קים ז'ונג איל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודן צפון קוריאה
|
|||||||||||||||||||||
קים ז'ונג איל (김정일, נולד ב-16 בפברואר 1941) הוא הדיקטטור של צפון קוריאה. הוא מחזיק בתואר יושב ראש הועדה הלאומית של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה, בתואר המפקד העליון של צבא קוריאה העממית ובתואר המזכיר הכללי של מפלגת הפועלים הקוראנית (המפלגה השולטת במדינה מאז 1946). קים ז'ונג איל ירש את השלטון מאביו קים איל סונג, מייסדה של קוריאה הצפונית שמת ב-1994.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ראשית חייו
כמו אביו קים ז'ונג איל זוכה לפולחן אישיות חסר תקדים בקוריאה הצפונית, יש הטוענים שזה מתגמד לעומת פולחן האישיות שהנהיג סטלין לעצמו בברית המועצות. במסגרת פולחן האישיות קים מהולל בקביעות כגיבור וכמדינאי דגול. לחייו המוקדמים של קים אין הרבה סימוכין אמינים.
לפי הביוגרפיה הרשמית של קים הוא נולד בהר פקטו בצפון קוריאה ב-16 בפברואר 1942, אולם רישומים סובייטים מראים שהוא נולד בכפר סיבירי ליד חבורסק ב-16 בפברואר 1941, ששם אביו שימש כמפקד הגדוד הסובייטי נבריגדה מספר 88, שהיה מורכב מגולים סינים וקוראנים. משערים ששנת הלידה "הרשמית" שלו הותאמה כך שיראה שהוא נולד ביום הולדתו ה-30 של אביו.
קים ז'ונג סאק, אימו של קים, הייתה אשתו הראשונה של אביו. במהלך נעוריו בברית המעצות נודע קים ז'ונג איל בשם יורי אירסנוביץ' קים.
קים היה ילד קטן בזמן סיום מלחמת העולם השנייה. אביו חזר לפיונגיאנג (בירת צפון-קוריאה) בספטמבר 1945 ובסוף נובמבר חזר קים ז'ונג איל לצפון קוראיה באונייה סובייטית. המשפחה עברה למעונו המפואר של פקיד יפני לשעבר בפיונגיאנג, עם גינה ובריכת שחייה שבה אחיו טבע ב-1947. ב-1948 החל קים ללמוד בבית ספר יסודי וב-1949 נפטרה אימו במהלך עבודתה.
קים קיבל ככל הנראה את רוב השכלתו כנער מהרפובליקה העממית של סין, לשם נשלח בזמן מלחמת קוריאה כדי לשמור על ביטחונו.
לפי הביוגרפיה הרשמית הוא סיים את לימודיו בבית-ספר מיוחד לילדי פקידי המפלגה הקומוניסטית בפיונגיאנג, נכתב גם שהוא בוגר אוניברסיטת קים איל סונג שלמד כמקצוע ראשי כלכלה מדינית וסיים את לימודיו ב-1964. בתקופת סיום לימדיו אביו היה פקיד ממשלתי נערץ שכונה "המנהיג הגדול" ושלט ביד רמה על הממשלה. נאמר גם שהוא קיבל השכלה בשפה האנגלית מאוניברסיטת מלטה בשנות ה-70 המוקדמות בביקוריו הנדירים במלטה כאורח ראש ממשלתה.
בינתיים קים איל סונג התחתן בשנית והביא ילד נוסף, קים פיונג איל. לא ידוע אם ז'ונג איל נבחר כיורש על אחיו או שפיונג איל לעולם לעולם לא נתפס כיורש על ידי אביו. מאז 1988 פיונג איל שימש כשגריר צפון קוריאה במספר מדינות באירופה וכעת הוא שגריר צפון קוריאה בפולין. משערים שפיונג איל הוגלה למקומות רחוקים אלה על ידי אביו בכדי למנוע מאבק על השלטון בין שני האחים.
