ניק דרייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניקולס רודני דרייק (19 ביוני, 1948 - 25 בנובמבר 1974) היה זמר וגיטריסט בריטי.

דרייק נודע בסגנונו המוזיקלי הרך ובטכניקת פריטת האצבעות היחודית שלו.

אף על פי שעד ליום מותו פירסם דרייק שלושה אלבומים בלבד, הוא זוכה עד היום להערכה רבה ממבקרים ומוזיקאים רבים. בתקופת חייו, לעומת זאת, לא הצליח הזמר למצוא קהל גדול, דבר שהיה בין הגורמים לכך שלקה בדיכאון קליני. מאז מותו בגיל 26, זוכה יצירתו המוזיקלית למעמד פולחני משהו בקרב מאזינים רבים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 פופולריות לאחר מותו 3 דיסקוגרפיה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

דרייק נולד ברנגון, בורמה. בגיל צעיר מאוד חזרה משפחתו לגור באנגליה, והוא גדל בכפר הקטן טאנוורת'-אין-ארדן, במחוז וורויקשייר. כילד, למד לנגן בחליל. דרייק התענין באמני פולק אמריקאיים ובריטיים, כמו בוב דילן ופיל אוקס. בזמן שהיה תלמיד באוניברסיטה, הוא החל להופיע במועדונים מקומיים ובתי קפה. הוא התגלה על ידי אשלי האטצ'ינג, באסיסט בהרכב הפולק-רוק פירפורט קונבנשן. האטצ'ינג הכיר בינו לבין חברי להקתו האחרים, זמר הפולק ג'ון מרטין והמפיק ג'ו בויד.

מכריו החדשים של דרייק שכנעו את חברת ההקלטות איילנד רקורדס להחתים את הזמר האמן הצעיר לחוזה לשלושה אלבומים. ב1969, כשהיה בן 20, הוא פירסם את אלבומו הראשון "Five leaves left", שהציג סגנון פולק-רוק רך. בחלק מהשירים מנגן דרייק לבדו בגיטרה ושר, ובחלקם הוא מלווה בהרכב קאמרי, מה שהעניק לאלבום צליל עשיר ויחודי. אלבומו השני של דרייק, "Bryter layter", ששוחרר ב1970, הציג סגנון קצבי וג'אזי יותר, לרוב מלווה בקלידים וכלי נשיפה. שני האלבומים הופקו על ידי בויד ובעזרת חברי להקת פאירפורט קונבנשן.

דרייק היה אדם ביישן מאוד ולא הסכים לצאת לסיבובי הופעות (מאוחר יותר סופר עליו שגם בזמן שניגן באולפן הקלטות, ניגן עם פניו לכיוון הקיר, בכדי להמנע ממבטים מביכים של הנוכחים). ההופעות היחידות שהופיע בהן היו כאורח בהופעותיהם של אמני פולק-רוק בריטיים אחרים, כמו ג'ון מרטין ופירפורט קונבנשן. גם הופעות אורח אלו תוארו לרוב כקצרות ומשונות. מסיבה זו, וגם מסיבות של חוסר מזל, אלבומיו של דרייק קיבלו תשומת לב מועטה בלבד ולא נמכרו היטב.

ב1972 היה דרייק כבר מדוכא מקרירת המוזיקה (הכושלת מבחינה מסחרית) שלו, והטיל ספקות ביכולתו כמוזיקאי. בשנה זו הקליט את אלבומו השלישי והאחרון "Pink Moon". האלבום הוקלט במהירות והכיל 11 שירים קצרים (באורך כולל של 26 דקות) ובעלי אווירת נכאים עמוקה. דרייק הקליט אותם ללא כל ליווי, בנוכחתו של טכנאי הצליל בלבד (מאוחר יותר הוספה רצועת פסנתר לשיר אחד בלבד). האלבום, המשדר תחושת כנות "עירומה", נחשב על ידי רבים ליצירתו המוצלחת ביותר. לאחר שהקליט את האלבום ומסר אותו לחברת ההפצה, נשבע דרייק שהוא פורש מביצוע מוזיקה. הוא תכנן להפוך למתכנת מחשבים ואולי אף לכתוב שירים לביצוע אמנים אחרים.

התוכניות שתיכנן דרייק לא הגיעו לכדי מימוש. בחודשים שאחרי הקלטת האלבום, הוא שקע יותר ויותר בדיכאון ושמר על קשר עם חברים קרובים בלבד, כמו ג'ון מרטין, שכתב את שיר הנושא של אלבומו "Solid air" על דרייק ועל הזמרת הצרפתייה פרנסואז הארדי. דרייק אושפז מספר פעמים וחי עם הארדי מספר חודשים.

ב1974 הרגיש דרייק טוב מספיק בכדי לכתוב ולהקליט מספר שירים חדשים. נראה שמצבו במגמת שיפור אך ב25 בנובמבר הוא נמצא מת ממנת יתר של תרופות נוגדות דכאון. מותו נקבע כהתאבדות, אך קביעה זו התקבלה בהסתייגות אצל חברים ומכרים שלו. תרופות נוגדות דיכאון היו באותם שנים קטלניות למדי כאשר ניטלה כמות גדולה מדי שלהן. אמו של דרייק סיפרה שבאותו לילה הוא התקשה להרדם וקם לאכול קערת קורנפלקס. לא ברור האם נטל את התרופות בכדי להצליח להרדם או בכדי לסיים את חייו.

[עריכה] פופולריות לאחר מותו

מאז מותו, זוכה המוזיקה של ניק דרייק לפופולריות גוברת. מוזיקאים כמו לוסינדה וויליאמס, אליוט סמית', Badly drawn boy, מת'יו גוד (ועוד) מחשיבים את דרייק כהשפעה חשובה עליהם. השחקן בראד פיט ידוע כמעריץ של הזמר, וב-2004 הוא קריין תכניות רדיו דוקומנטרית עליו, ברשת BBC.

[עריכה] דיסקוגרפיה

1. Five Leaves Left, 1969
2. Bryter Layter, 1970
3. Pink Moon, 1972

אוספים לאחר מותו:

1. Way To Blue - An Introduction, 1994
2. Made To Love Magic, 2004

[עריכה] קישורים חיצוניים

אתר נרחב ובו מידע נוסף - http://www.nickdrake.com