שתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שתן הוא פסולת נוזלית המופרשת על-ידי הכליות בגופם של בעלי חיים.

השתן נצבר בשלפוחית השתן עד לסילוקו במועד נוח. פעולה זו נקראת השתנה, שפירושה הפרשת השתן מהגוף דרך השופכה. בנוסף לתפקידו כהפרשה, השתן משמש להומאוסטאזה של נוזלי הגוף, ובמינים רבים גם לתקשורת באמצעות חוש הריח.

שתן מורכב מתמיסה מימית של פסולת מטבולית ומרכיבים נוספים. הנוזל נאסף בדרך כלל מהדם או מנוזלי המעי. שתן מכיל כמויות גדולות של שִתְנָן (אוראה), חומצת שתן, קראטנין ונתרן כלורי ועוד כמויות קטנות של חומרים רבים. הוא מהווה מקור חנקן מצוין עבור צמחים. בתור שכזה הוא שימושי כמאיץ לקומפוסט.

שתן הוא האמצעי העיקרי להפרשת כימיקלים ותרופות מהגוף. ניתן לזהות ולנתח כימיקלים אלה בבדיקת שתן.

למרות האמונה הנפוצה ששתן הוא "מלוכלך", למעשה לא כך הדבר. במקרים של זיהום בכליות או במערכת השתן, השתן יכיל חיידקים, אך פרט לכך שתן הוא למעשה סטרילי וכמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף. עם זאת, לאחר צאתו, חיידקים שמזהמים את השתן הופכים כימיקלים בתוכו לכימיקלים בעלי ריח והם הגורמים לריח האופייני לשתן עומד, בפרט האמוניה שהם מפיקים מהשִתנן.

ישנן מחלות המשנות את כמות השתן, אחידותו וצבעו. לדוגמה, סוכר בשתן הוא סימן לסוכרת. שתן צהוב ומרוכז מעיד על התייבשות. במחלות מסוימות עשוי צבעו של השתן להיות אף כחול.

[עריכה] שימושים

בעלי-חיים נוהגים לסמן את גבולות הטריטוריה שלהם באמצעות השתן שלהם.

רופאים אצטקים השתמשו בשתן כדי לנקות פצעים ולמנוע זיהום, ונתנו אותו כמשקה להקלה על בעיות בקיבה ובמעיים.

בסיביר, בכדי לתקשר עם הרוחות, הקוריאקים שתו שתן של אדם שנטל פטרייה הגורמת הזיות או ששתה בעצמו שתן של אדם כזה. השפעת הפטרייה אינה פוחתת משמעותית עד השותה השביעי בערך, מכיוון שהמוסקימול מהפטרייה נשאר בצורתו המקורית לאחר הפרשתו מהכליות. לא זאת בלבד שהדבר חוסך בפטריות, הוא גם מבטל את תופעות הלוואי של המוסקרין, שאינו עובר בשתן. באופן דומה, איילים נהגו ללקק את האדמה במקום שנותר שתן שהכיל את הפטרייה לאחר הטקס הדתי.

ביפן נהגו למכור שתן לאיכרים שייצרו ממנו דשנים.

במלחמת העולם הראשונה חיילים ללא מסכות גז השתמשו בבד ספוג בשתן בזמן התקפת גזים.