[עריכה] הכניסה לפוליטיקה
לאחר סיום לימודיו ב-1964, קים ז'ונג איל החל לטפס במעמדו בשליטה במפלגת הפועלים הקוראנית, בהתחלה עבד במפלגה כאחראי על ארגון משרדים ממשלתיים בכירים עוד לפני שהיה חבר רשום בפוליטבירו (המוסד העליון של המפלגה הקומוניסטית בברית-המועצות). ב-1969 מונה לנציג משרד תעמולה ממשלתי.
ב-1973 היה קים למזכיר המפלגה לענייני ארגון ותעמולה, ב-1974 אביו הכריז עליו באופן רשמי כיורשו. במשך 15 השנה הבאות קים ז'ונג איל מונה לתפקידים נוספים במפלגה, כולל את התפקיד שר התרבות וראש המפלגה למבצעים כנגד דרום קוריאה.
נוכחותו של קים במפלגת הפועלים הקוראנית הלכה וגדלה. במליאה השבעית של הועד המרכזי החמישי בסמפטמבר 1973 הנהיג את מסעי התעמולה של "קבוצת שלושת המהפכות". פעמים רבות הוא הוזכר כ"מרכז המפלגה" הודות להשפעתו ההולכת וגוברת על פעולות המפלגה היומיומיות.
בעת הקונגרס השישי של המפלגה באוקטובר 1980 השליטה של קים ז'ונג איל על פעולות המפלגה הייתה מוחלטת. הוא קיבל תפקידים בכירים בפוליטבירו, בועד הצבאי ובמזכירות המפלגה. כשהפך לחבר באספת "השבעייה הראשונה" התברר סופית לקהילה הבינלאומית שהוא היורש של אביו שימשיך אותו כשליט צפון קוריאה.
בזמן זה קים זכה לכינוי "המנהיג האהוב", והממשלה החלה לבסס פולחן אישיות סביבו בדומה לזה שהיה לאביו, "המנהיג הדגול". בתקשורת המקומית קים ז'ונג איל זכה לכינוי "המנהיג שאין כמותו" ו-"ממשיכה הדגול של המהפכה". באותו זמן הוא נחשב לדמות החזקה ביותר בצפון קוריאה אחרי אביו.
בשנות השמונים של המאה העשרים סבלה צפון קוריאה מקיפאון כלכלי חמור. מדיניתו של קים איל סונג לבידול כלכלי כמעט ביטלה את כל קשרי מסחר החוץ של צפון קוריאה, אפילו עם שותפים מסרותיים כמו ברית המועצות וסין.
בשנת 1983 האשימה דרום קוריאה את קים בהזמנת הפיגוע בבירת בורמה, רנגון (כיום יאנגון, בירת מיאנמר) שבה נהרגו 17 פקידים רשמיים של דרום קוריאה, ארבעה מתוכם היו חברי קבינט. דרום קוריאה מאשימה את קים גם בהזמנת התרסקות טיסה 858 של חברת איר קוריאה שבה נהרגו 115 אנשים. אין עדויות ישירות שקושרים את קים לפיצוצים אלה. סוכן צפון קוראני הודה בשתילת הפצצה במקרה השני.
ב-1991 קים ז'ונג איל קיבל את התואר מפקד הכוחות המזויינים של צפון קוריאה. מכיוון שהצבא היה מקור כוחה של צפון קוריאה זה היה שלב חיוני בתהליך הפיכתו לשליט קוריאה.
[עריכה] כשליט צפון קוריאה
קים איל סונג מת ב-1994 בגיל 82, וקים ז'ונג איל תפס כצפוי את השליטה על המפלגה ועל המדינה. תפקיד הנשיא נותר פנוי וזאת ככל הנראה מתוך יחס כבוד לקים איל סונג. באופן רשמי קים ז'ונג איל קיבל את תואר המזכיר הכללי של המפלגה ויושב-ראש הועדה להגנה לאומית, מקור הכוח המרכזי של צפון קוריאה, ב-8 באוקטובר 1997. ב-1998 תפקיד זה הוכרז כתפקיד החשוב ביותר של צפון קוריאה, כך שקים הוכרז רשמית כראש מדינת צפון קוריאה. זה היה המקרה הראשון והיחיד עד כה שבו השלטון במדינה קומוניסטית עבר בירושה מאב לבן.
