ניקוס פולנצס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקוס פולנצס, ביוונית :Νίκος Πουλαντζάς (1936 - 1979) - סוציולוג פוליטי מרקסיסטי יווני צרפתי. בשנות ה-70 פולנצס נודע, ביחד עם לואי אלתוסר, כמרקסיסט הסטרוקטורליסטי המוביל. על אף שהיה לניניסט בתחילת דרכו, הפך לבסוף לאחד מנושאי הדגל של ה"יורוקומוניזם". פולנצס ידוע בשל עבודתו התיאורטית על מושג המדינה, אך הוא הציע תרומות מרקסיסטיות לחקר הפשיזם, המעמדות בעולם בן זמננו, והתמוטטות הדיקטטורות של פרנקו, סלזר ופאפאדופולוס בדרום אירופה בשנות השבעים.
התאוריה המדינית של פולנצס יצאה כנגד מה שנראה כהבנה פשטנית של המרקסיזם. המרקסיסטים האינסטרומנטליסטים טענו כי המדינה היא אך כלי בידיו של מעמד מסוים. פולנצס התנגד לראייה זו, מכיוון שראה את המעמד הקפיטליסטי כממוקד ברווחים קצרי מועד, ולא בביסוס כוחו כמעמד, ואינו מסוגל להפעיל את כוחה של המדינה לטובתו. פולנצס טען כי המדינה, על אף שהיא אוטונומית מן המעמד הקפיטליסטי, פועלת על מנת להבטיח את פעולת החברה הקפיטליסטית, ולפיכך הינה מיטיבה עם מעמד זה. לפי פולנצס פעולה זו של המדינה נובעת מכך שהמדינה הינה תוצר של מאבקי מעמדות מן העבר, בתהליך אותו כינה ברירה מובנית.
במיוחד התמקד בשאלה כיצד מערכת מפלגת מטיבה כקפיטליזם יכולה לחיות בצוותא עם כוחה המייצב של המדינה, ולפעול להנצחתה, וראה בלאומיות כדרך להתגבר על הבדלי המעמדות בתוך הקפיטליזם. ראיה זו של פולנצס השפיעה על תאורטיקנים מרקסיסטים של המדינה כבוב ג'סופ.
בעקבות חשיבתו של אנטוניו גראמשי על מושג ההגמוניה התרבותית, טען פולנצס שדיכוי המעמדות הנמוכים אינו תפקידה היחיד של המדינה. יתרה מכך, המדינה חייבת לכלול אלמנט של הסכמת המדוכאים. היא עושה זאת באמצעות בריתות בין המעמדות, כאשר המעמד השליט כורת "ברית" עם קבוצות הכפופות לו, כדרך לקבלת הסכמה של הקבוצה הכפופה. בעבודותיו המאוחרות פולנצס בחן את תפקיד המעמד שכינה "הבורגנות הזעירה החדשה", הן בשמירת ההגמוניה של המעמד השליט, והן בערעור יכולתו של הפרולטריון להתארגן בעצמו. על ידי תפיסת עמדה מעמדית סותרת, דהיינו הזדהות עם המדכא "דה פקטו", מעמד זה המורכב מאנשי מעמד הפועלים, תומך בבורגנות באמונת השווא שהוא שותף לרווחיה. הפיצול של שיטת המעמדות הינו עבור פולנצס מאפיין מגדיר של הקפיטליזם המאוחר, וכל ניתוח יעיל מבחינה פוליטית צריך להתייחס לתצורה חדשה זו של אינטרסים ועוצמה. דוגמה לכך ניתן לראות בניתוח על פי פולנצס של הניו דיל בארצות הברית שערך החוקר לוין בשנת 1988: המעמד השליט באמריקה, בכך שנענה לכמה דרישות בסיסיות כשכר מינימום, חקיקת עבודה וכיוצא בזה, סייע להביא לברית בינו ובין מעמד הפועלים. שינוי זה נראה כהכרחי להישרדותו של הקפיטליזם, מכיוון שאם מעמד הפועלים היה עומד על שלו, ומתנגד לכל ויתור, הדבר היה מוביל למהפכה סוציאליסטית.
פולנצס סיפק ניתוח מפורט של המבנה המעמדי בעידן בו הבינלאומיות של מערכת הייצור (גלובליזציה) העבירה כוח ממעמד הפועלים אל המעמדות הקפיטליסטים. בשטחים רבים הוא חזה מראש את הגישה השוררת כיום באשר לשפה המרקסיסטית של "מעמד", "בורגנות" ו"הגמוניה", כאשר מדע המדינה המודרני הנוקט בגישה פוזיטיביסטית דורש מן החוקרים להתמקד בישויות שניתנות למדידה. עם זאת, כאשר מיקד את מחקרו במבנה המעמדי, פולנצס הזכיר לנו כי תאורטיקנים הינם סוכנים חברתיים בעצמם.
