ס. יזהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ס. יזהר

ס. יזהר - הוא יזהר סמילנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006), סופר עברי ומחדש גדול בספרות העברית החדשה, חבר כנסת וחתן פרס ישראל לספרות יפה.

שם העט ס. יזהר ניתן לו על ידי המשורר והעורך יצחק למדן, כשפירסם בכתב העת שלו "גליונות", את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", 1938. מאז חתם יזהר על יצירותיו בשם העט הזה. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

[עריכה] קורות חייו

יזהר נולד למשפחה של סופרים. גם אביו, זאב סמילנסקי (ז"ס) הוא סופר, דוד אביו הוא הסופר המפורסם משה סמילנסקי, וכן נמנים על משפחת הסופרים סמילנסקי גם מאיר-סיקו, ודוד.

יזהר סיים לימודי הוראה בירושלים והיה מורה ביבנאל, בבן שמן, בחולדה וברחובות. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך בהר הצופים עד פרישתו.

יזהר סמילנסקי
תאריך לידה	27 בספטמבר 1916
תאריך פטירה	21 באוגוסט 2006
כנסות	1-6
סיעות	מפא"י, רפ"י
תפקידים בולטים

היה חבר כנסת מטעם מפא"י, החל מהכנסת הראשונה. הוא נבחר כסופר צעיר ומבטיח, כנגד הסופרים הצעירים של מפ"ם ושל "אחדות העבודה - פועלי ציון". לימים עבר לסיעת רפ"י והתפרסם בעיקר בפעילותו למען חוקי שמירת הטבע. ס. יזהר כיהן בכנסת בין השנים 1949-1967, למעט הפסקה של כשנה ורבע בראשית ימי הכנסת השלישית, אליה נכנס רק בסוף שנת 1956. הוא היה חבר בועדת החינוך, התרבות והספורט, בועדת החוץ והבטחון ובועדת חוקה חוק ומשפט.

בשנת 1959 הוענק ליזהר פרס ישראל, והוא בן 43 בלבד, מצעירי הזוכים בפרס.

בצד כתיבתו הספרותית כתב כתיבה פובליציסטית עשירה ומאמריו עשו להם שם בעיקר בעת מלחמת לבנון ואחריה. בשנת 1982 מונה לפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

יזהר נפטר ב-21 באוגוסט 2006, חודש לפני יום הולדתו ה-90.

[עריכה] יצירתו

רבים מעריכים כי הפרוזה העברית של יזהר היא בין ההישגים הגדולים ביותר של כתיבת פרוזה עברית חדשה. הוא שאב גם מיצירתו של אורי ניסן גנסין, והשפעתו של גנסין על יצירתו המוקדמת היא בולטת. שאב גם ממקורות אחרים, וביניהם גם מן המדעים הקשורים בארץ ישראל, כמו הגאולוגיה של הארץ, הגאומורפולוגיה שלה, אקלימה, ובעיקר עולם הצומח שלה. יש האומרים שהיחס בין האדם למרחב, בין איש הארץ לארץ ישראל, בין האמן והנוף, הוא הלוז של יצירתו הספרותית.

כתיבתו מתאפיינת בלשון מיוחדת במינה. בניסוחיו הארוכים הוא גורר את הקורא אל תוך זרם התודעה של גיבוריו, ומשמשים אצלו בעירבוביה גבהות לשון וציטוטי רחוב.

מסוף שנות השלושים ועד סוף שנות החמישים פרסם יזהר כמה נובלות קצרות ובהן "אפרים חוזר לאספסת", "בפאתי נגב", "החורשה בגבעה", "לילה בלי יריות", "מסע אל גדות הערב", "שיירה של חצות", השבוי, חרבת חיזעה, וכן כמה קובצי סיפורים קצרים.

כתיבתו עוררה לעיתים התנגדויות רבות בציבור הישראלי, שכן, הציבה סימני שאלה בנוגע למיתוס הציוני ולמידת המוסריות של חיילי צה"ל. במיוחד עורר וויכוחים הסיפור חרבת חיזעה ומאמרים רבים נכתבו בעדו ובמיוחד נגדו. בעקבות זה קובצו יחדיו מאמרים אלו לספר.

בסוף שנות החמישים הופיעה יצירת הענק שלו "ימי צקלג", יצירה בת שני כרכים ובהם למעלה מאלף עמודים, המספרת על מחלקת חיילים במלחמת העצמאות הנערכת לקרב, ותיאור סיפור חייהם האישיים וכל המתרחש בליבם: אהבותיהם, פחדיהם ומצוקותיהם. יצירה זו שינתה לחלוטין את נוף הפרוזה העברית מצד אחד, ואת "ספרות המלחמה" העברית, מצד שני.

יזהר כתב גם כמה סיפורי ילדים, ובהם התמודד עם נושאי ילדותו המובהקים, כגון "תפו ופוזה" על הפרדסנות הארצישראלית, "הכרכרה של הדוד משה", מעין זכרון ילדות על דמותו של דודו אביו המפורסם משה סמילנסקי ועוד.

[עריכה] ספריו המאוחרים

אצל הים , שלושה סיפורים, זמורה ביתן, תל אביב, 1996.
גילוי אליהו , סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1999.
מַלְקוֹמִיָה יפהפיה , סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1998.
מיקדמות , סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1992.
צדדיים , סיפורים, זמורה ביתן, תל אביב, 1996.
צַלְהַבים , סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1993.

[עריכה] פרסים שזכה בהם על כתיבתו

פרס ישראל , 1959, על ספרו "ימי צקלג".
פרס ברנר .
פרס ביאליק .
פרס א.מ.ת , 2002.

[עריכה] לקריאה נוספת

יוסף שה-לבן, ס. יזהר - האיש ויצירתו , הוצאת אור עם, 1978.
גידי נבו, שבעה ימים בנגב - על "ימי צקלג" לס. יזהר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון בן גוריון, 2006