הממשל המשיך בפיקוח המקיף על הכלכלה במשך כל שנות התשעים, וזאת עקב פריון עבודה נמוך בחקלאות ובתעשייה, הפסקת הסיוע מברית המועצות שהתפרקה וחדירתה של כלכלת השוק הקפיטלסטית אל סין. הממשל המשיך להוציא תקציבים עצומים על חימוש, ויתכן שצפון קוריאה הייתה אז המדינה שבה היחס בין התקציב להתחמשות ובין התל"ג היה הגבוה בעולם.
ב-2000 התפרסמו מספר רב של ידיעות ממקורות אמינים (כמו האומות המאוחדות) לפיהן שורר בכל צפון קוריאה רעב, מלבד פיונגיאנג. אזרחי צפון קוריאה ניסו במידה הולכת וגוברת בצעד נואש להסתכן ולברוח מהמדינה, בעיקר לסין.
קים ז'ונג איל הראה לא פעם סימנים למקורביו המעידים על כך שהוא מעוניין ברפורמות כלכליות בדומה לאלה שנעשו בסין על-ידי דנג שיאופינג, בביקוריו בסין הביע התפעלות מהתקדמות הכלכלה הסינית. צפון קוריאה החלה ברפורמה ניסיונית לפתיחת השוק.
[עריכה] יחסי חוץ
ממשלתו של קים ז'ונג איל עשתה מאצמים קטנים למדי כדי לשפר את היחסים עם דרום קוריאה, בחירתו של קים דה ז'ונג לתפקיד נשיא דרום קוריאה בשנת 1997 יצרה הזדמנות למשא ומתן. ביוני 2000 שני הנשיאים ערכו ויעדת-פסגה אך שני הצדדים לא יצלחו להגיע להסכם כלשהו באף נושא.
היחסים של קים עם ארצות הברית היו עוד יותר קשים. בתקופתו של קלינטון, צפון קוריאה וארצות הברית חתמו על הסכם לאחר שצבא ארצות הברית הכין את עצמו להפצצת הכור האטומי של צפון קוריאה. תחת הסכם זה צפון קוריאה השביתה את הכורים הגרעניים שלה שמבוססים על גרפיט ועל פלוטוניום בתמורה לשני כורים המבוססים של מים שממונו בעיקר בעזרת מימון של דרום קוריאה והספקת נפט מארצות הברית. התנגדתו של הקונגרס האמריקאי לתוכנית הדלק לא סופק בצורה תדירה לדרום קוריאה ופעמים רבות הגיע באיחור.
עם בחירתו של ג'ורג' ווקר בוש לנשיאות בשנת 2000, ארצות הברית הקשיחה את עמדתה בנוגע לצפון קוריאה. תחת הנהגתו של בוש נפסקו מגעים דיפלומטיים שהחלו בתקופתו של קלינטון, בנוסף האשימו את צפון קוריאה בהפרת רוח הדברים לגבי ההסכם בין שתי המדינות. ארצות הברית אף טענה שצפון קוריאה הודתה בהאשמות אף שצפון קוריאה הכחישה זאת וטענה שיש לה הזכות לפתח נשק גרעיני למטרת הגנה כל עוד לא נחתם עם ארצות הברית הסכם אי-התקפה. בוש הכריז שצפון קוריאה היא חלק מ"ציר הרשע" יחד עם איראן ועיראק. בדצמבר 2002 ארצות הברית אספקת הנפט שאותו סיפקה תחת ההסכם בין שתי המדינות. ב-10 בינואר 2003 צפון קוריאה הוציאה את עצמה מההסכם לאי-הפצת נשק גרעיני.
