פרנק מרטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק מרטן Frank Martin (15 בספטמבר 1890 - 21 בנובמבר 1974) היה מלחין ופסנתרן שוויצרי, שחי במשך חלק גדול מחייו בהולנד.
מרטן נולד בז'נבה, העשירי והאחרון בילדיו של שרל מרטן, כוהן דת. עוד לפני שהחל את לימודיו, כבר העכו בפסנתר ואילצר. בגיל תשע, כבר חיבר שירים שלמים ומגובשים בצורתם, ללא כל הדרכה בצורת השיר או בהרמוניה. ביצוע של המתאוס פסיון, ששמע בגיל שתים-עשרה טבע בו חותם בל יימחה והוא הציב לו את באך כמורה דרך ומודל חיקוי.
מרטן למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה של ז'נבה במשך שנתיים, ובמקביל הלחין מוזיקה ולמד נגינה בפסנתר אצל יוזף לאובר. משנת 1918 עד 1926 חי בציריך, רומא ופריז. יצירותיו מאותן שנים מלמדות על חיפושי שפה מוזיקלית משלו.
בשנת 1926 ייסד את האגודה למוזיקה קאמרית של ז'נבה, שאותה ניהל כפסנתרן וצ'מבליסט במשך עשר שנים. במשך הזמן הזה גם לימד תאוריה ואילתור במכון ז'אק-דאלקרוז ומוזיקה קאמרית בקונסרבטואר של ז'נבה.
מרטן ניהל את הטכניקום המודרני למוזיקה משנת 1933 עד 1940 והיה נשיא איגוד המוזיקאים השוויצרי משנת 1942 עד 1946.
בשנת 1946 עבר להולנד לפנות לו יותר זמן להלחנה משיכול היה להשיג בשווייץ, שם היה שקוע מדי במספר רב של פעילויות אחרות. במשך עשר שנים חי באמסטרדם ולבסוף התיישב בנארדן.
משנת 1950 עד 1957 לימד קומפוזיציה בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן. אחרי 1957 פרש מן ההוראה והתרכז בהלחנה; במשך שארית חייו הגביל את הופעותיו הפומביות בנגינה לסיורים מזדמנים של מוזיקה קאמרית ולניצוח על יצירותיו הוא. הוא שמר על אמות המידה הגבוהות שלו כפסנתרן ועשה כמה הקלטות אולפן בזקנתו.
[עריכה] יצירותיו הנודעות ביותר
- מיסה למקהלה כפולה ללא ליווי (1922 - 1926)
- ארבעה קטעים קצרים לגיטרה (1933)
- Le vin herbé (1938
- סימפוניה קונצ'רטנטה קטנה (1944)
- "שלום עלי אדמות" (1944)
- קונצ'רטו לשבעה כלי נשיפה מעץ, טימפני וכלי קשת (1949)
- "גולגותא" (1949)
- "פוליפטיק" לכינור ושתי תזמורות כלי קשת קטנות (1973)
- רקויאם (1973)
מיצירותיו אלה, המוכרת ביותר, הרבה מעבר לכל האחרות, היא הסימפוניה קונצ'רטנטה. בין שאר יצירותיו של מרטם יש סימפוניה בגודל מלא (1937), שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לצ'מבלו, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו לצ'לו וסדרת יצירות שכינה "באלאדות" לכלי סולו שונים עם פסנתר או תזמורת.המנצח השוויצרי ארנסט אנסרמה הקליט חלק ממכלול יצירתו של מרטן.
מרטן פיתח סגנון, המבוסס על שיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג, שבה החל להתעניין בסביבות 1932, אבל לא נטש את הטונאליות. למעשה, העדפתו למרקמים רזים ומקצביו הנמרצים תמיד מציבים אותו במרחק הרב ביותר האפשרי מן הרומנטיות המופרזת של שנברג. חלק מן המוזיקה עתירת ההשראה ביותר של מרטן נכתבה כשהיה בשנות השמונים לחייו; הוא עבד על הקנטטה האחרונה שלו, Et la Vie l'Emporta , עד עשרה ימים לפני מותו. הוא מת בנארדן, הולנד.
