צמיג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצמיג הינו חישוק גומי המכסה את גלגל כלי הרכב. הצמיג הומצא במטרה לרכך את מגע הגלגל עם הקרקע ולבלום את הזעזועים, בפועל בשל היותו הקשר היחיד בין כלי הרכב לכביש, משמש הצמיג כגורם בטיחותי ראשון במעלה בכל הנוגע ליציבות הרכב, ולשליטה מירבית של הנהג. צמיג תקין יכול לתרום לאחיזה טובה יותר של הרכב, דבר שיורגש בתאוצה, בבלימה ופניות. צמיג לקוי עלול לגרום לקשיים בשליטה, לצריכת דלק גבוהה ואף להתפוצץ תוך כדי נסיעה. סימני שחיקה על הצמיג יכולים להצביע על אורך ימים, ניפוח לקוי או זוויות היגוי לא מכוונות.
הצמיג מורכב משלושה חלקים:
- סוליה - שכבת הגומי המחורצת החיצונה. החריצים נועדו לשפר את אחיזת הצמיג בכביש, וכן לצנן את החום שנוצר בעת נסיעה בגלל החיכוך.
- דופן צידי הצמיג, מתחת לסוליה.
- שלד שכבותיו הפנימיות של הצמיג.
תוכן עניינים |
[עריכה] גלגולי הצמיג
עד אמצע המאה ה-19 היו כלי הרכב בעלי גלגלים קשיחים, לרוב היו אלה גלגלי עץ בעלי חישוקי מתכת. רוברט ויליאם תומפסון, סקוטי במוצאו, היה הראשון שניסה להקיף את הגלגל בעור ובין החישוק לגלגל לקבע צינור גומי מנופח שיבלום ברכות את זעזועי הדרך. רעיונו של תומפסון נזנח בשל טכניקת עיבוד הגומי שלא הייתה מפותחת דיה.
ב1888 נרשם פטנט ראשון בעולם על צמיג פניאומטי (צמיג מלא באוויר) עלי ידי ג'ון דאנלופ, אף הוא סקוטי, שהתקין צמיג שכזה, בדומה לרעיון של קודמו, לתלת האופן של בנו הקטן.
השימוש בצמיגים לרכב התרחש לראשונה בשנת 1895 כאשר האחים אדוארד ואנדרה מישלן הצרפתיים, בעליהם של מפעל ייצור מעצורי גומי לאופניים, השתמשו בפטנט של 'דנלופ' כצמיגי רכב.
[עריכה] טיובלס - טיוב טייפ
עד לשנות הארבעים של המאה ה-20 השתמשו בצמיג כפי שהומצא לראשונה: מתחת לצמיג הונח אבוב - צינור גומי מנופח - או מה שנהוג לכנות "פנימית". הגומי המנופח קימר את שכבת הגומי והחזיק אותה. צמיג זה כונה טיוב טייפ.
אך לשיטה זו היה חסרון בולט היות ואוויר הצמיג דחוס היה באבוב, הרי שהצמיג עצמו לא היה אטום לחלוטין לחישוק הרכב, ובשעת "תקר" בפנימית האוויר היה פורץ החוצה במהירות, מה שעלול להיות הרה אסון בשעת נהיגה בשל איבוד שליטה של הנהג על הרכב שאיבד לפתע את האוויר בגלגליו.
בשנת 1944 הומצא לראשונה צמיג הטיובלס, צמיג ללא "פנימית" שהיה אטום לחלוטין לדליפת אוויר מחללו באמצעות מבנה מיוחד של חישוק ועל ידי ריפוד שכבותיו הפנימיות בחומרים המונעות יציאת אוויר. כשננעץ מסמר או כל חפץ חד אין לאוויר דרך מילוט אלא מהחור שנוצר, אך כיון שהמסמר הנעוץ אוטם בעצמו את חלל הצמיג הרכב יכול לנסוע עם מסמר בגלגליו תקופה ארוכה כשהאוויר אינו יוצא.
[עריכה] שלד הצמיג - דיאגונלי ורדיאלי
שלד הצמיג מורכב מכמה רבדים שונים, כגון יריעות טקסטיל מסוג ניילון פוליאסטר אליהן מתווספת תערובת גומי, וחוטי פלדה מצופים בתערובת גומי.
גם במבנה שלד הצמיג חלו שינויים משמעותיים עם השנים.
