המסוגלות לשאת על סיפוניהן מספר רב של חיילים, קשתים ורמחים. ציים מיומנים ובעלי מסורת ימית ארוכת שנים - לדוגמת הפיניקים, הקרתגים והרודים - ביכרו להוסיף ולהשתמש בתמרוני ניגוח להכרעת אויביהם בים, בעוד היתר שמו את מבטחם בעוז החיילים הרבים שהוצבו על סיפון הלחימה. מושג מה נקבל, אם נשווה תלת-חתרית אתונאית מן המאה ה-5 לפנה"ס, שאויישה על ידי 170 חותרים וכ-10 חיילי-צי, עם חמש-חתרית רומאית מן המאה ה-3 לפנה"ס, שהונעה על ידי 300 חותרים ונשאה על סיפונה כ-40 חיילים.
[עריכה] מהלך הקרב
משנשלמו ההכנות לקרב הימי, מסר דואיליוס את הפיקוד על כוחות היבשה לידי הטריבונים הצבאיים ויצא עם אניות המלחמה אל סביבות מילאי. חניבעל, מפקד הצי הקרתגי, הוביל את אוניותיו בלילה מנמל אקרגאס (Akragas, Agrigentum) אל לב ים. פוליביוס מספר, כי "בראות הקרתגים את הרומאים, עלו עליהם עם מאה ושלושים אוניות, חדורי שמחה ועליצות, כי נקלו הרומאים בעיניהם עקב אי בקיאותם. ובהפליגם נגדם לא חשבו אפילו כי כדאי להיערך בתבנית קרב, אלא ראו בהן שלל בטוח." משהתקרבו אל המערך הרומאי, השתוממו אומנם למראה המכונות המוזרות המתנשאות מסיפוני החרטום של יריביהם, אך מאחר שהיו בטוחים בנצחונם, הסתערו האוניות הראשונות מיד ובלא היסוס. בכל פעם שהתנגחה אוניה רומית ביריבתה, הפילו המלחים שעל הסיפון את גשר ההשתלטות, האוניות נאחזו זו בזו מבלי יכולת להיפרד, והחיילים הרומאים למודי-הקרבות הכריעו את אויביהם בחרבותיהם. באופן זה הצליחו הרומאים ללכוד 30 חמש-חתריות ושבע-חתרית אחת, שהייתה אונית-המפקד של הצי הקרתגי. חניבעל עצמו הצליח למלט את נפשו בסירה.
האוניות הקרתגיות האחרות, ששעטו קדימה אחרי חברותיהן, עצרו את הסתערותן, וניסו בתמרונים מהירים לחמוק ממכת המכונות ולהנחית התקפות ניגוח על הירכתיים והדפנות של אוניות הרומאים. אלא שהרומאים עמדו מוכנים מכל עבר וגם התקפה זו נכשלה. בסופו של דבר נסוגו הקרתגים, כשהם מותירים מאחור 50 מאוניותיהם, שנפלו שלל לידי הרומאים.
[עריכה] תוצאות הקרב
הרומאים, שעד כה קנו את פרסומם בקרבות יבשה בלבד, נחלו במילאי את נצחונם הראשון בקרב ים גדול. ניצחון זה סלל את הדרך להשתלטותם על סיציליה, נחלתם הראשונה שמחוץ לאיטליה, ולמיגורה של קרתגו - המעצמה הימית החזקה ביותר באגן המערבי של הים התיכון.
ואשר לגשר ההשתלטות עצמו, פוליביוס מזכיר את השימוש ב'עורבים' פעם נוספת, בתיאורו את הקרב הימי בין הקרתגים לרומאים ליד אקנומוס (Eknomos) ב-256 לפנה"ס, ומאז הם אינם נזכרים יותר במקורות ההיסטוריים. סביר להניח, כי הרומאים זנחו אותם בשל כובד משקלם והפעלתם המסורבלת.
[עריכה] עמוד הניצחון של דואיליוס
מצבת ניצחון, המנציחה לדורות את נצחונו של דואיליוס, שרדה לימינו ונמצאת במוזיאון הקאפיטוליני. זהו עמוד שיש, מקושט בפסלים בדמות אילי-ניגוח של אניות האויב, ומכאן שמו בלטינית columna rostrata. העמוד נושא בבסיסו את הכתובת הלא שלמה הבאה: "...ובעת היותו קונסול חולל <דואיליוס> מעשה-גבורה באניות בים, והוא הראשון אשר צייד ואימן צוותים וציים של אניות-מלחמה; ובעזרת אניות אלה הנחיל תבוסה בלב-ים לציים הפוניים ולחילותיהם למודי-המלחמה של הקרתגים לעיני חניבעל מצביאם הראשי. ובאמצעות עיקר הצי המלחמתי לכד אניות על צוותן כדלקמן: שבע-חתרית אחת, שלושים חמש-חתריות ותלתֹטוריות, שלוש-עשרה הוא טיבע. הזהב שנלקח שלל: 3600 ... הכסף שנלקח שלל, שווה ערך למטבע הרומית...2100000... כמו כן היה הוא הראשון אשר העניק לעם מתנת מלקוח מקרב ימי, והראשון אשר הוביל קרתגים בני- חורין בתהלוכת נצחון...".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות בתרגום עברי
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מאיר שש. המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1991. (כולל תרגום של פוליביוס)
