פלביוס אוגוסטוס הונוריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלביוס אוגוסטוס הונוריוס (flavius augustus honorius בלטינית) (9 בספטמבר 384 - 15 באוגוסט 423 היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית המערבית אחרי פיצולה בפועל מהאימפריה המזרחית. הוא שלט משנת 395 ועד מותו.

הונוריוס היה בנו הצעיר של תאודוסיוס הראשון מאשתו אאליה פלקילה, ואחיו של הקיסר המזרחי ארקדיוס. כבר בגיל שנתיים מונה לתפקיד קונסול. כאשר היה בן חמש זומן לרומא, אך שנתיים אחרי כן שב עמו לקונסטנטינופול שם הוכתר לקיסר. בשנת 394 נקרא למילנו ואחרי מותו של אביו בשנת 395 ירשו הוא ואחיו ארקדיוס את הכתר, כשארקדיוס שולט במזרח והונוריוס במערב. זו הייתה נקודת הפתיחה להפרדה בפועל בין שני חלקי האימפריה. למרות שבאופן תאורטי נותרה האימפריה מאוחדת, בפועל שלטו שני הנערים בנפרד, תחת השפעת יועצים רבי עוצמה.

בתקופת שלטונו הראשונה במערב, היה הונוריוס תחת השפעתו ושליטתו בפועל של הגנרל הונדלי סטיליקו, שהונוריוס נישא לשתי בנותיו, למריה בסביבות שנת 398 ותרמנטייה בשנת 408. סטיליקו, שמונה על–ידי תאודוסיוס הראשון לתפקיד אפוטרופסו של הקיסר הצעיר, ותפקידו הרשמי היה מגיסטר מיליטום, היה נתון בסכסוכים תמידיים עם האימפריה המזרחית. לטענתו, מינה אותו תאודוסיוס לאפוטרופוס לשני הקיסרים, טענה שהייתה נכונה ככל הנראה, אך לא התקבלה על דעתו של הפרפקט הפראיטוריאני פלביוס רופינוס, ששלט מאחרי הקלעים בבירה המזרחית. סטיליקו צעד לתוך איליריה, כביכול כדי לסייע במאבק בויזיגותים, אך בפועל כדי לכרסם בשטחי המזרח. הוא נדרש לשוב על עקבותיו, אך הותיר מספר לגיונות תחת פיקודו של הגנרל הגותי גאינאס. לגיונות אלו הושבו לשליטת המזרח, צעדו לקונסטנטינופול וכאשר יצא רופינוס לקראתם נדקר על–ידי חיילי הלגיונות למוות. הייתה זו כמובן פעולתו של סטיליקו, והיא הביאה לנזק בלתי הפיך לקשרים בין חלקי האימפריה.

זמן קצר אחרי כן, בשנת 397, התבקש סטיליקו על–ידי הסריס אאוּטרוֹפיוס, שעתה שלט במקום רופינוס, לסייע בחיסול כוחותיו של אלאריק הויזיגותי שערך מסע ביזה והרג ברחבי יוון. סטיליקו, אם בכוונת תמים או מאי-רצון להלחם בגרמאני אחר, לא הצליח לתפוש את כוחותיו של אלאריק ושליטי קונסטנטינופול נאלצו לשחד את אלאריק בהפיכתו למגיסטר מיליטום בבלקנים, והכריזו על סטיליקו כאויב העם.

נקמת המזרח לא אחרה לבוא, כאשר בשנת 397 פרצה מרידה בראשות המגיסטר מיליטום בצפון אפריקה גילדו, שהכריז על העברת אפריקה, על אספקת התבואה החשובה שלה, לשליטת המזרח. סטיליקו נמנע מפתיחה במלחמה מול המזרח, דיכא את המרידה ב-398 ודאג להסרתו של אאוטרופיוס מתפקידו במזרח והגלייתו בשנת 399.

פעולתם של הויזיגותים בבלקן פנתה במהרה, כנראה בזכות פעולת הקיסרית אאודוקסיה, רעייתו של ארקדיוס, ובשנת 402-403 החל אלאריק מתקדם אל תוך איטליה. הונוריוס המבוהל עבר בעקבות האירועים ממילנו לראוונה, שנהנתה מהגנה טבעית בדמות טבעת של ביצות סביבה. סטיליקו, בינתיים, אסף חיילים מן הריין, בריטניה וכל מקום אחר, והצליח לעצור את התקדמות הויזיגותים ב-403.

