העלייה השלישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עליות לארץ ישראל והתיישבות בה

עליות קדומות לארץ ישראל עליות לפני קום המדינה: העלייה הראשונה העלייה השנייה היישוב היהודי בימי מלחמת העולם הראשונה העלייה השלישית העלייה הרביעית העלייה החמישית היישוב היהודי בימי מלחמת העולם השנייה היישוב העפלה עליות לאחר קום המדינה: מבצע מרבד הקסמים מבצע עזרא ונחמיה העלייה ההמונית עליות חיסול גלויות העלייה מברית המועצות בשנות השבעים מבצע משה ומבצע שלמה העלייה מחבר העמים בשנות התשעים העליה מאמריקה הלטינית בשנות האלפיים

העלייה השלישית היא כינוי לגל ההגירה היהודי השלישי לארץ ישראל מאירופה ממניעים ציוניים בין השנים 1919 ל-1923 (מסיום מלחמת העולם הראשונה עד תחילת המשבר הכלכלי בארץ).
החפתה של האוניה רוסלאן בנמל יפו ב 19.12.1919, ועל סיפונה 650 עולים חדשים ותושבים חוזרים, מסמלת את תחילת העלייה השלישית אף שלמעשה הייתה אחת האוניות האחרונות שהגיעה לנמלי ארץ ישראל באותה השנה.
בתקופה זו עלו לארץ כ-35 אלף איש שהגיעו בעיקר מארצות מזרח אירופה - מתוכם מרוסיה הגיעו כ-45% מהעולים, מפולין עלו כ-31%, מרומניה הגיעו 5% ומליטא רק שלושה אחוזי עליה. בולט בעלייה זו יסוד צעירים חלוצים שהגיעו לארץ בשנים 1919 עד 1921 ואחר שנים אלו התמעט מספרם בתוך זרם העולים. חשיבות החלוצים רבה, כשם שקרה בעלייה השנייה, האידאולוגיה שלהם תרמה רבות לבניין הארץ וכך הטביעו חותמם על הציונות וכן על פיתוח היישוב העברי בארץ ישראל.

תוכן עניינים 1 גורמי העלייה השלישית 2 אופייה החברתי של העלייה 3 פועלה והישגיה של העלייה השלישית 3.1 התגבשות מפלגתית 3.2 סלילת כבישים ועבודות ציבוריות 3.3 גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור 3.4 גדוד שומריה 3.5 רכישת עמק יזרעאל 3.6 הקמת צורות התיישבות חדשות: "הקבוצה הגדולה" ו"מושב העובדים" 3.7 הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל 3.8 כינון מוסדות פוליטיים של היישוב 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] גורמי העלייה השלישית

• שחרור ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מנית והצהרת בלפור שעוררה תקווה ופתחה פתח להרחבת ההתיישבות בארץ ישראל.
• הזעזועים החברתיים על אדמת אירופה - אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה התעוררות לאומית בקרב עמי מזרח אירופה שבעקבותיה הוקמו תשע מדינות חדשות.
• המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה שהובילה לגל פרעות ביהודים, על אף שיהודים רבים תרמו למהפכה. השלטון החדש שאף להִטמעות היהודים ופעל נגד ארגונים ציוניים.
• המשבר הכלכלי באירופה השפיע גם על היהודים, וחלקם עזב מתוך תקווה להתחיל חיים חדשים בארץ ישראל.
• במדינות החדשות שהוקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה "בעיית מיעוטים". פרצו קרבות בין קבוצות אתניות קטנות בעלות שאיפות בדלניות. פולין למשל, לא מלאה היטב את חוזה המיעוטים (לאחר שקמה) והתרחשו בה פרעות.
• סגירת שערי ארצות הברית למהגרים.
• הצלחתה היחסית של קליטת אנשי העלייה השנייה בארץ והאידאולוגיה הסוציאליסטית של העלייה.

