פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי (Фёдор Михайлович Достоевский) (11 בנובמבר (30 באוקטובר לפי הלוח היוליאני)1821 במוסקבה, רוסיה - -9 בפברואר (28 בינואר לפי הלוח היוליאני), 1881 ). הוא אחד הסופרים הרוסיים החשובים ביותר בתולדות הספרות העולמית. לפעמים מתיחסים אליו כאל מייסד האקזיסטנציאליזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד למיכאיל ומאריה. פיודור מיכאילוביץ' היה השני מתוך 7 ילדים.אביו היה רופא בבית חולים מוסקבאי, ששירת את דלת העם - מוסד נטול יוקרה שגם הכנסה טובה לא הייתה בצדו. אמו נפטרה ממחלה בשנת 1837. פיודור ואחיו, מיכאיל, נשלחו לפנימיה צבאית של חיל ההנדסה בסנקט פטרבורג זמן קצר לאחר מות אמם, אם כי התוכניות ללמוד שם נרקמו עוד בזמן שאמם הייתה בחיים.
זמן קצר לאחר מכן, אביו שהיה מנתח צבאי בדימוס ששירת בבית חולים על שם מארלינסקי לעניים במוסקבה, נפטר גם הוא בשנת 1839. למרות שהעובדות לא ידועות, משרתיו נחשדו ברציחתו, בזמן התפרצות הזעם שלו שנבע משיכרות. לפי החשד הם כפתו אותו והשקו אותו בוודקה עד שהוא נחנק למוות.
פיודור נאסר ונכלא בשנת 1849 בעקבות השתתפותו בפעילות מהפכנית נגד הצאר ניקולאי הראשון. ב16 בנובמבר באותה שנה הוא נשפט למוות על פעילות חתרנית נגד השלטון. לאחר הוצאה מבוימת להורג, הוא זכה לחנינה מהצאר, וגזר דינו הומר למספר שנים של עבודות פרך בסיביר. חויה איומה זו משתקפת מספרו "רשימות מבית המוות". התקפי האפילפסיה, שסבל מהם התגברו במהלך התקופה הזאת. הוא סיים לרצות את עונשו בשנת 1854, והתגייס לאחת החטיבות של חיל המצב בסיביר.
זאת הייתה נקודת המפנה בחייו. דוסטויבסקי זנח את דעותיו המוקדמות והפך לשמרן ודתי אדוק. הוא החל ברומן עם מאריה דמיטרייבנה איסייבה והתחתן איתה לאחר מכן. בשנת 1860 הוא ניהל מספר ירחונים כושלים עם מיכאיל, אחיו הגדול. מותה של אישתו בשנת 1864 גרם זעזוע קשה לדוסטויבסקי. אחיו נפטר זמן קצר לאחר מכן. מצבו הכלכלי היה רעוע והוא שקע בחובות. בנוסף לכך הוא נאלץ לתמוך באלמנת אחיו וילדיה. הוא שקע בדיכאון עמוק והימר הרבה בשולחנות ההימורים. ההימורים הרבים, לא רק שלא עזרו למצבו הכלכלי, אלא הכניסו אותו למצב עגום עוד יותר.
הוא ברח מנושיו למערב אירופה, ושם התחיל ברומן עם אפולינאריה (פולינה) סוסלובה, סטודנטית צעירה, שהיה לו רומן איתה שנים מועטות לפני כן. למרות הפצרותיו היא סירבה להצעת הנישואין שלו. לבו נשבר, אך במהרה הוא פגש את אנה סניטקינה, קצרנית בת 19, התאהב בה והתחתן עמה בשנת 1867. התקופה הזאת הניבה כמה מיצירותיו הגדולות.
למרות ההומאניות שבספריו, דוסטויבסקי היה אנטישמי מובהק. במאמרים שכתב הציג את היהודים כרודפים את העם הרוסי.
הוא נפטר ב-9 בפברואר (28 בינואר לפי הלוח היוליאני), 1881 ונקבר בבית קברות טיחבין בכנסיית אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.
