צבע (חומר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבע הוא כינוי למשפחה של חומרים שמכסים בהם גופים (על ידי משיחה, ציפוי וכדומה) כדי שישנו את צבעם. בימינו מורכב חומר כזה מפיגמנט (צבען), מבסיס (חומר מאחז שאוחז הן את הצבען הן את הגוף הנצבע), ומחומרים מדללים. אדם שמקצועו צביעה נקרא צַבָּע.
השימוש בצבע מאפשר שינוי של אווירה והשפעה על הרגש שמעבירה יצירה לצופה בה, ולכן השימוש בו הוא נפוץ ביותר. בתהליכי הייצור של כמעט כל פריט בחיי היום יום משתמשים בצבעים כדי להשיג את המראה הרצוי. צבע הוא כלי בסיסי באמנות, בעיצוב תעשייתי וכמובן גם בשימוש ביתי, בו הוא מיושם על קירות ומשטחים אחרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות הצבע בהיסטוריה
האדם משתמש בצבע בפיסול ובציור מזה עשרות אלפי שנים - בציורי המערות מחד, ואצל הסינים הקדמונים, ששכללו את ייצור הצבע והשימוש בו, מאידך. מאוחר יותר השתמשו המצרים הקדמונים בצבעים לכתיבת הירוגליפים ולקישוטים, ואחריהם עשו כן היוונים והרומאים. בציורי קיר השתמשו אז בצבעים מבוססים על פיגמנטים מינרליים בשעוות דבורים, ידע שאבד אחר כך והוחלף בצבעי שמן. צבעים מיוחדים היו מבוקשים ויקרי ערך כבר בימי קדם. לדוגמה, את צבע התכלת הפיקו מחילזון ימי והשתמשו בו לצביעת בגדי הכוהן הגדול, והנוזל שהופק מהחילזון היה יקר יותר מזהב. עד ימי הביניים היו הצבעים ששימשו לאמנות ולצביעת בתים ובדים בעיקר צבעי אדמה - הם הופקו בדרך כלל מפחם ומאדמה שהכילה תחמוצות ברזל צבעוניות. הציורים ששרדו מאז מכילים בעיקר את הצבעים שניתן היה להפיק מחומרים אלו: שחור, חום, אדום וצהוב. כדי ליצור כחול או ירוק שחקו אבנים יקרות למחצה לאבק צבעוני.
בימי הביניים התווספו כמה גוונים חדשים לצבעים שלמד האדם לייצר. במקרים רבים הצבעים יוצרו מחומרים רעילים, (למשל, את הצבע הירוק הפיקו מארסן) אך הביקוש לצבעים היה כה רב שהייצור והשימוש בהם נמשכו למרות רעילותם. גוון צהוב מסוים הופק משתן פרות שעורב בבוץ וזוקק בלונדון, וצבע חום יוצר מדיו של דיונונים. בתקופת הרנסנס למדו באירופה כיצד להפיק את הצבע המבוקש כחול אולטרמרין והחלו לייצר זכוכית קובלט כחולה. גילו דרכים ליצור פיגמנטים חדשים, ורוד וארגמן, מפירות יער ומגזעי עצים, ודרכים לצבוע בדים בכחול אינדיגו. במקביל גילו האינדיאנים באמריקה דרך להפיק אדום שני מגופן של חיפושיות - תהליך שבעזרתו מפיקים צבעי מאכל עד ימינו. עופרת לבנה, צבען לבן ובסיס נפוץ (ורעיל), הגיע אז בעיקר מוונציה. במאות ה-18 וה-19, החל מהמהפכה התעשייתית, גילו שיטות לייצור צבעים שרעילותם נמוכה יותר, והחלו לייצר צבעי שמן מבוססים על תרכובות מיסודות שהופרדו ממינרלים, כגון מנגן וקובלט, שאיפשרו לצייר בצבעים שעד אז הצליחו ליצור רק בזכוכית צבעונית אך לא על הבד. כמו כן פותח בפעם הראשונה צבע ניתן לרחיצה, ובפעם הראשונה יוצרו צבעים לשימוש ביתי בקנה מידה מסחרי, שלא דרשו נסיון מקצועי או אמצעי בטיחות מיוחדים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 פותחו צבעי הפלסטיק על ידי תעשיית הפטרוכימיה, והם היום בשימוש נרחב. באותן שנים החלה המגמה להיפטר מצבעים רעילים, ויצרנים החלו להחליף את הצבענים המבוססים על עופרת בחומרים בטוחים יותר. בשנות ה-50 הופיעו תקנים רבים האוסרים שימוש בעופרת בצבע ובסוף שנות ה-70 נאסר השימוש בעופרת בצבע לשימוש בבתים. גודל השוק של תעשיית הצבע על פלחיה השונים הוא כעת בשווי עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
[עריכה] מרכיבים
שלושת המרכיבים העיקריים בצבע הם בסיס, מדללים, פיגמנט ותוספים אחרים. המרכיב החיוני ביותר אינו הפיגמנט אלא הבסיס - זהו המרכיב שמתקשה והופך לשכבה עמידה הנאחזת בגוף הנצבע. המדללים מאפשרים שליטה בסמיכות הצבע ומכיון שהם נדיפים הם אינם חלק של שכבת הצבע היבשה. הפיגמנט משפיע על הגוון הסופי.