לסיכום, העולים תלו תקוות גדולות לעתיד חדש בארץ, אך יותר מכך נדחפו לעלות בשל ההתפתחויות בארצות הגולה, התעוררות השאיפות הלאומיות של קבוצות מיעוטים.
המוסדות הציוניים הרשמיים התנגדו לעלייה השלישית, הם חששו שאין ביכולתה של הארץ לקלוט מספר רב כל כך של אנשים, הם אף ביקשו שרק בעלי אמצעים כלכליים יעלו ארצה. אולם המציאות הקשה שינתה את ציפיותיהם - מצבם הכלכלי הירוד של יהודי מזרח אירופה וכן הפרעות, חייבו אותם להגר לארצות שפתחו את שעריהן - ארצות הברית, מערב אירופה, ולבעלי דחף חלוצי והכרה ציונית התאימה ארץ ישראל כבית.

[עריכה] אופייה החברתי של העלייה

מיעוטם של העולים היו צעירים שנמנו עם התנועות "החלוץ" ו"השומר הצעיר" (כשישית מכלל העולים). הם באו ארצה כחלוצים בעלי רצון לבנות ארץ ולהפריח את השממה. רוב העולים לא היו מזוהים תנועתית אך הבינו וכיבדו את הרעיון החלוצי. תנועת "החלוץ" הוקמה ב1917 ברוסיה ובפולין על ידי יוסף טרומפלדור במטרה להכשיר נוער יהודי לחיי עבודה והתיישבות בא"י. חבריו למדו עברית, עברו הכשרה חקלאית והפנימו ערכים חלוציים של בני העלייה השנייה. מותו של טרומפלדור דווקא חיזק את התנועה. חברי "החלוץ" עלו לישראל כאות הזדהות ועל מנת להמשיך את דרכו. "השומר הצעיר" הוקם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ובעת המלחמה עוצבה דרכו האידאולוגית. חבריו באו מבתים מבוססים, סביבה תרבותית ומתבוללת, מאזוריה המזרחיים של האימפריה האוסטרו־הונגרית. בעבודת האדמה ראו דרך חיים ובהקמת חיים שיתופיים במסגרת קיבוצית יעד חברתי עיקרי, ובעיקר בזה נבדלו ביחס לתנועת "החלוץ". מ–1922 לאחר הגבלת העלייה לארצות הברית, מרבית העולים היו זעיר בורגנים.
מספר העולים, ארץ מוצאם, האידאולוגיה הסוציאליסטית, היותם פועלים רווקים חסרי הון עצמי, מאוכזבים מאי מימוש אידאולוגי בגולה עקב מהפכה ופרעות, כל המאפינים הללו משותפים לבני העלייה השנייה ולמרבית בני העלייה השלישית. ואילו בשונה מעולי ההעלייה השנייה אנשי השלישית היו מאורגנים יותר במסגרות תנועתיות כמו "החלוץ" ו"השומר הצעיר", ונהנו מקבלת פנים אוהדת יותר בארץ הן מצד בני העלייה השניה, והן מצד השלטון בריטי, שיעדיו בארץ תאמו את יעדי ההתישבות הציונית יותר מאשר יעדי השלטון העותמני.

[עריכה] פועלה והישגיה של העלייה השלישית

הפעלים וההישגים עמדו בסימן ערכים ציונים וסוציאליסטים. דרכם יצא המפעל הציוני בארץ מן הקיפאון.
בעיות בקליטת העולים:

• בעיה ביטחונית - כנופיות פורעים ניסו לפגוע בעולים ולכן חלק מן העולים הופנו לשמירה.
• אבטלה ועוני - בשל מחסור בהון מצד היהודים, ריבוי העולים והעדפת פועלים ערבים יותר זולים נוצר מצב כלכלי קשה. עם־זאת אנשי העלייה השנייה קלטו את העולים מבחינה חברתית.

[עריכה] התגבשות מפלגתית

בעלייה השנייה נוסדה קבוצה בשם "בלתי מפלגתיים" שמטרתה הייתה לאחד את שתי מפלגות הפועלים - "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" יחדיו. בשנת 1919 התאחדה הקבוצה עם מפלגת "פועלי ציון", והן יצרו את "ההתאחדות הציונית־סוציאליסטית של פועלי ארץ ישראל - אחדות העבודה".
בעקבות מהלך זה פרשו שתי קבוצות מתוך "פועלי ציון" והקימו את "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" ואת "פועלי ציון שמאל", קבוצות אלו ייצגו עמדה קומוניסטית ומרקסיסטית יותר מהמפלגה החדשה.
שלוש מפלגות אלו ייצגו את פועלי ארץ ישראל.

