קטגוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במונח בתחום המטאפיזיקה. לערך העוסק במונח המתמטי, ראו קטגוריה (מתמטיקה).

קטגוריה הוא מושג מתחום המטאפיזיקה (ובעיקר אונטולוגיה), המשמש למיון וסיווג לקבוצות, או לסוגים ראשוניים של דברים השייכים לתחום מסוים. המיון הראשוני של דברים לקטגוריות נובע מהצורך של כל חשיבה בסיווג ובדיוק כלשהם. השתייכות לקבוצה או לסוג ראשוני מעניקה מובן ומשמעות לדבר המשויך (שיכול להיות מושא חומרי, מילה בשפה או מושג תיאור).

תוכן עניינים 1 חלוקה לקטגוריות 1.1 החלוקה על פי אריסטו 1.2 החלוקה על פי קאנט 2 מהלך לוגי 3 תורת הקטגוריות במאות ה-19 וה-20

[עריכה] חלוקה לקטגוריות

החלוקה לקטגוריות נעשית על פי תכונות ומאפיינים הממצים במלואו את התחום הנדון ומוציאים זה את זה על פי רוב. במערכת קטגוריאלית נאותה, בדרך כלל נמנע מצב שבו מושא כלשהו ישתייך לשתי קטגוריות ויותר או שלא ישתייך לקטגוריה כלשהי כלל. ברוב המערכות כל מושא שייך אך ורק לקטגוריה אחת. במערכות קטגוריאליות מסוימות, כגון זו של אריסטו, יש מושגים מועטים השייכים ליותר מקטגוריה אחת או לכל הקטגוריות בבת אחת. מושגים אלה כגון, 'טוב', 'אחד' ו'הווה', נקראים בפי אריסטו "סינקטגורמטיים". תיאור מושא השייך לקטגוריה אחת באמצעות מאפייניה של קטגוריה אחרת - זו טעות קטגוריאלית. אותה קבוצה של דברים ניתנת ליותר מדרך אחת של חלוקה לקטגוריות. כל חלוקה קטגוריאלית מעבירה בדרך שונה את קווי התיחום בין קטגוריה אחת לאחרת.

כל תרבות מחלקת את העצמים בעולם לחלוקה קטגוריאלית משלה, הנראית טבעית בעיניה, והסיווג הקטגוריאלי של תרבות אחרת נראה לה זר ומשונה. אך גם במסגרת אותה תרבות ייתכנו חלוקות שונות, בעקבות קיומן של השקפות שונות ונקודות מבט שונות של המציאות (אידאליסטים לעומת מטריאליסטים, למשל), או בשל התפתחות מדעית או טכנולוגית. גם היחיד עצמו עשוי להיות בעל מספר חלוקות קטגוריאליות במרוצת חייו, בעיקר בשל הצטברות ניסיונו. כדי להתגבר על יחסיותן של החלוקות הקטגוריאליות נעשו מספר נסיונות, בעיקר בתחום הפילוסופיה, להציג קני מידה ראשוניים שיהיו בסיס לעיצובה של מערכת קטגוריאלית מוחלטת.

[עריכה] החלוקה על פי אריסטו

אריסטו, שהיה הראשון שהשתמש במונח קטגוריה במובן הפילוסופי, קבע שכל מונח תיאורי בשפה, המובן באופן בלתי תלוי במונחים אחרים, מתאר מושא השייך לאחת מ-10 הקבוצות האלה: עצם, כמות, איכות, יחס, מקום, זמן, מצב, קניין, פעולה והיפעלות. הקבוצות הנוצרות על פי שייכות המושא לקטגוריות השונות הן זרות זו לזו. חלוקה זו שימשה לאריסטו לאבחנה בין משפטים מהותיים, שבהם המונחים המופיעים שייכים לאותו קטגוריה, לבין משפטים מקריים, שבהם המונחים שייכים לקטגוריות שונות. בבסיס לוח הקטגוריות של אריסטו יש חלוקה בסיסית יותר בין עצם לבין מקרה.