עד שנת 1946 היה בשימוש צמיג דיאגונלי כלומר אלכסוני. הכוונה היא לצורה האלכסונית בה הונחו שכבות הסיבים המרכיבים את השלד ביחס לחישוק וזה לזה.
החיסרון בשיטה זו היה בכך שהשלד כולו עבד כיחידה אחת ובשל כך גם שכבת הגומי הנראית לעין שמעליו, כך שכל עיוות בדופן הצמיג פגם בסוליית הצמיג כולו.
במטרה למנוע את הבעיה, ולהפחית את פגיעת הצמיג, חיזקו את השלד בשכבות נוספות, אך בשל כך נוסף משקל רב לצמיג והתחזקה רמת החיכוך של הצמיג עם הכביש, דבר שהגדיל את צריכת הדלק, והפחית את יציבות הרכב.
בעיה נוספת שיצרה שיטה זו, היא התחממות יתירה בעת הנסיעה של השכבות שהונחו זו כנגד זו. ההתחממות קיצרה את תוחלת חייו של הצמיג וגרמה להגבלת מהירות הרכב למהירות מרבית של 120 קמ"ש בגלל השינויים שעלולים היו להיווצר בין השכבות השונות של השלד בשל החום.
בעקבות החסרונות הללו ייצרה בשנת 1946 חברת הצמיגים מישלן את הצמיג הרדיאלי ששינה את שיטת בניית השלד הפנימי של הצמיג. שכבות השלד הונחו לרוחב החישוק, מה שגרם להפרדה בין חלקי השלד, ובשל כך נוצרה גם הפרדה בין סולית הצמיג לדופן.
גם בעיית ההתחממות נפתרה כשכל שכבה הונחה בנפרד, בשל כך הוסרה הגבלת המהירות, ותוחלת חיי הצמיג הוארכה משמעותית.
יתרון נוסף שיצרה הנחת שכבות השלד לרוב היא חיזוק דופן הצמיג מפני פגעים וקרעים, מה שהסיר את הצורך בעיבוי מיותר של השלד, משקלו של הצמיג ירד, ולבד מן היציבות שהעניק המשקל הדל לרכב, היה בכך חיסכון בצריכת הדלק.
בנוסף, המעבר לסוג צמיגים שונה חייב כיונון שונה של זוויות ההיגוי ברכב.
למרות שכיום רובם ככולם של הצמיגים הם רדיאליים, עדיין מסמנים את היותם כאלה על ידי האות R המוטבעת על דופן הצמיג.
[עריכה] הסימונים על הצמיג
הסימון הבסיסי המופעי על הצמיג הוא מידת הצמיג והחישוק. לדוגמה: 225/45/17R. המספר 225 מציין את רוחב הצמיג במילימטרים. המספר 45 מסמל את גובה קיר הצמיג (Aspect ratio; פרופיל או חתך), מספר זה מצוין באחוזים יחסית לרוחב הצמיג. ולכן, חתך הצמיג במקרה זה הוא: 225*0.45= 101.25 מילימטרים. 17, מציין את קוטר החישוק באינצ'ים. כלומר, 43.18=17*2.54 (כל אינץ' שווה ל-2.54 סנטימטרים). ולכן, הקוטר של כל הגלגל הוא: 63.43 סנטימטרים (סכום שתי קירות הצמיג ועוד קוטר החישוק). R, מציין את מבנהו הפנימי של הצמיג, במקרה זה ובמקרים רבים נוספים, הצמיג רדיאלי.
ישנם סימונים נוספים על הצמיג שמסמנים משקל מרבי, מהירות מקסימאלית ועוד.
| קוד סיווג | N | Q | R | S | T | U | H | V | W | Y | ZR |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מהירות מירבית (קמ"ש) | 150 | 160 | 170 | 180 | 190 | 200 | 210 | 240 | 270 | 300 | מעל 240 |
הערה: סיווג ZR הוא סיווג ותיק שמתייחס לכל מהירות מעל 240 קמ"ש. יתכן שיופיע בסמוך אליו סיווג נוסף, לדוגמה Y.
[עריכה] לחץ האוויר של הצמיג
לחץ אוויר תקין בצמיג תורם רבות. קשיים שיגרמו מלחץ לא תקין הם: שחיקה מוגברת, צריכת דלק גבוהה, אחיזה גרועה, התפוצצות תוך כדי נסיעה ועוד.