החזית המערבית של האימפריה המשיכה להתמוטט. בשנת 405 אסף הברברי רדגאיסוס צבא באזור הדנובה, עבר את האלפים ופלש לאיטליה. הוא הובס על ידי סטיליקו בקרב מכריע בפאיסולאי (פיאסולה של היום) ב-406. עוד הממלכה מתאוששת ממהלומה זו, חצו בחורף 406 מספרים עצומים של בורגונדים, אלאנים, סואבים וונדלים את נהר הריין הקפוא כבשו את מוגונטיאקום (מיינץ) וטרווירי (טריאר) והתפשטו ברחבי גאליה, כשרובם, לבד מהבורגונדים, ממשיכים הלאה לספרד.

במקביל, התחוללה בבריטניה שורה של מרידות של החיילים המבודדים והממורמרים ששכנו שם: מרקוס בשנים 406-407, גרטיאנוס ב-407, ולבסוף קונסטנטיוס השלישי ב-407-411, שהשיג שליטה באי ואחר כך חצה את התעלה לגאליה, התקדם עד ארל וקנה לו שליטה בחלקים גדולים של גאליה וספרד.

במצב זה, סבר סטיליקו כי אין מנוס משיחודו של אלאריק והויזיגותים. הוא נדרש לשלם להם ארבעת-אלפים ליטראות זהב—סכום עצום בגובהו—ובלית ברירה כפה סטיליקו אישור תשלום זה על הסנאט. הסנאטורים הממורמרים, קשרו להפטר ממנו והעלו טענות כאילו סטיליקו זומם עם אלאריק להדיח את הונוריוס ולמנות לתפקיד הקיסר את בנו אאוכריוס. הכוחות בטיקינום (פאביה) שוכנעו לביים מרידה שהובילה לכניעתו של סטיליקו בראוונה ולהוצאתו להורג בשנת 408.

קוצר הראות של הסנאטורים, שדאגו לחיסולו של האיש היחיד שעמד בפרץ כנגד הפולשים, הוביל לאסון רבתי. אלאריק, שהבין כי לא יזכה בשוחד שלו, חדר לאיטליה, כפה את תשלום השוחד על הסנאט וכונן משטר בובה שלו בדרום המדינה, עם הסנטור פריסקוס אטלוס כשליט בובה מטעמו. שנה אחרי כן, הדיח אלאריק את אטלוס ובעקבות מתקפה על מחנהו של המנהיג הויזיגותי סארוס, שאלאריק האמין שכוון על–ידי הונוריוס, החליט אלאריק להפסיק את המשא ומתן עם הונוריוס ולצעוד על רומא. אנשים בעיר פנימה פתחו את השערים בפניו ב-24 באוגוסט 410 והויזיגותים נכנסו לרומא ובזזו את העיר במשך שלושה ימים ברציפות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הייתה רומא נתונה תחת שלטון זר מאז פלישת הגאלים הקלטים שבע מאות שנים לפני כן. ההלם שחולל האירוע הדהד בכל רחבי האימפריה, מבריטניה ועד ירושלים, ושימש השראה לספרו של אוגוסטינוס "עיר האלוהים".

אלאריק נטל עמו את אחותו-למחצה של הונוריוס, גאלא פלקידיה ועבר לדרום איטליה, כנראה מתוך כוונה לצאת לפלישה באפריקה, אך לפני שהספיק להשלים את תוכניותיו מת בקונסטנטייה בשנת 410.

