פרימו לוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרימו לוי (31 ביולי 1919 – 11 באפריל 1987) היה סופר וכימאי יהודי, יליד איטליה, וניצול שואה. כתב זכרונות, סיפורים קצרים, שירים ורומנים. הוא ידוע ביותר ביצירתו על השואה, ובמיוחד על התיאור שלו של השנה שבה הוא היה באושוויץ.
ספרו "הזהו אדם", העוסק בזמן שהיה באושוויץ, נחשב כאחד מהספרים החשובים שנכתבו במאה ה־20.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] תחילת דרכו
לוי נולד בטורינו ב־1919 למשפחה יהודית ליברלית. ב-1937 הוא נרשם לבית ספר משני לכתיבת קלאסיקות, שנודע במוריו האנטי-פאשיסטים. לאחר שסיים את לימודי החובה, החל בלימודי כימיה באוניברסיטת טורינו. הממשלה האיטלקית-פשיסטית החלה באותן השנים לחוקק חוקים גזעניים, מה שהקשה על לוי להגיש את עבודת הגמר שלו, בגלל היותו יהודי. אף על פי כן, הוא הצליח להגיש את עבודת הגמר, וסיים את לימודיו באוניברסיטה בהצטיינות. על תעודת הגמר, שקיבל ב-1941, צויין שהוא "מהגזע היהודי". אותם חוקי גזע מנעו ממנו למצוא עבודה הולמת ללימודיו לאחר שסיים.
[עריכה] במחנה הריכוז אוושויץ
בספטמבר 1943, לאחר שהממשלה האיטלקית חתמה על הסכם שביתת נשק עם בעלות בריתה, ומנהיגה לשעבר, בניטו מוסוליני, זוכה מכניסתו לכלא על ידי הגרמנים וחזר לראש רפובליקת איטליה הסוציאליסטית, "ממשלת הבובות" הגרמנית כבשה את צפון איטליה. תנועת המחתרת האיטלקית החלה לפעול יותר לכיבוש האזור הגרמני, ולוי ומספר חבריו הצטרפו אליה ולקחו את מרגלות הר האלפס וניסו להצטרף לפרטיזנים. לוי וחבריו לא היו מיומנים מספיק כדי לקחת את הסיכון שלקחו, והם נתפסו במהירות, בעקבות הלשנה, על ידי הכוחות הגרמניים ששלטו שם. כאשר גילו שלוי ממוצא יהודי, שלחו אותו למחנה הריכוז של פוסאלי שעל יד מודנה. בפברואר 1944, האסירים של פוסאלי נשלחו על ידי 12 משאיות בקר סגורות למחנה הריכוז באוושויץ. שם שהה לוי במשך 11 חודש לפני שהמחנה שוחרר על ידי הצבא האדום. מ־650 היהודים האיטלקים במשלוח שלו, לוי היה אחד מ־20 ששרדו את אושוויץ.
לוי הצליח לשרוד בגלל צירוף הסיבות: הוא ידע קצת גרמנית בגלל ספרי כימיה שכתובים בגרמנית שהוא קרא והדבר היה לו לתועלת במחנה. הוא גם שילם לשיעורים בגרמנית ובהתמצאות ברחבי מחנה אוושויץ על ידי אסירים איטלקים בעלי התנסות במחנה. במחצית נובמבר 1944 הוא השיג משרה במעבדת בונה במחנה שנועדה לייצר גומי סינתטי וכך נמנעה ממנו עבודת פרך בחוץ בטמפרטורות מקפיאות, הדבר גם שיפר את הכשרתו המקצועית. זמן לא רב טרם שחרור המחנה, הוא חלה במחלת הסְקַרְלָטִינָה (Scarlet fever) ונכנס לבית ההבראה של המחנה. הדבר היה לו לתועלת - כאשר חילות הצבא האדום התקרבו, האס אס מהרו לפנות את המחנה- הם לקחו עמם את כל האסירים חוץ מהחולים החמורים, בכללם לוי, לצעדת המוות על-מנת להתרחק מאותו צבא שהחל להתקרב, צעדה שהרגה את רוב אלה שיצאו לצעדה מאשווייץ. בזכות חוליו באותו הזמן לוי זכה להשאר בחיים.
למרות שהמחנה שוחרר ב-27 בינואר 1945, לוי הגיע לטורינו רק ב-19 באוקטובר של אותה שנה. אחרי ששהה במחנה בברית המועצות שריכז אסירים לשעבר, הוא החל במסע עקיף לביתו דרך אירופה המזרחית עם אזרחים איטלקיים לשעבר שלחמו במלחמה בין צבא איטליה לבין צבא רוסיה. מסעו הארוך עבר דרך פולין, רוסיה, רומניה, הונגריה, אוסטריה וגרמניה.
[עריכה] כתיבתו
עם חזרתו לאיטליה, לוי היה לכימאי תעשייתי במפעל בטורינו. הוא החל לכתוב על חוויותיו במחנה הריכוז ועל חזרתו לאיטליה דרך אירופה המזרחית, חומר שבו השתמש בשני ספריו הידועים, "הזהו אדם" (Se questo è un uomo) ו"ההפוגה" (La tregua). כאשר לוי שלח לבית הוצאת ספרים בטורינו, עירו, את הספר "הזהו אדם", ההוצאה דחתה את הדפסתו. הוצאה קטנה יותר רכשה את הזכויות של הספר מלוי ובנובמבר 1947 הדפיסה 2000 עותקים של הספר. למרות שבאותו הזמן הופיע בעיתון "לה-אוניטה" סקירה חיובית של הספר על ידי איטלו קלווינו, נמכרו רק 1500 עותקים של הספר. לוי היה חייב להמתין עד 1958, עד שבית ההוצאה שבטורינו יפרסם את הספר, בהגהה מחודשת. אותו פרסום מחדש, בהגהה מחודשת, הוביל לתרגום הספר לאנגלית ב-1959, ולאחר מכן לתרגום לשפות שונות, וקבלת הסופית של הספר לספרות הקלאסית.
