פרנק זאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: פחות רשימות, יותר פסקאות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

פרנק זאפה (21 בדצמבר 1940 - 4 בדצמבר 1993), מלחין, גיטריסט וזמר אמריקני, מהיוצרים החשובים והמשפיעים במוזיקה הפופולרית במאה העשרים. מוזיקאי חלוצי ששילב בין סגנונות רבים ביניהם בלוז, רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית. הוא הלחין, עיבד, הפיק, ניצח, הצחיק וניגן בגיטרה חשמלית ובסינקלאוויר.

[עריכה] הקריירה המוזיקלית

פרץ בשנת 1966 עם אלבומו הראשון !Freak Out ולאורך הקריירה המוזיקלית שלו (שלהי שנות ה-60 עד שנות ה-90 המוקדמות) ניגן עם מספר הרכבים שחלקו את השם Mothers בואריאציות שונות. נודע בהופעות והצהרות פרובוקטיביות שנבעו מהשקפת עולם ביקורתית מיוחדת, אותה לא נרתע לבטא בהזדמנויות רבות. את רוב חיצי הביקורת שלו הפנה כלפי התרבות האמריקנית בה חי, על רבדיה השונים ותת-התרבויות שבה (תרבות ההיפים, תרבות הרוק, תרבות הצריכה ועוד). כך ניתן לראות למשל באלבום "Absolutely Free", אשר כבר בכותרתו, המזכירה הכרזות על פרסים ומבצעי מכירות ניתן לראות ביקורת על תרבות הצריכה האמריקנית, על האזרח האמריקני הממוצע, שעבורו צמד המילים האלה מהווה מעין קסם שמושך אותו אל המוצר, וגורם לו להוציא בסופו של דבר הרבה מאוד כסף. אותו אזרח יקח כמעט כל דבר אם זה בחינם, אפילו אם מדובר באלבום מאוד לא קונבנציונלי כמו האלבום הזה. כנראה שבשם יש גם כפל משמעות, היות והמילה Free משמעה לא רק 'חינם', אלא גם 'חופש'. יתכן שזאפה ניסה לבטא כאן את החופש היצירתי האבסולוטי אליו שאף, וכן את מושג החופש, שנחשב מחד לאידאל מערבי-אמריקני דמוקרטי, ומאידך למשהו שקשה מאוד ולעיתים אף מסוכן וכואב להשיגו. זאפה נאבק רבות במהלך הקריירה שלו על חופש הביטוי והיצירה, נגד חברות התקליטים ובתי המשפט שעשו לו חיים קשים, ונהג לצחוק על ה-'פסאודו חופש' של תרבות ההיפים.

כבר באלבומו הראשון, "Freak Out!" ניתן לראות את ניצני הסאטירה של זאפה: חוץ מכמה יצירות, האלבום בנוי כולו משירי אהבה בנאליים ברוח התקופה (אותם תיעב זאפה), אך כולם מקוריים ומעניינים למרות זאת, וכל שיר הוא בעצם פרודיה לסגנון זה, וכולל טוויסט מעניין ומוזר, כולל השפעות מסגנונות אחרים, מה שמרחיק אותו מאוד מהאלבומים הרגילים של התקופה, אותם החשיב זאפה כבנאליים וקיטשיים, והופך אותו לאלבום מצחיק ומהנה.

עם הזמן התאפיין זאפה בסאטירה חברתית כללית ומגוונת יותר, שהייתה תמיד חריגה ביחס לתקופה, השתמש בצלילים "משונים" יותר, שינויי קצב רבים ומפתיעים יותר, ושימוש בסגנונות מוזיקליים מגוונים יותר, כולל רית'ם ובלוז, מוזיקה אטונלית, מוזיקה מודרנית, רוק מתקדם, פופ, פיוז'ן, פּאנק, מוזיקת בארים ועוד, לעיתים קרובות תוך עירוב מספר סגנונות, מלודיות ומקצבים שונים באותו שיר. Absolutely Free הוא האלבום הראשון מתוך רבים, בהם יצר זאפה קולאז' מוזיקלי ורעיוני בין השירים ואף בתוכם. הוא החל להכניס ביצירותיו ציטוטים מיצירות קלאסיות (של סטרווינסקי, הולסט, בולז, וארז) ומיצירות אחרות (כמו השיר "לואי לואי" בביצוע Kingsmen, שירים של ה-Bee Gees ועוד). בהמשך הלחין יצירות מובנות יותר, בהן חלק מהשירים מאורגנים בטרילוגיות ("Duke of prunes", "Call any vegetable") או במבנים מורכבים יותר, כמו אופרת רוק ואף הלחין אלבומי קונספט (כמו Joe's Garage). עם הזמן הרחיב זאפה גם את אופי התזמור של הלחנתו ובכך הפכה המוזיקה שלו לצבעונית עוד יותר, וכללה כלי נגינה רבים, כמו כלי קשת, כלי נשיפה מעץ (woodwinds), כלי נשיפה ממתכת (Brass), כלי הקשה כרומטיים, וקלידים מסוגים שונים. לקראת סוף הקריירה המוזיקלית שלו כתב זאפה יצירות לתזמורת שלמה, הידועה שבהן נקראת The Yellow Shark.