[עריכה] החלוקה על פי קאנט

קאנט הציע חלוקה קטגוריאלית אחרת, שנקודת מוצאה היא החלוקה הלוגית של צורות משפטים בשפה, על פי הקשרים השונים בין מושגי הנושא והנשוא. הקטגוריה אינה עוד סוג ראשוני של מושאים במציאות, אלא מושג יסודי והכרחי לשם ארגון התופעות החושניות לידי ידיעה בעלת סדר ומבנה. מושגים אלו 'מוטלים' על הניסיון על ידי השכל האנושי, אשר יצר אותם מתוך עצמו. בלוח הקטגוריות של קאנט 12 מושגי יסוד המאורגנים ב-4 מדורים: כמות - אחדות, ריבוי, כוללות; איכות - ממשות, שלילה, הגבלה; יחס - עצם ומקרה, סיבה ותולדה, השפעת גומלין; אופניות - אפשרות, מציאות, הכרחיות. ידיעה מושגת רק כאשר הקטגוריות חלות על תופעות בניסיון. אותה תופעה עובדתית, 'כדור ברזל' למשל, עשויה להיות כפופה לכל אחת מהקטגוריות, בהתאם לכיוונו של השכל ולשימושו. הכפפת התופעה לקטגוריה מסוימת באה לידי ביטוי בפעולת השיפוט ובמשפט הלשוני. הכוונה להחיל את הקטגוריות על תופעה שאינה בניסיון - אין לה כל משמעות מבחינת הידיעה האנושית, וסופה לגרום להטעיות ולסתירות, כגון האנטינומיות של התבונה הטהורה וההוכחות המדומות לקיום האל.

תורת הקטגוריות של קאנט, המעבירה את הדגש מחלוקת המושאים בעולם אל חשיפת מושג היסוד של החשיבה, שימשה בסיס לכינון תורות קטגוריאליות אחרות. הגל הציע לראות בקטגוריות שלבים בהתגלותה של הרוח הכפופים לתהליך המורכב מתזה, אנטיתזה וסינתזה. מערך הקטגוריות במושגי מחשבה יסודיים אינו נתון כולו מלכתחילה, אלא הולך ומתגלה עם התפתחותה של רוח העולם.

[עריכה] מהלך לוגי

נובע מהדדוקציה הטרנסצנדנטלית, ביקורת התבונה הטהורה.

1. ישנו "אני חושב" אחד וזהה שמלווה את כל דימויי.
2. כל הדימויים שברשותי מתאימים בהכרח לתנאי על פיו הם נמנים כולם בתודעה עצמית אחת וזהה, אחרת לא היו דימויי.
3. התודעה העצמית אפשרית מתוך ההרכבה המודעת של ריבוי דימויים ואיחודם(שיפוט) בתוך תודעה אחת.
4. השכל הוא הכושר של החשיבה להרכיב ריבוי דימויים לדימוי אחד, תחת תודעה אחת. הוא שופט לפי צורות הרכבה אפריוריות (לא יכולות להיות מהניסיון, הניסיון הוא מפוזר, לא ניתן למצוא בו הכרח ואין בו זיקה לזהות הסובייקט).
5. צורות ההרכבה הן לפי לוח המשפטים שמתאים ללוח הקטגוריות, ניתן להכיר מושאים בעזרת דימויים רק בכפוף לקטגוריות.

ומכל זאת נובע שהקטגוריות אפליקטיביות לניסיון.

מכך שכל דימויי שייכים לי, הם מתאימים בהכרח לתנאים שמאחדים אותם בתודעה אחת. הם שלי מכיוון שהשכל הרכיב אותם באותן ה"צורות". הצורות הללו חייבות להיות אפריוריות מכיוון שבניסיון לא ניתן ללמוד על הכרח כללי שהוא סובייקטיבי. השכל שופט לפי לוח המשפטים שמתאים ללוח הקטגוריות, ומכניס באחדות מרכיבה אפליקציה למושאים אובייקטיביים(ניסיוניים), ומכך נוצרה בי הרגשה של זהות עצמית, שמלווה את כל דימויי. כל דימויי כפופים לקטגוריות, מבלי המושגים הכלולים בהן לא ניתן כלל להתייחס למושאים.

[עריכה] תורת הקטגוריות במאות ה-19 וה-20

מאוחר יותר במהלך ההיסטוריה מיל, הגל, וניטשה הצביעו כל אחד בדרכו שיומרתו של קאנט הייתה מוגזמת, הביאו את הקטגוריות עד אבסורדום וכנראה פתחו את הדלת לרלטיביזם שפשה במאה ה21.

במאה ה-20 התרכזו מרבית המאמצים בתחום תורת הקטגוריות בכיוון הלשוני.גוטלוב פרגה, ברטראנד ראסל, אדמונד הוסרל, ג' רייל ורודולף קארנאפ הציגו אופנים שונים שבהם ניתן לפרק את השפה הטבעית (וגם שפות מלאכותיות) ומרכיביה הבסיסיים ביותר וכן את אופני הקישור המותרים של מרכיבים אלו.