ספרו השני, "ההפוגה", פורסם לראשונה ב-1963, כמעט 16 שנה לאחר הפרסום של הספר הראשון, וזיכה את לוי בפרס. ספר זה זכה ב-1997 לגירסה קולנועית בסרטו של הבמאי פרנצ'סקו רוסי, "לשוב הביתה". שמו של לוי הלך לפניו. תדיר כתב מאמרים בעיתון "לה סטמפה", המקומון של טורינו. הוא השתוקק לכתוב גם על נושאים שונים. הצלחתו המועטה ביותר, באותה התקופה, הייתה ספר שבו הכיל מספר סיפורי מדע בדיוני שכתב בצורה פסימית מאוד- "Vizio di Forma" (הספר טרם יצא לאור בעברית).
הוא כתב גם שני ספרים ידועים נוספים, "זמן שאול", ו"הטבלה המחזורית" (Il sistema periodico). הראשון עוסק בדמויות שהוא פגש בזמן מאסרו, והשני הוא אוסף של אפיזודות מחייו, שכל אחד מהם קשור באופן כלשהו לאחד מהיסודות הכימיים. הרומן השאפתני "אם לא עכשיו אימתי", המספר את סיפורה של קבוצת פרטיזנים יהודים במלחמת העולם השנייה העושים את דרכם דרך רוסיה ופולין, קיבל את הפרסים הנחשבים "ויארג'ו" ו"קמפיילו" כאשר הם פורסמו באיטליה, ופירסמו את שמו של לוי בעולם.
לוי פרש ממשרתו כמנהל של המפעל בטורינו ב־1977 על מנת להקדיש עצמו לכתיבה באופן שוטף. הספר החשוב מבין יצירותיו המאוחרות הוא "השוקעים והניצולים" (I sommersi e i salvati), בחינה של השואה שבה לוי מסביר כי אף שהוא לא שונא את העם הגרמני על מה שקרה, הוא גם לא סלח להם. הסיפורים הקצרים הידועים ביותר שלו נמצאים ב"מפתח כוכב" ("La chiave a stella", 1978)- אוסף של סיפורים על עבודה ועובדים שמסופר על ידי מספר הדומה ללוי עצמו.
[עריכה] תפישתו כלפי האנטישמיות והנאציזם
אחת מהסיבות שגרמו ללוי לכתוב את "הזהו אדם" היא תשוקתו העזה להעיד על האימה והזוועה הרבה שעשו הנאצים כאשר ניסו להגשים את "הפתרון הסופי". הוא קרא הרבה עדויות של עדים וניצולים והשתתף בהרבה מפגישותיהם, שיוכל לכתוב, בסופו של דבר, על השואה. לוי ביקר ביותר מ-130 בתי ספר כדי לדבר על החוויה שעבר במחנה הריכוז באוושייץ. הוא הזדעזע ביותר מן התפישה הריווזיוניסטית שניסתה לשכתב מחדש את היסטוריית מחנות ההשמדה הנאציים בצורה פחות מזעזעת, דבר שגרם להכחשת השואה.
[עריכה] מותו
ב־11 באפריל 1987 נפל לוי אל מותו בבניין מגוריו במה שכנראה הייתה התאבדות. חברים וביוגרפים של לוי מטילים ספק בכך שזו הייתה התאבדות [1]. אלי ויזל אמר באותו הזמן ש"פרימו לוי מת באשווייץ, רק 40 שנה מאוחר יותר". עדיין השאלה נותרה פתוחה, ומרתקת ביותר בשל העירבוב של החושך והאופטימיות בכתיבתו של לוי. לוי לא השאיר אחריו מכתב התאבדות.
[עריכה] ביבליוגרפיה
- זכרונות ומאמרים
- (1947) Se questo è un uomo "הזהו אדם"
- "ההפוגה"
- "זמן שאול"
- (1986) I sommersi e i salvati "השוקעים והניצולים"
- רומנים
- (1982) Se non ora, quando? "אם לא עכשיו אימתי"
- סיפורים קצרים
- (1975) Il sistema periodico "הטבלה המחזורית"
- (1978) La chiave a stella "מפתח כוכב"
- ספריו שטרם יצאו לאור בעברית
- Storie naturali, 1966, פורסם תחת שם העט Damiano Malabaila דמיאנו מאלאבאילה
- Vizio di forma, 1971
- La ricerca delle radici, 1981 ("החיפוש אחר השורשים" - אנתולוגיה אישית)
- L'altrui mestiere, 1985 ("סחורת אחרים")
- RACCONTI E SACCI, 1986 ("ראי היוצר")
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה על פרימו לוי (עברית)
- ביקורת על ספרו "הטבלה המחזורית" (עברית)
- כתבים של לוי
- אתר על פרימו לוי
- על רגעיו האחרונים של פרימו לוי
- פרימו לוי לא התאבד בגלל אוושויץ- מחקר חדש (בעברית)
- על גלגולו של פחמן - פרק מתוך "הטבלה המחזורית", אחד מספרי פרימו לוי (בעברית)
- ביקורת על ספרו "אם לא עכשיו אימתי" (בעברית)
- עוד אחת
- ביקורת על ביוגרפיה של לוי (בעברית)