הלך לעולמו ב-4 בדצמבר, 1993, מסרטן הערמונית, והשאיר אחריו אלבומים רבים (מעל 70 אלבומי אולפן), ומורשת - הן מוזיקלית והן תרבותית.

[עריכה] מוזיקאים הקשורים לפרנק זאפה

כללי: כמעט כל האמנים שעימם עבד זאפה התפרסמו לאחר העבודה איתו ולא לפניה. יוצאי דופן יחידים הם הווארד קיילן ומארק וולמן, יוצאי להקת ה-TURTELS שכינו את עצמם "פלו ואדי" והצטרפו לזאפה לתקופה קצרה שבין 1970 ל-1972, והכנר-קלידן אדי ג'ובסון, שליווה את זאפה בראשית שנות השמונים של המאה ה-20, אחרי שכבר הופיע עם הלהקות UK, ג'טרו טול, רוקסי מיוזיק ואחרות.

האמנים החשובים הבאים "התחילו" אצל פרנק זאפה:

הקלידן ג'ורג' דיוק (אחרי זאפה - בעיקר ג'אז)

הכנר ז'אן לוק פונטי (אחרי זאפה - בעיקר ג'אז)
המתופף צ'סטר תומפסון (אחרי זאפה, פירסומו העיקרי כמתופף של ג'נסיס בעידן שבו פיל קולינס החל לשיר)

הגיטריסט סטיב ואי (אחרי זאפה - אמן סולו)

הזמר והיוצר דון ואן ולאייט ("קפטן ביף הארט")

הויבראפוניסטית רות אנדרווד

[עריכה] טריוויה

עד גיל מאוחר יחסית סבר זאפה כי שם לידתו היה "פרנסיס" וכך גם הציג עצמו. משגילה כי הוטבל בשם "פרנק" הקפיד להזכיר שמעולם לא היה "פרנסיס".

לזאפה נקשרו אגדות אורבניות רבות (שנבעו ממה שהיה נראה למעריצים כדמות אקסטרווגנטית ש"מסוגלת להכל"). בדרך כלל התייחס זאפה לשמועות אלו בביטול, אך בספרו מצא לנכון להכחיש שמועה אחת - בדבר אכילתו, כביכול, צואה על הבמה.

זאפה ואשתו גייל נתנו לילדיהם את השמות הבאים: מון-יוניט (שזכתה לפארודיה על שמה בסרט הראשון בסדרת "אוסטין פאוורס"), דוויזל, אהמט (על שם מייסד "אטלנטיק רקורדס", אהמט ארדוגאן) ודיווה.

הופעתו הטלויזיונית הראשונה של זאפה הייתה ב-1963 בתוכנית האירוח הפופולרית "המופע של סטיב אלן". זאפה הופיע לבדו, כשכלי הנגינה שלו הוא אופניים הפוכים על גבם, מהם הוציא זאפה שלל צלילים תוך שימוש בגלגל ככלי הקשה ובכידון ככלי נשיפה, בין השאר.

זאפה נקבר בבית העלמין "ווסטווד" בלוס אנג'לס. לפי בקשתו, לא הונחה כל מצבה על מקום מנוחתו האחרון.

האירוע המונצח ביותר בתרבות המערבית בקשר לזאפה התפרסם בכלל בזכות להקת רוק בריטית. בלהיט "עשן על המים" (Smoke on the water) של להקת "סגול כהה" מצוין כי "פרנק זאפה ולהקתו שהו במקום הכי טוב בעיר"

זאפה היה אתאיסט מוצהר.

בהופעה בגרמניה ב-1975, עלה זאפה לבמה והתחיל לאלתר על הגיטרה כשהקהל עונה לו. במשך חצי שעה הוא המשיך עד שלבסוף הוא צעק "הייל היטלר!" ומהקהל ענו לו "הייל היטלר!". ברגע הזה, זאפה זרק את הגיטרה, אמר לקהל "רק 30 שנה עברו, ועוד לא למדתם?" וירד מהבמה.