מאוחר יותר התגלה שגם ארצות הברית הפרה הסכם זה, דיווח סודי הודלף לעיתון הלוס אנג'לס טיימס הראה שארצות הברית לא זנחה את האפשרות הצבאית לתקוף בנשק גרעיני שמונה מדינות, ביניהן צפון קוריאה. תוכניות צבאיות אלה סתרו לכאורה את ההסכם בין שתי המדינות לפיו "ארצות הברית תספק ביטחון לרפובליקה העממית של צפון קוריאה, כנגד איום או שימוש בנשק גרעיני על-ידי ארצות הברית". כמו כן ארצות הברית הכריזה מאוחר יותר באותה השנה כי צפון קוריאה הפרה בצורה משמעותית את ההסכם איתה עקב תוכניתה להעשרת אורניום.
הממשל הסיני ניסה לתווך בין צפון קוריאה לארצות הברית. באפריל 2004 ביקר קים "ביקור בלתי רשמי" בבייג'ינג (למרות שהידיעות על הביקור דלפו לתקשורת) ושם נפגש עם מנהגי סין שניסו לשכנע אותו שפלישה אמרקאית לקוריאה היא לא סבירה ושעל מדינתו לוותר על תוכניתה לפיתוח נשק גרעיני.
קים ביקר באופן בלתי רשמי בסין בינואר 2006 שבו דנו על סחר ועל שיתוף פעולה כלכלי. הביקור התקיים במספר רב של מחוזות וערים בסין.
[עריכה] חייו האישיים
קים נשוי לקים יונג סאק, למרות שהם חייו בנפרד מספר שנים. לזוג יש בת, קים סול סונג שנולדה ב-1974. בנו המבוגר ביותר של קים, קים יונג נאם נולד ב-1971 לפילגשו קים היי רים. זוגתו האחרונה היא (שלעיתים מתוארת כפילגש ולעיתים כאישתו) היא קו יונג הי, שילדה את בנו קים יונג צ'ול ב-1981, יש גם דיווחים על בן נוסף בשם קים יונג וון. פילגשו השנייה האהובה ביותר היא קיונג וו צ'אנג אוק שהולידה לו שלושה ילדים וערקה לדרום קוריאה ב-2002. באוגוסט 2004 דווח שפילגשו של קים, קו יונג הי, מתה בגיל 51 ממחלת הסרטן. נכון לשנת 2005, קים ז'ונג צ'ול נחשב ליורשו של ז'ונג איל.
נטען שקים הוא חובב סרטים שמחזיק ב-20,000 קלטות וידאו, דבר שהוא עצמו מכחיש. בשנת 1978 בפקודתו של קים, במאי הסרטים הדרום קוראני שין סאנג אוק והשחקנית הדרום קוראנית צ'וי און הוי נחטפו על מנת לבנות את תעשיית הסרטים הצפון קוריאנית. בכל אופן, קים עצמו טען שהוא צופה בסרטים לעתים נדירות. נטען גם שהוא נוהג לצפות במשחקי כדורסל אמריקאים. מדליין אולברייט סיימה את פגישתה איתו כששלחה לו כדורסל שחתום עם חתימתו של הכדורסלן מייקל ג'ורדן.
כמו אביו, סובל קים ז'ונג איל מפחד טיסה, ותמיד טייל ברכבת פרטית לביקורים ברוסיה ובסין. לעיתים הוא נועל נעלי פלטפורמה על מנת להיראות יותר גבוה. (גובהו 1.6 מ').
לפני 1995, קים הואשם לעיתים קרובות בשכרות והתמכרות למין, בעיקר בתקשורת הדרום קוריאנית. הבי בי סי דיווח שקונסטנטין פוליקובסקי, שליח רוסי שסייר עם קים ברחבי רוסיה ברכבת אמר לכתבים שקים נהג לאכול בכל יום לובסטרים שהוטסו לרכבת במקלות אכילה עשויים כסף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קים ז'ונג איל |