זמן קצר אחרי כן, ב-411, מונה הגנרל קונסטנטיוס (בעתיד, קונסטנטיוס השלישי) לתפקיד המגיסטר מיליטום של הונוריוס, ולמעשה מילא מכאן ואילך את תפקידו של סטיליקו. הוא החל לפעול מיידית כנגד הויזיגותים והצליח להדוף אותם ב-412 חזרה לגאליה. במקביל, התעוררה מרידה נוספת, כאשר יובינוס מכריז על עצמו קיסר בגאליה. לפני שהספיק קונסטנטיוס לגשת לטפל בבעיה, התחוללה מרידה אחרת, של הרקליאנוס, באפריקה בשנת 413. הרקליאנוס אסף צי עצום והפליג לאיטליה. מסעו הסתיים בכשלון והוא נלכד והוצא להורג בקיץ אותה שנה, אך בינתיים לא יכלו הונוריוס וקונסטנטיוס לפעול בגאליה. הם נאלצו להגיע לעסקה עם אטהאולף, אחיו ויורשו של אלאריק, שידכא את המרידה. בני בריתו של יובינוס, הבורגונדים, גם הם דרשו עסקה מיוחדת, וקונסטנטיוס נאלץ להתיר להם להקים ממלכה משלהם בתוך האימפריה.

מייד אחרי כן, ב-414, הדרדרו גם היחסים עם אטהאוּלף. העסקה בינו לבין האימפריה קבעה כי האחרונה תספק חיטה לחייליו, בתמורה לדיכוי מרידת יובינוס והשבת גאלא פלקידיה, אחות הקיסר משבייה אצל הברברים. בגלל המרידה באפריקה, לא עמדו הרומים בצידם בעסקה ואטהאולף, במקום להשיב את הנסיכה, נשא אותה לאישה בנארבו (נארבונה) בשנת 414, ככל הנראה בהסכמתה, אך בוודאי בלי הסכמת אחיה.

הנישואים לא הועילו לקירובו של אטהאולף לחצר המלכותית, כפי שקיווה, הוא מינה את פריסקוס אטלוס, שליט הבובה הוותיק, לקיסר המערב בגאליה. קונסטנטיוס יצא בעקבות הידיעה לגאליה וכפה עליו לסגת לספרד ופריסקוס אטלוס הושב לרומא.

התפוררותה של האימפריה נמשכה ללא מעצור. אטהאולף, עתה בספרד, ניסה לכבוש את הפרובינקיה אך אחרי רציחתו בשנת 415 הציע יורשו ווליה, עסקה עם רומא: הוא הסכים להעביר את גאלא פלקידיה לידי הרומים, בעיקר משום שקונסטנטיוס היה מעוניין בנסיכה היפה, ובתמורה לזכות בעיסקה בדומה לזו שקיבלו הויזיגותים בבלקן בשנת 382 והבורגונדים שנים מספר לפני כן: אפשרות לכינון ממלכת פאודרטי בתוך גבולות האימפריה. הויזיגותים בראשות ווליה הורשו לשוב לגאליה ולקבוע את בירתם בטולוסה (טולוז של היום) עם שליטה בשטח באקוויטניה, והיו עדיין חייבים באספקת חיילים לאימפריה.

הפרס לקונסטנטיוס, לבד מידה של אחות הקיסר (שככל הנראה עשתה זאת מאונס ולא מרצון), הייתה העלאתו לתואר אוגוסטוס-במשותף עם הונוריוס, כשגאלא פלקידיה הופכת לאוגוסטה. תאודוסיוס השני סרב לקבל את שני השינויים הללו, שהתחוללו בשנת 421, אך לפני שהספיק מי מן הצדדים לנקוט צעד ממשי מת קונסטנטיוס השלישי לפתע, שבעה חודשים בלבד אחרי שהפך אוגוסטוס.

כאן, לטענת חלק מהמקורות, החל הונוריוס עצמו מפגין חיבה יתרה לאחותו למחצה, כשהוא מלטף ומחבק אותה בפומבי. גאלא פלקידיה, אם מתוך זעזוע מהתנהגותו המחפירה ואם מחשיפתה בפומבי, נמלטה ממנו עם שני בניה מקונסטנטיוס השלישי בשנת 423. זמן קצר אחרי כן, נפטר הונוריוס עצמו, ככל הנראה ממיימת.

קיסרי רומי

מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית

הונוריוס יוביניוס קונסטנטיניוס השלישי יואנסוס ולנטינינוס השלישי פטרוניוס מקסימוס אוויטוס מיוריאנוס ליביוס סוורוס אנתמיוס אוליבריוס גליקריוס יוליוס נפוס רומולוס אוגוסטולוס