קרב ברייטנפלד (1631)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב ברייטנפלד | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||||||
הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
שבדיה, סקסוניה (פרוטסטנטים) | האימפריה הרומית הקדושה (קתולים) | ||||||||||||
מפקדים | |||||||||||||
גוסטבוס אדולפוס, מלך שבדיה ג'ון ג'ורג' הראשון, נסיך סקסוניה |
גנרל טילי | ||||||||||||
כוחות | |||||||||||||
36,000 איש | 40,000 איש | ||||||||||||
אבדות | |||||||||||||
3,000 איש | 13,000 איש |
קרב ברייטנפלד היה הניצחון הפרוטסטנטי המשמעותי הראשון במסגרת מלחמת שלושים השנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה
לקראת סוף אוגוסט 1631, פלש מפקד הצבא הקיסרי, גנרל טילי, לתחומי סקסוניה, בתקווה לגרום לשליט הסקסוני ג'ון ג'ורג' הראשון לזנוח את תוכניתו לכונן ברית עם גוסטבוס אדולפוס, מלך שבדיה. בתגובה, איחד אדולפוס את כוחותיו עם אלו של השליט הסקסוני, מתוך כוונה להילחם בטילי ולדחוק רגליו מסקסוניה. טילי ערך את כוחותיו בברייטנפלד שמצפון לליפציג והתכונן לפגוש שם את אדולפוס.
[עריכה] טקטיקה
השוני העיקרי בין שני הצבאות היה בטקטיקה.
הצבא הקיסרי-קתולי אורגן במערך הכולל מספר ריבועים (טרקיו [Tercio] בספרדית). רוחבו של כל ריבוע מנה חמישים חיילים בשורה, ובסך הכול כלל שלושים שורות. במרכז המבנה הוצבו נושאי חניתות, ואילו באגפיו - יחידות מסייעות של יורי ארקבוסים. היה זה המערך הרגלי הנהוג בתקופה.
הצבא הקיסרי כלל בסך הכול שבעה-עשר ריבועים כאלה, אשר אורגנו בשלושה גושים גדולים כאשר הגוש המרכזי ממוקם מעט לפני השניים האחרים. חיל הפרשים הוצב בכל חזית, כאשר פפנהיים מפקד על השמאלית ואילו פורסטנבורג על הימנית. לטילי לא היו עתודות חירום, מלבד כוח פרשים מצומצם מאחורי חיל הרגלים.
גוסטבוס אדולפוס, לעומת זאת, ערך את כוחותיו בשני קווים ארוכים. כל קו מנה חמש שורות נושאי חניתות ושש שורות מוסקטרים. השימוש בטקטיקה קווית אפשר לאדולפוס ליצור חזית ארוכה כמו זו של טילי, אלא שבניגוד לטילי הותיר בידיו כוח עתודה רב עוצמה. בנוסף, אדולפוס מיקם באופן אקראי יחידות ארטילריה ופרשים בתוך המערך הראשי.
שליט סקסוניה ארגן את כוחותיו במבנה המסורתי, וכל המפקדים מיקמו את פרשיהם בחזית. ומכיוון שהכוחות השבדים והסקסונים הופעלו בנפרד, התוצאה הייתה שיחידות פרשים הוצבו גם במרכז הכח הפרוטסטנטי.
[עריכה] הקרב
הקרב נפתח בצהריים בהפצצות ארטילריות הדדיות בנות שעתיים. ההפצצה נסתיימה כאשר הרוזן פפנהיים הוביל הסתערות פרשים מן האגף השמאלי של המערך הקתולי. שבע פעמים הסתערו הפרשים, ובכל פעם נהדפו על ידי השבדים. השבדים השתמשו בטקטיקת עירוב יחידות מוסקטירים עם יחידות פרשים, ובאופן זה השיגו יתרון על האקדח-הקל שנשאו הפרשים הקתוליים. העתודות השבדיות הרחיבו את הקו השבדי והקשו אף יותר על הסתערות הפרשים הקתולית. לאחר כישלון ההסתערות השביעית, פפנהיים ופרשיו נמלטו משדה הקרב. חיל הפרשים הכבד של פפנהיים נסוג לעיר האלה (Halle).
באותו הזמן, חיל הרגלים של טילי נותר נייח, ואולם הפרשים שמימינו הצליחו להניס את הפרשים הסקסוניים לעבר אילנבורג. בנצלו את ההזדמנות, טילי שיגר את רוב חיל הרגלים שלו כנגד שארית הכוח הסקסוני וסילקו משדה הקרב.
כך הביס טילי כארבעים אחוזים מהכח הפרוטסטנטי, ועתה היה נחוש לאגף את הנותרים. ואולם, שעה שטילי ציווה על חייליו לאגף את הקו השבדי, אדולפוס הצליח לארגן מחדש את הקו השני שלו בזווית אלכסונית, אשר שללה מטילי את ההזדמנות לאגף את החזית הפרוטסטנטית.
בעקבות זאת, הסתערות מוצלחת של חיל הפרשים השבדי הניסה את שארית חיל הפרשים הקיסרי. הדבר אפשר לחיל הרגלים הפרוטסטנטי ליטול את העליונות בקרב. התותחים והרובים השבדיים, שהיו מעולים באיכותם, שימשו את צבאו של גוסטבוס אדולפוס במתקפה האחרונה של הקרב, שבסיומה נאלץ הצבא הקיסרי לסגת משדה הקרב.
[עריכה] השלכות
קרב ברייטנפלד שימש כהוכחה ניצחת לעליונותה של הטקטיקה הקווית של גוסטבוס אדולפוס. הוא הצליח לגרום לאבדות בשיעור של יותר משישים אחוזים מכוח האויב, ועל אבדותיו שלו פיצה בגיוס שבויים לשורותיו. בנוסף, הקרב העניק לשבדים יוקרה פוליטית רבה, ששימשה אותם בבואם לשכנע נסיכויות פרוטסטנטיות אחרות להצטרף אליהם.