מקסימיליאן רובספייר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקסימיליאן רובספייר (6 במאי 1758 - 28 ביולי 1794, Maximilien Robespierre) - ממנהיגי המהפכה הצרפתית וראש הקבוצה היעקובינית הרדיקלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת דרכו
רובספייר נולד למשפחה מן המעמד הבינוני ממחוז אראס והיה עורך דין במקצועו. שמו המקורי היה "מקסימיליאן פרנסואה מרי איסידור דה רובספייר", אך על מנת שלא להיות מזוהה עם מעמד האצולה השנוא השמיט את ה "דה", אשר מעיד על אצולה, בשנת 1791. אביו נטש את ביתו לאחר מות אישתו, ומקסימלן גדל בבית סבו.
הוא למד משפטים בפריז וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשובו לעיר הולדתו ייצג בבית-המשפט פעמים רבות אנשים מהמעמד הנמוך וזכה, מה שתרם לפרסומו. בשנת 1783 צורף לאקדמיה לקידום האומנויות והמדע שבארה ולאחר מכן הפך גם לנשיאה.
בשל התנגדותו לעונש מוות התפטר מכהונתו כשופט ושב להיות פרקליט מן המניין. את עיקר מרצו הקדיש להגנה על העניים, כשהוא מתריע נגד שלטון השררה ושרירות הלב.
בשנת 1789 נבחר לייצג את ה"מעמד השלישי" במחוז שלו באספת המעמדות הצרפתית. הוא נשא למעלה מ-500 נאומים, שעוררו התנגדות עזה בעתונות הפרו-מלוכנית. עד מהרה התפרסם כדמוקרט וליברל קיצוני (לתקופתו). הוא תמך בהענקת זכות בחירה לכל, ללא מגבלת רכוש, והמליץ על הענקת זכות זו גם ליהודים.
בספטמבר 1790 נבחר בבחירות כלליות ל"קובנט" הצרפתי שעסק בכינון חוקה חדשה.
מאז 1790 היה רובספייר לאחד מראשי "המועדון היעקוביני" (מפלגת השמאל הקיצונית) ונודע בכינויו "הבלתי-מושחת" (incorruptible) בזכות התנהגותו המוסרית. רובספיר נאבק באותם ימים על זכות בחירה כללית, על הסרת ההגבלות להצטרפות למשמר הלאומי, ועל אי אפליה במילוי משרות ציבוריות ותפקידי פיקוד בצבא. הוא התנגד לזכות הוטו של המלך, הוקיע את השחיתות של הפקידות הממשלתית, והתנגד בתוקף לאפליה על רקע דתי או גזעי. מאבקיו התקפים הטילו את זעפם של אויבים רבים אשר פקפקו בכוונותיו וכנוהו מרגל.
רובספייר היה אחד ממנהיגיה של המונטנרים שייצגה את פריס וערים נוספות בצרפת. באספה הלאומית היה רובספייר מדובריה המרכזיים של סיעת היעקובינים הרדיקלית ויצא בתביעה לשפוט את מלך צרפת ולהוציאו להורג.
בנאומו באספת הקונוונט (בית המחוקקים של צרפת), ב-3 בנובמבר 1792, טען רובספייר כי אף שאין בו שנאה כלפי המלך, הרי שקיומו של המלך בחיים הינו שוט כנגד המהפכה ויכול להביא לקיצה, ועל כן "מוטב שלואי ימות משימותו 100,000 אזרחים תמימי דרך. לואי חייב למות כי המולדת חייבת לחיות".
מחלוקת רבה הייתה בין המונטרים לזירונדיסטים האם להעמיד את המלך לואי ה-16 למשפט. המונטרנים ניצחו במאבק והמלך הוצא להורג בינואר 1793. נכסי הכנסייה הוחרמו , בוטלו זכויות היתר של האצילים והוענק שיוויון מלא לכל האזרחים.
[עריכה] הוועד לשלום הציבור
ביולי 1973 נבחר רובספיר כחבר "הוועד לשלום הציבור" - הגוף המרכזי של השלטון המהפכני באותה עת - והאידאולוג של הוועד. בתפקידו זה קבע רובספייר מדיניות של פיקוח כלכלי נוקשה, והתייחסות בחומרה לכל סטייה מדרך המהפכה.
הועד לביטחון הציבור הנהיג את שלטון הטרור במדינה, שהיה מנוגד לחלוטין לאידאלים העיקריים של המהפכה: צדק ושיויון. כל מתנגדי הועד הוצאו להורג.
בשל קיצוניותיו של השלטון, רבו הקריאות להחליש את הטרור. אך רובספיר התנגד לכך בתוקף ותבע להמשיך בהוצאות להורג. כדי למצוא חן בעיני העם, החרים את רכושם של אלה הנחשדו כאויבי המהפכה וחילק אותו לעניים. למדיניות זו התנגדו תומכי סיעת דנטון שבקרב היעקובונים. רובספיר כתגובה קיצונית לכך, הוציאו את דנטון וחבריו להורג. שלטון הטרור לא הצליח לפתור את בעיות הכלכלה קשות והקרע בעם העמיק.
בקיץ 1793 הוגשה לאישור משאל עם חוקה חדשה ומתקדמת, שהכילה זכויות רבות וחופש רב יותר, מתן סמכויות לפרלמנט ולרשות המבצעת שתבחר מתוכו, שוויון חברתי ומדיניות סעד.
החוקה אושרה ברוב גדול, אך עקב מצב החירום במדינה הושעתה הנהגתה בפועל. מוסדות השלטון נשארו בידי רובספייר וחבריו בוועד לביטחון הציבור, הוסמכו אחראים למחוזות מקרב היעקובינים, פשתה תופעה של הלשנות וחיסול חשבונות אישיים. איש לא היה בטוח עוד בחייו.
[עריכה] בין הקיצוניים למתונים
במצב זה נתגבשו שתי אסכולות עיקריות. מצד אחד עמדו דאנטון ודימולין שדגלו בהפחתת הטרור ובהגשמת החוקה החדשה, ומצד שני עמדו אבר (Heber) ואנשיו, קיצוניים שדגלו במלחמת חורמה בעשירים והנהגת רפורמות מרחיקות לכת כמו ביטול הנצרות, והנהגת פולחן "התבונה הטהורה", הנהגת שבוע בן עשרה ימים, לוח שנה ובו חודשים חדשים ושיטה מטרית.
בתווך בין שתי האסכולות עמד רובספייר, שחשש מהתעמולה הקיצונית והרפורמות המהירות מידי שעלולים לקומם את המוני העם, ומאידך חשש ממדיניות ליברלית מידי ומהיחלשות המהפכה עקב פלגנות יתר.
בשיתוף פעולה בין רובספייר לדאנטון וחבריו נעצרו אבר ואנשיו (1794) והוצאו להורג בגין שימוש מופרז בטרור להשגת מטרות לא רצויות.
לאחר זמן קצר הוצאו להורג דאנטון ודימולין בגין מעשים נגד המהפכה, ומאחר שלדעת רובספייר שללו לחלוטין את השימוש בכח.
[עריכה] רובספייר - מנהיג צרפת
רובספייר נותר שליט יחיד. ימים של טרור ופחד באו על צרפת, בעיקר עקב החשש מהתקדמות כוחות הקואליציה. עם זאת, הוקם צבא חדש, חדור מוטיבציה להגן על המולדת, שהצליח להדוף את האויב מצרפת ולכבוש חזרה את בלגיה וחלקים מהולנד.
קיצוניותו של רובספייר, אשר עבר ליישם את רעיונותיו של אבר, גרמה לבידודו אף בקרב אנשי הוועד עצמו. המצב הכלכלי החמיר, קשיי האספקה החריפו עקב החלשת הפיקוח על האיכרים וגבר הפער בין המחירים לשכר העבודה. נסיונותיו של רובספייר לשפר את המצב על ידי הלאמת רכוש העשירים גרם לו לאבד עוד יותר את תמיכתם של אלו.
המוני העם לא ראו בעין יפה את חיסול ראשי המהפכה האחרים וכן את הנהגת פולחן "הישות העליונה" שרובספייר שימש לו ככהן גדול, ורובספייר נחשד בשאיפות ובנטיות דיקטטוריות.
[עריכה] סופו של רובספייר
בשלהי חודש יולי 1794 הביא רובספייר רשימת מועמדים נוספת להוצאה להורג לקונוונט, מה שחולל סערה גדולה והביא למעצרו יחד עם קומץ תומכים (הפיכת התשעה בתרמידור).
ב-27 ביולי 1794 נתפס רובספייר עם 21 מתומכיו הבולטים, ביניהם עוזרו הראשי סאן ז'וסט (Saint Just)
כוחות הקומונה של פריס התנגדו למאסר והביאו לשיחרורו. אך בלילה זה, מתנגדיו של רובספייר צבאו על הערייה והשתלטו עליה. רובספייר נאסר שוב, הובא למשפט מהיר, ולאחר ניסיון התאבדות כושל הוצא להורג.
עוזריו נשפטו ונידונו למיתה. לאחר גזר הדין רובספייר ניסה להתאבד אולם ללא הצלחה, וראשו נערף בגיליוטינה.
עם מותו, תם שלטון הטרור וגברה ההתנגדות למהפכה שסללה את עליותו של נפוליאון לשלטון.