[עריכה] סלילת כבישים ועבודות ציבוריות

על אף רצונם העז של החלוצים לעסוק בחקלאות, הם נתקלו בסירוב מצד איכרי המושבות. אלו העדיפו עבודה ערבית זולה ובעלת ניסיון, מאשר עבודה עברית יקרה יותר וחסרת ניסיון.
ההתיישבות העובדת הייתה מצומצמת בהיקפה, כן גם העיסוק בתעשייה ובמסחר שלא ביקש עובדים חסרי ניסיון. המצב היה קשה ורבים מהעולים הפכו מובטלים, בגולה אף דובר על הפסקת העלייה עקב מחסור במקומות עבודה.
אולם מפלגות הפועלים באו לעזרת העולים בחיפוש אחר עבודות. הם הציעו עצמם כקבלנים אחראים בפני השלטון הבריטי, ותבעו חלק מהעבודות הציבוריות שנעשו על ידו. העבודות הציבוריות כללו סלילת כבישים, הכשרת קרקע, ניקוז וייבוש ביצות, חציבה וסיתות, חפירת תעלות, סלילת קווי רכבת ועוד.
דעתם של העולים בקשר לעבודות אלו הייתה חצויה, אולם הם נכחו לדעת שבעבודתם יחד, הם מתנסים בחוויית חיים משותפים, כך ראו בעבודות אלו שלב מעבר אל חיי קבע בהתיישבות חקלאית שיתופית.

[עריכה] גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור

חצי שנה אחר נפילתו בהגנה על תל-חי, החליטו חבריו של טרומפלדור לקיים את זכרו ולהקים גדוד עבודה, שייעודו היה הכשרת התנאים בארץ לעלייה המונית, ועליו יוטלו תפקידי ההתיישבות וההגנה. ב-1921 גובש המצע האידאולוגי של הגדוד, הוא הוגדר כארגון ארצי בעל סמכות מרכזית, שתפקידו בניין הארץ על ידי יצירת קומונה כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. עקרונותיו היו חלוציות: כיבוש, הגנה על היישוב העברי, קליטת העלייה, יצירת הווי חברתי חדש על בסיס שיוויוני והגשמה עצמית.
בתחילת דרכו, התרכזו מירב פעולות הגדוד בהעסקת אנשיו בעבודות ציבוריות. לכשהתמעטו העבודות פנו אנשי הגדוד להקמת התיישבות חקלאית - כך הוקמו קיבוץ עין חרוד וקיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל, כן נבנו בעזרת הגדוד חלקים מירושלים העברית.
בקיץ 1924 התגבשו בגדוד שתי קבוצות, על רקע חילוקיי הדעות בשאלת רעיון הקומונה. קבוצה אחת ראתה נושא זה כבלתי מציאותי שהגשמתו תארך זמן רב, והשנייה סירבה לוותר על אחת ממטרותיה הראשיות וגרסה שאין להגשים את המשטר הסוציאליסטי ללא מלחמת מעמדות וללא מהפכה. חילוקי הדעות גרמו לבסוף לפילוג הגדוד ב-1926 ולהתפרקותו הסופית ב-1928.

[עריכה] גדוד שומריה

גדוד שומריה (על שם ואדי שומריה הסמוך למחנה הגדוד) התגבש סביב אנשי "השומר הצעיר" מהעיירה טורקה שבגליציה ובראשם אבא חושי, בספטמבר 1920. מחנה הגדוד התמקם בסמוך למחנה העבודה הכללי לסלילת הכביש חיפה - ג'דה (לימים רמת ישי), בקילומטר השישי מחיפה בכיוון עמק יזרעאל, על גבעת 'חרושת גויים' (היום קרית טבעון). אנשי הגדוד סללו את כביש חיפה-ג'דה, פרקו פחמים בנמל חיפה, ניקזו וייבשו את אדמות נהלל. בשיא פעילותו מנה הגדוד 150 חברים. במהלך אפריל 1921 הצטרפו אנשי ביתניה בראשות מנהיג "השומר הצעיר", מאיר יערי לגדוד שומריה. יערי שניסה להשליט את קבוצתו ורוחה על אנשי שומריה, אולץ לעזוב את המחנה. הגדוד סיים את תפקידו בסוף 1921 ואנשיו הקימו את קיבוץ בית אלפא בשנת 1922.