[עריכה] יצירתו של דוסטויבסקי
יצירתו של דוסטויבסקי מצטיינת בריאליזם, ספוגה באבחנות פסיכולוגיות עמוקות ובשאלות תאולוגיות ופילוסופיות יסודיות אודות הטוב, הרע והדרך לגאולה. הריאליזם של דוסטויבסקי הוא מיוחד במינו - הוא עצמו היתייחס לרוח האנושית כאל מימד הקובע את המציאות שבה חי האדם. הרומן שלו, האחים קרמזוב, מספק דוגמה מצוינת לריאליזם הייחודי שלו - ריאליזם נפשי. בפתיחה לרומן זה כותב דוסטויבסקי שאליושה קרמזוב, שהיה אחד הגיבורים ברומן, היה ריאליסט מפני שהאמין בנסים. דוסטויבסקי דחה את הדרך הרציונלית, החומרית, לשיחרור האדם. הוא סבר שהדרך היחידה היא דרך האמונה והקבלה הסבילה והכנועה של העולם בפגימותו. הדמויות השונות בספריו, במיוחד זאת של גיבור הרומן החטא ועונשו, מראות שהכפירה - העדרה של האמונה, שהוא זיהה כמאפיין המרכזי של המודרניזם והקדמה - מובילה בהכרח להיעדר גבולות וליהירות הרסנית. רסקולניקוב, גיבור הרומן החטא ועונשו, רצח לשם שוד, וברומן האחים קרמזוב, בן רוצח את אביו. יחד עם זאת, הגאולה ביצירותיו של דוסטויבסקי אפשרית תמיד. הוגים רבים במערב, אשר היו מאוכזבים מן הקידמה, אמצו את דוסטויבסקי לגיבורם ויש הרואים בו את אחד מחלוצי האקזיסטנציאליזם. בתולדות הספרות הרוסית דוסטויבסקי ראה את עצמו כממשיכם של ניקולאי גוגול ופושקין וניכרו בו גם השפעות הרומנטיקה של טורגנייב. דוסטויבסקי סבר כי לב טולסטוי מייצג את רוסיה של אתמול - סופר הדור הקודם - בעוד הוא עצמו השתחרר מן המוסרות והבין את משמעותו של הדור החדש. בספרות המערב ניצב דוסטויבסקי בין אלה מהם הושפע, כמו אונורה דה בלזק, צ'ארלס דיקנס ו - ויקטור הוגו, לבין אלה שהושפעו ממנו, כמו אלבר קאמי, ג'יימס ג'ויס ופרנץ קפקא.
[עריכה] עבודות עיקריות
[עריכה] תרגומים לעברית
- 1849 כפר סטפאשקינו (או חבר המשפחה), הוצאת כרמל-ירושלים 2000, תרגם גרשון חזנוב
- 1862 רשימות מבית המוות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1959, תרגם מ. ז. ולפובסקי
- 1862 מעשה מגעיל: רומן קצר המתאר מערכת יחסים בין אציל לעמיתיו ופקידיו
- 1864 מכתבים מהמחתרת (או מכתבים מהעולם התחתון)
- 1866 החטא ועונשו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961, תרגם מ. ז. ולפובסקי
- החטא ועונשו, הוצאת לדורי, 1988, תרגמו א. את ז. זמירי
- החטא ועונשו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, תרגם פטר קריקסונוב
- 1867 המהמר, הוצאת עם עובד, 2002, תרגמה נילי מירסקי
- הקוביוסטוס, הוצאת עם עובד, 1970, תרגם מ. ז. ולפובסקי
- קוביוסטוס - לילות לבנים הוצאת לדורי, תרגום - קוביוסטוס:נוח מן; לילות לבנים: נורית יהודאי
- 1868 אידיוט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993, תרגמה נילי מירסקי
- 1872 שדים, הוצאת עם עובד
- 1875 הנעורים הגולמיים
- 1880 האחים קרמזוב, הוצאת דביר, 1993, תרגם צבי ארד
- רשימות חורף על רשמי קיץ, הוצאת כרמל-ירושלים, 1996, תרגם גרשון חזנוב
- לב רך, ספריית הפועלים, 2001, תרגם אריה אהרוני
- התנין, ספריית הפועלים, 1999, תרגם אריה אהרוני
- חלכאים ונדכאים, הוצאת שטיבל, 1929, תרגם א. שטינמן
- נפש כנועה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980, תרגם עמנואל ביחובסקי
- הכפיל, הוצאת עם עובד, 1973, תרגם מ. ז. ולפובסקי
- נייטוצ'קה נייזבנובה, הוצאת עם עובד, 1947, תרגם א. קריב
- אשתו של אחר (סיפורים), ספרית פועלים, 2002, תרגם אריה אהרוני
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי |
