פרמנידס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרמנידס (ביוונית Παρμενίδης), פילוסף יווני, חי בין 520 ל-430 לפנה"ס. נולד בעיר אליאה בדרום איטליה, ובה פעל. מייסד האסכולה האלאטית, שפותחה גם על ידי תלמידו ובן זוגו זנון מאלאה.
משנתו הפילוסופית מובעת בשירו "על הטבע" (ממנו שרדו קרוב ל-150 שורות), מורכב משלושה חלקים- הקדמה, "דרך האמת" ו"דרך ההיראות והסברה". בהקדמה מספר על מסע במרכבה לשמים, בו הוא זוכה להתגלות מפי אלה (ששמה אינה מוזכר) שחושפת אותו לאמת למען יביא אותה לשאר בני־האדם.
על-פי התפיסה אשר הוא מציג, המציאות היא מהות אחת, קבועה, בלתי מונעת, ובלתי משתנה. הוא מבסס את טענתו על הנחת־היסוד הפשוטה המובאת במימרה "רק היש ישנו והאין אינו". מכיוון שהיש אינו יכול להתוות מתוך שאינו, או להפוך למה שאינו, שינוי אינו אפשרי- על־מנת ששינוי יתקיים, מה שאינו צריך להפך לישנו ולהפך, ודבר כזה אינו מתקבל על הדעת.
מה שנתפס בעינינו כשינוי, אם כן, אינו אלא רק ביטוי של המציאות הקבועה והבלתי משתנה. ברעיונות אלו היה בין הראשונים להתיחס בהבחנה חדה בין המציאות כפי שהיא באמת (המוסברת בחלקו השני של השיר, "דרך האמת"), לבין התופעות כפי שהיא נתפסת באמצעות החושים (המוסברות בחלקו השלישי של השיר, "דרך ההיראות/הסברה"), תפיסות שהשפיעו מאוד על אפלטון ופותחו על־ידיו מאוחר יותר. חוקרים מסוימים אף קושרים בין התפתחות המטאפיזיקה בעת החדשה לבין התאוריות של פרמנידס, שהופיעו באופן מורחב יותר גם אצל שפינוזה.
פרמנידס יוצא בביקורת על הפילוסופים של האסכולה המילטית על כך שהם מנסים לשלב בין ידיעות המושגות על-ידי החושים לבין ידיעות שמקורן בשכל, דבר המוביל לסתירות פנימיות. בביקורתו הוא משתמש, לראשונה בתולדות הפילוסופיה, בטיעון מסוג רדוקציה לאבסורד.
את היש פרמנידס מציג כאוביקט חומרי בצורה כדורית. ככל הנראה, הצגתו כאוביקט בעל גבולות במרחב לא נתפסה אצלו כבעייתית.
