קספר האוזר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קספר האוזר (30 באפריל 1812 - 17 בדצמבר 1833) היה איש מיסתורין שנמצא במאה ה-19 בגרמניה לאחר שנכלא מינקותו בכלא אפל. יש המשערים כי הוא קשור לבית המלוכה של באדן. דמותו שימשה כהשראה למספר יצירות בספרות ובקולנוע. כמו כן שימש השם כאחד משמות העט של הסופר קורט טוכולסקי.
[עריכה] חייו
ב-26 במאי 1828 הופיע נער בשנות העשרה לחייו ברחובות נירנברג בגרמניה. הוא היה לבוש בלבוש איכרים, ובקושי יכול לדבר. על גופו נשא מכתב הממוען למפקד הפלוגה הרביעית בגדוד הפרשים השישי, שבו ביקש הכותב לקבל את הנער אל הגדוד, או לתלות אותו, ומעידה כי הנער נולד ב-30 באפריל 1812. פיסת נייר נוספת שנשא הנער מוענה מאמו של הנער לאלמונים שטיפלו בו, ומעידה כי היא ענייה וכי אביו אינו ידוע, ומסיבה זו היא מבקשת שיטפלו בו היטב.
הסנדלר וייסמן לקח את הנער לביתו של הקפיטן וסניג. כל שיכול הנער לומר הוא "אני רוצה להיות פרש, כפי שהיה אבי". נסיונות נוספים לתקשורת נתקלו בדמעות, או בהצהרה "Weiß nicht" - אינני יודע. הנער נלקח לתחנת המשטרה, שם כתב את שמו - קספר האוזר.
את שני החודשים הבאים בילה בכלא בנירנברג, בהשגחת סוהר בשם אנדריאס הילטל. סקרנים נהגו לבקר אותו. הוא יכול רק לחייך, ללכת בצעדים בלתי בטוחים, כשל תינוק, ולא יכול להשתמש באצבעותיו. הוא ניזון רק ממים ומלחם. גילו המשוער היה שש עשרה שנים, אך התפתחותו השכלית כשל בן 6. עם זאת גילה בו ראש העיר בינדר זכרון מצוין, שלדעתו הצביע על מוצא אציל.
האוזר סבל מהתקפי קטלפסיה ומחלת הנפילה, ולבסוף הצליח ללמוד את השפה באופן שאיפשר לו לספר את סיפורו. הוא סיפר כי כל חייו חי בתא חשוך בגודל של 2 מטרים מרובעים, כשמיטתו היא הקש המפוזר על הרצפה, ועמו סוס מגולף מעץ ששימש לו כמשחק. הוא אכל רק לחם ושתה רק מים. לעיתים הוצא מן התא לדקות ספורות על מנת להחליף את בגדיו או לגזוז את שערו. האיש הראשון שהכיר היה האדם שלימד אותו את המשפט "אני רוצה להיות פרש כפי שהיה אבי" ולכתוב את המילים "קספר האוזר". לבסוף אותו אדם, שהתאמץ מאוד להשאר נסתר מעיניו של קספר, הוציא אותו מן התא, שם התעלף, ולאחר מכן הוא זוכר עצמו משוטט ברחובות נירנברג.
הנער המסתורי עורר עניין בכל אירופה, ורבים נוספים באו לבקרו. חלק חשבו שהמדובר במתחזה, אחרים ניסו לקשרו למשפחת הדוכס מבאדן בשל תווי הפנים הדומים. על פי השמועה היה מדובר בבנו של קרל לודוויג פרידריך, הדוכס הגדול מבאדן, וסטפני דה בוהרנא, בתו המאומצת של נפוליון. לדוכס לא היו צאצאים ממין זכר, ולכן דודו, ליאופולד הראשון מבאדן ירש אותו. ההשערה הייתה כי סבתו של הדוכס, הרוזנת פון הוכברג, היא שכלאה את הילד מיד עם הוולדו, על מנת להבטיח את כתר הדוכסות לליאופולד.
פאול יוהן ריטר פון פוירבך, נשיא בית הדין הבווארי לערעורים, החל לחקור את המקרה. האוזר הושם בהשגחתו של מורה, פרידריך דאומר, שלימד אותו לדבר, לקרוא ולכתוב. הוא טיפל בו באמצעות הומאופתיה ועודד אותו לכתוב יומן. האוזר נראה כפורח תחת טיפול זה.
ב-17 באוקטובר 1829 ניסה אדם רעול פנים להרוג את האוזר עם גרזן, אך הצליח רק לפצוע את מצחו. האוזר הועבר להשגחת יוהן ביברבך, ולאחר שישה חודשים לברון פון טוכר. נסיון הרצח אישש את השמועות על מוצאו של האוזר מבית המלוכה של באדן.