תוך כדי הנסיעה הצמיגים מתחממים עקב החיכוך עם הכביש. החימום גורם להעלאת לחץ האוויר בצמיגים במספר באר. רוב הנהגים מנפחים את הצמיגים בתחנת דלק, מה שגורם להתחממות הצמיגים והעלאת לחץ האוויר עד להגעה לתחנת הדלק. כאשר הנהג ינסה לנפח את הצמיגים ללחץ המופיע בספר הרכב, מכשיר הניפוח יעצור לפני הזמן (כי הלחץ בצמיג החם כבר הגיע ללחץ המומלץ קצת לפני שהלחץ בצמיג הקר אכן כזה). מסיבה זו מומלץ לנפח את הצמיג בלחץ גבוה בשניים או שלושה PSI מהלחץ הנקוב. יחידת PSI היא זו המקובלת בדרך כלל ומופיעה גם בטבלאות הצמודות לעמדת ניפוח האוויר; 1 בר = 14.7 PSI. כאשר ברכב ישנם נוסעים נוספים, מופיעה בספר הרכב המלצה על שינוי הלחץ.
הלחץ שבו צריך לנפח את הצמיג יכול להופיע בספר הרכב, על קורת הצד שליד הנהג (קורה B), מעל לגלגל (לדוגמה: ל.א 30) או על מכסה מיכל הדלק.
ברכבי שטח, שנוסעים במקומות עם אחיזה גרועה או עם חשש לשקיעה, ניתן להפחית מלחץ הצמיג וזאת כדי ששטח המגע של הצמיג עם הקרקע יגדל.
לאור הדברים שנאמרו לעיל, מובנת החשיבות של לחץ אוויר תקין. ולכן, ישנן מערכות המיועדות להתריע לנהג על ירידה בלחץ האוויר. מערכות משוכללות יותר, גם מאפשרות לנהג לשנות את לחץ האוויר בצמיג בלחיצת כפתור. יתרון נוסף של מערכות אלו מתבטא בכך שבמקרה של תקר קטן, המערכת מסוגלת להמשיך ולשמור על לחץ אוויר תקני.
[עריכה] הצמיג בראיה ספורטיבית
ככל שחתך הצמיג נמוך יותר, נוחות הנסיעה יורדת - כי יש פחות אוויר לשכך את הזעזועים. לעומת זאת, האחיזה משתפרת, בגלל שהקיר הנמוך של הצמיג פחות מתעוות, למשל בפניות. רוחב גבוה של צמיג תורם גם הוא לאחיזה - יותר חיכוך עם הכביש, אבל משפיע לרעה על צריכת הדלק, כי יותר שטח של הצמיג מתעוות בכל תזוזה של הצמיג, ולכן צריך יותר כוח כדי לסובב אותו.
מכוניות ספורט, ישתמשו, בדרך כלל, בצמיגים רחבים וחתך נמוך כדי לאפשר ניצול מלא של הרכב (לעומת רכב פרטי שיעדיף נוחות נסיעה וצריכת דלק משופרת). כמו כן, בצמיגי ספורט החריצים על גב הסוליה שונים מחריצים של סוליה רגילה.
כדי להגביר את האחיזה של מכוניות מרוץ, משתמשים בצמיגים מיוחדים. צמיגים אלו נשחקים במהירות ויש להחליפים מספר פעמים במהלך המרוץ.
מקרים נוספים בהם מחליפים צמיגים במכוניות המרוץ הם תנאי מזג אוויר משתנים. אם במכוניות פרטיות יש חשיבות לצמיגים המותאמים לקיץ או לחורף, במכוניות מרוץ הדבר מורגש על אחת כמה וכמה - בגלל המהירויות הגבוהות ובגלל ההתאמה הדקדקנית של כל צמיג לתנאים מאוד מסוימים (במכוניות פרטיות, הצמיג הוא פשרה של תנאים שונים, כדי להתאים למגוון תרחישים בלי להזדקק להחלפתו, במכוניות מרוץ, הצמיג מותאם בצורה מקסימלית למצב אחד).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מה מפוצץ צמיגים בכביש שש (Ynet), על הסכנה שבצמיגים לא תקינים.
- על מערכת ניטור לחץ אוויר
- חומר רב על צמיגים, כולל הסבר מפורט על הסימונים (באנגלית)