חומרי בסיס נפוצים הם שרפים טבעיים או מלאכותיים כגון אקרילים, פוליאוריתנים, פוליאסטרים, מלמינים, שמנים וגומי.
מדללים נפוצים כוללים ממסים אורגניים כדוגמת אלכוהולים, קטונים, אסטרים ועוד. גם מים הם ממס נפוץ, למשל בצבעי גואש ובצבעי מים. בגלל הזמן הארוך שלוקח למים להתייבש אין השימוש במים כממס אינו תעשייתי אלא ביתי או אמנותי.
התוספים השונים הם אוסף של חומרים רבים שמטרותיהם מגוונות - זרזים, מסמיכים, מייצבים, מתחלבים, שוברי הברקות ועוד.
לאחר היישום, מתקשה שכבת הצבע, באופן שתלוי בבסיס. במקרים מסוימים התקשות זו נגרמת כתוצאה מפילמור של הבסיס, התאיידות של המדללים, או קירור פשוט. בצבעי שמן ההתקשות היא תוצאה של חימצון. תחליבים הם משפחת צבעים שבהם הבסיס מדולל במים (תמיסה), וכשהם מתנדפים נקשרות מולקולות הבסיס זו לזו, ונוצר צבע שאינו מסיס במים.
[עריכה] פיגמנטים
פיגמנטים (צבענים) הם לרוב אבקות בלתי מסיסות שמשפיעות על גוון הצבע ועל שקיפותו או אטימותו. הפיכת הצבע לאטום הוא אחד התפקידים החשובים של הפיגמנט. האטימה לאור מגנה על העצם הנצבע מקרינת השמש, במיוחד מהקרינה המייננת האולטרה סגולה שלאורך זמן גורמת נזק. צבעם של פיגמנטים חדישים מסוימים תלוי בזווית הפגיעה של האור בהם, תכונה מיוחדת ומסובכת להשגה, שגרמה לשילובם בשטרות כסף.
[עריכה] יישום
צבע ניתן ליישום כמוצק, כתרחיף גזי או כנוזל. הבחירה בטכניקה מסוימת תלויה בצרכים האמנותיים או המסחריים.
ביישום צבע מוצק (בדרך כלל בתעשיית הרכב) הצבע מונח כאבקה צפופה ונאפה בתנור בטמפרטורה גבוהה, עד להמסת האבקה כך שהיא נדבקת לפני השטח.
ביישום צבע בצורת תרחיף או גז, הצבע מרוסס על העצם הנצבע ונדבק אל פניו. יתרונה של שיטה זו בחוסר המגע עם העצם וביכולת להשיג שכבה אחידה ומבוקרת מאד.
ביישום צבע נוזל, מניחים את הצבע תוך שימוש במברשת או מכחול, או עצמים אחרים. יתרונה של שיטה זו על אחרות היא שבזמן שעד ייבוש הצבע ניתן לערב ולמזג אותו באופן רציף עם אזורים שצבועים בצכעים שונים. זמן זה ניתן לשינוי על ידי שליטה בכמות המדלל.
