ניקולאי גוגול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי ואסילייביץ גוגול (1 באפריל 1809 - 4 במרץ 1852), סופר ומחזאי רוסי יליד אוקראינה. (התאריכים המופיעים כאן הם לפי הלוח הגרגוריאני, הנוהג כיום בכל העולם והיה נהוג באותה עת במערב אירופה. לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של גוגול, הוא נולד ב-20 במרץ 1809 ומת ב-21 בפברואר 1852).
גוגול נולד בסורוצ'ינצי שבאוקראינה, לאב שהיה סופר ושחקן תיאטרון חובב שמת כאשר גוגול היה ילד, ולאם שהייתה בת 15 שנה בלדתה אותו.
בשנת 1828 עבר לסנקט פטרבורג, שם קיבל משרה ממשלתית בשכר זעום. בשנת 1831 פגש את אלכסנדר פושקין, שעודד אותו כסופר והפך לידידו. בשנים 1834 - 1835 לימד היסטוריה באוניברסיטה של סנקט פטרבורג, אך נכשל בתפקיד זה.
כתב סדרה של סיפורים קצרים המתרחשים באוקראינה, מולדתו, ובהם "ערבים בחווה ליד דיקאנקה" (1831), "ויי", "הסיפור על המריבה בין איואן איואנוביץ ואיואן ניקיפורוביץ", "טאראס בולבה" (1835), כמו כן סיפורים אשר עלילתם מתרחשת בסנקט פטרבורג כ"נבסקי פרוספקט" (שם רחובה הראשי של סנקט פטרבורג), "יומנו של מטורף" ו"החוטם". המחזה "רוויזור", שאותה פרסם ב-1836 היה הראשון שהעניק לו הכרה ציבורית כסופר. הנימה הסאטירית של יצירה זו גרמה לעוינות כלפי גוגול, והוא נמלט לרומא. את מרבית שארית ימיו חי גוגול מחוץ לארצו, בשווייץ, פריז ולבסוף איטליה. בגלות כתב את הסיפור הקצר "האדרת" (1841)ואת מה שבשנת 1842 יופיע כחלק הראשון של "נפשות מתות". זהו רומאן, אך גוגול העדיף לקרוא לו פואמה ובכך להעלותה למדרגה יותר לירית. במרכזה, צ'יצ'יקוב, נוכל מזדמן, מנסה לקנות מבעלי אחוזות בעיירה נידחת נפשות מתות שעדיין רשומות במרשם התושבים כנפשות חיות (אז מותר היה לקנות איכרים בכסף). במהלך המפגשים שלו עם תושבי העיירה נחשפת ערוותה של רוסיה אך נחשפים גם יופיה וגדולתה. בסוף הפואמה ישנה הבטחה לחלק שני שבו צ'יצ'יקוב עוד יחזור.
בשנת 1848 הפך גוגול לקתולי, ועלה לרגל לירושלים ולגליל. בחזרתו משם רצה לעזוב את הספרות לטובת הדת. פרסם את "התכתבות עם ידידים" שבו הוא מטיף לחבריו כיצד לנהוג (לעזוב את הערים ולחזור אל הכפר, להלקות את האיכרים, למנות את הכומר למנהל הכספים). החלו לבוא תגובות נזעמות, ובהן זו של בלינסקי, מבקר הספרות הנודע, שכתב לגוגול מכתב גלוי שבו הוא מוקיע את רעיונותיו החשוכים. מכתב זה הפך להיות לאסור לפרסום (עקב הצנזורה של הצאר). עשרה ימים לפני מותו שרף גוגול את מרבית החלק השני של "נפשות מתות", ורק קטעים מעטים ממנו שרדו ופורסמו.
כתיבתו של גוגול אודות היהודים נגועה באנטישמיות עזה.
[עריכה] מספריו של גוגול בעברית
מחזותיו:
- שידוכין, מעשה שלא יאומן בשתי מערכות מאת ג. גוגול , עברית - אברהם שלונסקי, במוי - מייקל אלפרדס, תל אביב, 1960.
- שידוכין, האדרת, רביזור, ספרית פועלים, תל אביב, 1981.
- רוויזור, קומדיה, עברית - יעקב שבתאי.
- רביזור, קומדיה בחמש מערכות, נוסח עברי - נסים אלוני, עיטר יוסף קארל, תל אביב, 1965.
- רביזור, קומדיה בחמש מערכות, תרגם מרוסית אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, תל אביב, 1982.
- קלפנים, קומדיה במערכה אחת, תרגום - שמעון לוי, בית צבי, 1984.
מספרי סיפוריו:
- האדרת, וסיפורים אחרים, תירגם מרוסית יצחק שנהר, תל אביב, 1964.
- בעלי אחוזה מן הדור הישן, תרגום - מנחם פוזננסקי.
- החוטם, היריד בסורוצ’ינץ, תרגום-יצחק שנהר, משרד הבטחון, 1982.
- נפשות מתות, פואמה, מרוסית - צבי ארד, דביר, 1992.
- סיפורים אוקראיניים, תרגמה מרוסית והוסיפה אחרית דבר נילי מירסקי, עם עובד, 1980.
- סיפורים פטרבורגיים, מרוסית - נילי מירסקי, תל אביב, 1992.
בבית הספרים הלאומי בירושלים מצויים גם תרגומי ספריו של גוגול ליידיש.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גוגול כהיסטוריון בתולדותיה של המזרחנות הרוסית, מאת רומן וטר, נדפס בכתב העת ג'מאעה , כרך י"ד, תשס"ו.
- גוגול, ביוגרפיה מאת ולדימיר נבוקוב, תרגם לעברית דורי פרנס, הוצאת משכל, תל אביב, 1997.