[עריכה] רכישת עמק יזרעאל

בסוף המאה ה-19 נרכשו האדמות הראשונות בעמק יזרעאל על ידי יהושע חנקין, עליהן הוקמה בשנת 1911 מרחביה. חשיבות רכישת האדמות באזור זה, היה בכדי להקים רצף טריטוריאלי מגשר בין המושבות החדשות בגליל לישובי השרון וישובי יהודה. רק לאחר קניית כל אדמות העמק על ידי הקרן הקיימת לישראל בשנת 1921, התאפשרה התיישבות בקנה מידה נרחב, בעזרת ההסתדרות הציונית.
אדמות העמק היו ברובן אדמות ביצה; ייבושן העסיק את רוב המתיישבים החדשים, אולם מבצע זה הסתיים בהצלחה - אדמות הביצה הבלתי מוכשרות לעיבוד חקלאי, הפכו לאדמות פוריות. כך הונח הייסוד הראשון להתיישבות בעמק שהפך לגורם מכריע בהתפתחות היישוב בארץ ישראל.

[עריכה] הקמת צורות התיישבות חדשות: "הקבוצה הגדולה" ו"מושב העובדים"

החיפוש אחר מסגרת לחיי שיתוף, הוביל את אנשי העלייה השלישית להקמת צורות חדשות של התיישבות חקלאית. אחת מצורות אלה הייתה "הקבוצה הגדולה" או כפי שנקראה מאוחר יותר - "קיבוץ". רעיון זה קם בשנים 1919-1920 על ידי אנשי קבוצת כנרת, ששאפו כרבים אחרים, להיפרד ממושג הקבוצה שלא ענה על מאווייהם. ההבדל הגדול בין "הקבוצה" ל"קבוצה הגדולה" הייתה בנכונותה לקבל חברים חדשים (עולים) לתחומי החיים של הקבוצה, דבר המאפשר את גדילתה ופיתוחה הכלכלי, כל אימת שעזרה לדבר זה מתבקשת.
לאחר שהועלה הרעיון להקים קבוצות גדולות רבות בארץ, קמה ביקורת מהציבור שלא האמין שיש בנמצא מספיק אנשים המתאימים לחיי קבוצה, ובנימוק שבשל גודלה ומורכבותה אין היא יכולה לספק לחבריה את האינטימיות המשפחתית שאפשרית בקבוצה הקטנה, כן גם בלתי אפשריים הוויתורים ההדדיים שתדירותם בקבוצה הקטנה גבוהה.
שלמה לביא, מחבריה הפעילים של קבוצת כנרת, הציג את יתרונות הקבוצה הגדולה - דווקא שם אפשריים יחסים חברתיים תקינים, שכן האינטימיות הנוצרת בקבוצה הקטנה עלולה לפגוע בה. שמחת החיים והפעילות החברתית הענפה תנצח, לדבריו, את כל חסרונות הקבוצה הגדולה. שלמה לביא, במאמריו האוהדים את הקבוצה הגדולה, הביא לידיעת הציבור את צורת התיישבות זו. גדוד העבודה אף תמך ברעיון זה ושאף להגשמתו.
במקביל להקמת הקבוצה הגדולה, נולד רעיון מושב העובדים כבסיס עיקרי להתיישבות פועלים עצמאית. רעיון זה תפס תאוצה רק בתום מלחמת העולם השנייה, וכבר אז נכחו פועלים חקלאים בארץ, שציפו לעבור להתיישבות על בסיס חקלאי במושב. את רעיון ותכנון המושב הגה אליעזר יפה בחוברת שפרסם בשנת 1919 - "ייסוד מושבי עובדים", הובהרה צורתו של היישוב החדש. צורת העבודה היא במשקים פרטיים, רק כך החקלאי מראה את הפוטנציאל הגלום בו. אולם המושב עצמו הוא שיתופי ובעל מוסדות ציבוריים, בהם נערכת הקנייה והמכירה של מרכולות המשקים, כן גם חיוניים המוסדות למען עזרה הדדית שהיו ערבים לצד התושבים במקרים של מצוקות אישיות.
הגרעין הראשון של מתיישבים במסדרת של מושב עובדים, התמקם בעמק יזרעאל זמן מועט אחר הכשרתו לחקלאות. הגרעין הקים בספטמבר את נהלל וחודשיים אחר כך את כפר יחזקאל. בעקבותיהם עלו על הקרקע מושבים בשאר חלקי הארץ.

[עריכה] הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל

יוסף טרומפלדרור שחזר בשנת 1919 מרוסיה, הזדעזע מהפילוג שנוצר במחנה הפועלים. המפלגות "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" קיימו מסגרות ארגוניות ומקצועיות נפרדות, הם הקימו בנפרד תשתיות חקלאיות ומשרדים לטיפול במציאת עבודה, וניהלו ביניהם תחרות קשה על לב הפועלים.
מפי טרומפלדור יצאה הקריאה לאיחוד ארגוני בלתי מפלגתי. שאיפתו הייתה שהפועלים באשר הם יתאחדו לדרך משותפת. הוא החליט להקים הסתדרות פועלים כללית אחת, שחבריה יבחרו את נציגיהם למועצה בבחירות כלליות, ועם זאת ישמרו נאמנות למפלגה ממנה באו. תפקידי המועצה לדבריו, יהיו קיום מוסדות משותפים לכלל הפועלים
הקריאה הביאה לבסוף לכינוס "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, בחיפה בדצמבר 1920. שתי המפלגות הסכימו מראש שלא יעלה שום רעיון לביטול המפלגות או לאיחודן, וכך שמרו על צביון המפלגות בתוך ההסתדרות.
באותו כינוס נחתמה חוקת ההסתדרות, הובהר שגוף זה חזק מצבור האיגודים המקצועיים הכפופים לו וסמכויות רבות לו, כמו כן הקיפה ההסתדרות תחומים מספר: א. ההתאגדות הביאה לשיתוף פעולה בין שתי מפלגות פוליטיות.
ב. מטרתו כמו זו של איגוד מקצועי - להגן על הפועלים ולשפר את תנאי העסקתם.
ג. ההסתדרות היא בגדר מוסד קונסטרוקטיבי, שייעודו בניית חברה חדשה.
ההסתדרות הכללית הקיפה את כל ענפי היצירה בארץ, מבחינה זו לא דמה לה אף גוף ארגוני בארץ. היא גיבתה ועמדה מאחוריי מגוון פעולות התיישבות בשנות ה-20 וה-30, הקימה מפעלים קואופרטיביים, העניקה שירותי רווחה רבים, הקימה זרם חינוך משלה - "זרם העובדים" ולקחה תחת חסותה את ארגון ההגנה, ובכך מלאה תפקידים חברתיים ולאומיים כאחד.

[עריכה] כינון מוסדות פוליטיים של היישוב

בצד המאבק להגשמת הצהרת בלפור, ותוך עמידה בהתקפות הערבים על היישוב העברי, החלה התארגנות חייו הפנימיים של היישוב. התארגנות פוליטית במסגרת "כנסת ישראל" שאליה השתייכו למעשה כל היהודים בארץ, למעט מספר מצומצם של חרדים. הבחירות הראשונות לאספת הנבחרים נערכו באפריל 1920, נבחר גם הוועד הלאומי ושניהם שמשו במשך 28 השנים הבאות, רשות מחוקקת ומבצעת של המדינה שבדרך. במסגרת "כנסת ישראל" הוקמה הרבנות הראשית שפיקחה על חיי המגזר הדתי וכן שימשה כבית משפט לסוגיות דת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• העלייה השלישית: חיזוק התשתית של הבית הלאומי, הספרייה הוירטואלית של מט"ח
• עליות לפני קום המדינה, אמית