אציל בריטי בשם הלורד סטנהופ, גילה עניין בהאוזר, וניסה לזכות באמונו באמצעות מתנות. הוא ניסה לקבל את החזקה בו. הוא העביר את האוזר לאנסבך לטיפולו של יוהן גיאורג מאייר. הוא הכריז כי המדובר בהונגרי וכי דמו אינו אציל. היסטוריונים טוענים כיום כי פעולותיו נבעו מקשרים לבית המלוכה של באדן.
ב-14 בדצמבר 1833 פותה האוזר להגיע לגן ציבורי - אנסבכר הופגרטן, בהבטחה כי שם יתגלה לו סוד מוצאו. משהגיע, דקר אותו אלמוני בחזהו. הוא נאבק, אך מת לאחר שלושה ימים. הרוצח לא זוהה ולא נתפס. בחיפוש בגן נמצא פתק בו כתוב: "האוזר יוכל לספר לך איך אני נראה, מהיכן באתי ומי אני. על מנת למנוע זאת אומר לך זאת בעצמי. אני מ... על גבול בוואריה... שמי הוא MLO". סטנהופ ניסה לטשטש את העובדות וטען כי המדובר בהתאבדות. על מצבתו של האוזר נכתב "כאן טמון קספר האוזר, החידה של דורו. מקור הולדתו אינו ידוע, ומותו מסתורי". בעיר אנסבך הוקמה אנדרטה לזכרו ועליה כתוב "כאן נרצח אלמוני על ידי אלמוני".
[עריכה] מורשתו
עד היום ישנם רבים המתעניינים בהאוזר ובמוצאו. משערים כי היה נתון לאמנזיה שנוצרה באמצעות היפנוזה או שסבל ממחלת הנפילה או מאוטיזם. בנובמבר 1996 פירסם המגזין הגרמני דר שפיגל כתבה על נסיון להתאים דגימת דם ממכנסיים שהוכתמו בדמו של האוזר לבית המלוכה של באדן, אך התוצאות שנתקבלו לא היו חד משמעיות. לאחר מכן התברר כי המכנסיים לא היו שייכים להאוזר.
ב-1924 נתגלה בטירת פילזך, ליד נוימרקט אין דר אוברפפלץ, כ-34 קילומטר מנירנברג, חדר קטן שכלל סמרטוטים וסוס מגולף מעץ. נטען כי זהו המקום שבו הוחזק האוזר, אך לא נמצא לכך כל אישור.
ב-2002 המכון לרפואה משפטית של אוניברסיטת מינסטר בדק רקמות וקווצת שיער שנטען כי השתייכו להאוזר, והגיע למסקנה כי יש בהם דמיון למטען הגנטי שנשאה אסטריד פון מדינגר, צאצאית בת זמננו של סטפני בוהרנא. ראיות אלו מאששות את התאוריה כי המדובר ביורשו החוקי של כס דוכסות באדן. אנשי הדוכסות כיום לא הגיבו על ממצאים אלו.
המקרה המוזר העניק השראה ליצירות רבות בקולנוע ובספרות. ב-1974 יצר במאי הקולנוע הגרמני ורנר הרצוג סרט בשם "כל אדם לעצמו והאל נגד כולם" (Jeder für sich und Gott gegen alle), שנקרא בשפות אחרות "המסתורין של קספר האוזר". בשנת 1993 הופק סרט נוסף בנושא בהפקה גרמנית אוסטרית משותפת, אותו ביים פיטר סהר.
במקרה עסקו המחזאים פול ורליין ופיטר הנדקה ומוזיקאים כסוזן וגה וז'ורז' מוסטקי. סופר המדע הבדיוני רוברט היינלין מתייחס ל"קספר האוזרים" ככינוי לאנשים העוברים בין מישורים שונים של המציאות בספרו "דרך התהילה". גם הספר "בילי באד" של הרמן מלוויל מתייחס להאוזר, כמו גם ספרי "הטרילוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר. הסופר יעקב וסרמן עסק אף הוא בדמות זו. הסופר היהודי קורט טוכולסקי השתמש במספר שמות עט, ובהם "קספר האוזר".
העוסקים באנתרופוסופיה כתבו מספר ספרים על קספר האוזר, בהם נטען כי להופעתו ולמותו משמעות מיסטית.
כיום קרוי על שמו בית הספר קספר האוזר בעיירה אוברלינגן בגרמניה, ליד אגם קונסטנץ. המדובר בבית ספר ברוחו של רודולף שטיינר שלו תוכנית לימודים מיוחדת לילדים הסובלים מקשיי למידה חמורים. כיום בית הספר נחשב לאחד הטובים בגרמניה.
