משה סמילנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

משה סמילנסקי (24 בפברואר 1874 - 6 באוקטובר 1953), איכר, פובליציסט וסופר עברי.

משה סמילנסקי נולד בשנת 1874 בכפר טלפינו, פלך קייב באוקראינה (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית). עלה לארץ ישראל בשנת 1891 והתיישב ברחובות. בצד כתיבתו הספרותית, עבד את האדמה במשקו החקלאי. הירבה לכתוב על חיי הערבים בארץ ישראל ושל כך כונה בשם "חואג'ה מוסה". היה מקורב לברית שלום. שימש בתפקיד ראשי בארגון הפלמ"ח, ואף היה אחראי על אזור העיר רחובות מטעם הארגון.

כילד, רכש משה סמילנסקי תורה והשכלה מפי מלמדים ומורים פרטיים. בין מוריו היו שנים מבני ביל"ו, וגיסו ברוך לידז'ינסקי היה מחבריו ותלמידיו של אחד העם. מקריאתו בספרות העברית החדשה, וכן מרשמי אביו עם שובו מביקור בא"י בשנת תר"ן, הושפע ברוח האהבה לציון. הוא ויתר על תוכניותיו ללמוד בביה"ס החקלאי באומן והתגבר על התנגדות אמו, ובהיותו בן 16 עלה בגפו לארץ. בתחילה רצה ללמוד חקלאות במקוה ישראל, אך הודות לשליטתו בשפה הצרפתית החל לעבוד כפועל שכיר מטעם פקידות הברון רוטשילד בכרמי ראשון לציון. מכתביו מהארץ עשו רושם רב על קוראיהם, ולמקראם ניבא עליו הרב יעקב מזא"ה, רבה הראשי של מוסקבה, כי הנער הזה יהיה סופר בישראל. במהרה הצטרפה אליו משפחתו, ובהשפעתו רכש אביו כאלף דונם קרקע במושבה חדרה שאך זה נוסדה. קשיים ביורוקרטיים ומחלות דחקו בהם לעקור לראשון לציון. המשפחה החליטה לשוב לרוסיה, אך סמילנסקי הצעיר סירב. לאחר שהחלים מקדחת חזר לעבודתו והפך פעיל בחיי התרבות של הנוער ובספרייה הצבורית, למרות איסור מפורש של פקידי הבארון. ב-1893 רכש אדמה ברחובות, התישב שם, נטע כרם גפנים ושקדים ועסק בפלחה, ובשעות הפנאי עסק בכתיבה, בצרכי ציבור ובהוראה מתוך התנדבות. כעבור שנה יצא לרוסיה לדרישת הוריו, כדי להתייצב לשירות צבאי. לאחר שבועות אחדים שוחרר וחזר מיד לרחובות. רעייתו הראשונה, צילה טלר, נפטרה ב-1934, והוא נישא בשנית לאסתר דונדיקוב. הצטרף לאגודת "בני משה" והיה מפעיליה וממעריצי אחד-העם.

בתרנ"ח פרסם את מאמרו הראשון ב"הצפירה" הוורשאי והמשיך לתאר בקביעות, בשם העט בן-חוה, את חיי המושבות בארץ. כן כתב מאמרים בעיתונים "המליץ" ו"הצופה" וב"לוח אחיאסף", ואח"כ ביתר העיתונים העבריים ובכתבי-עת ("הארץ", "השלוח" וכו') בארץ ובחו"ל. השתתף בייסוד "אחדות המושבות", השתתף כציר בקונגרס הציוני השביעי בבאזל וכשל בניסיון להקים יקב מתחרה ליקבי הברון. מתוך שיעמום כתב את "לטיפה" ואחר כך הרבה לפרסם "סיפורים ערביים". יסד את הקובץ הספרותי "העומר" וסייע לפועלים בני העלייה השנייה, למרות שחלק על עמדתם בעניין "כיבוש העבודה". כתב ב"העולם" על ניצניה של השאלה הערבית והסתבך בעלילה, לפיה הרג כביכול ערבי בזרנוגה. עם כיבוש הארץ על ידי האנגלים התנדב לגדוד העברי הארצישראלי והיה מראשי ועד ההתנדבות. ב-1929 יסד וערך את "בוסתנאי" - ביטאון התאחדות האיכרים. היה שותף למאמצי גיוס כספים למען גאולת קרקעות, בעיקר בנגב. באותה תקופה התמתן וביקש להתקרב להנהלת הסוכנות היהודית, אך בו בזמן תמך בפעילות "ברית שלום". ב-1939 נסע בשליחות הקרן הקיימת לארצות הברית ונשאר שם עד פרוץ מלחמת העולם השניה. סמילנסקי הוא דוד אביו של הסופר ס. יזהר.

[עריכה] מספריו

הארבה, תל אביב, אמנות, 1930.
בהר ובגיא, סיפורים חדשים, שוקן, ירושלים תל אביב, 1949.
בין כרמי יהודה, ספור, מסדה, תל אביב, 1954.
בני ערב, ספורים, בשם חוואג'ה מוסה, דביר, תל אביב, 1964.
בערבה, סיפור, מסדה, 1950.
בצל הפרדסים, מסדה, 1951.
בשדות אוקראינה , ספור בחמשה חלקים, מסדה, 1944.
זמירה, שני סיפורים, תל אביב, 1947.
חבלי לידה, סיפור, מסדה, 1954.
כתבי משה סמילנסקי , דביר, תל אביב, 1945.
משפחת האדמה, נרות-נשמה, עם עובד, תל אביב, 1954.
ספורי סבא , לילדים, צייר אבשלום עוקשי, עם עובד, 1946.
תקומה ושואה, ספור, מסדה, תל אביב, 1953.

הסופר ס. יזהר, שסמילנסקי היה דוד אביו, הרבה לכתוב עליו בסיפוריו. ספר הילדים הידוע ביותר של יזהר עליו הוא הכרכרה של הדוד משה, רישומים גלי הוס, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1973.

[עריכה] מבחר מאמרים על יצירתו

משה אונגרפלד, משה סמילנסקי, נדפס בהדאר, 121, בשנת 1974.
יזהר סמילנסקי, שאלות שלא החלידו, נדפס בהארץ, 1974.
גרשון שקד, הז'אנר ואביזריהו, עיונים ביצירתם של משה סמילנסקי ונחמה פוחצ'בסקי, נדפס בעל שירה וסיפורת, 1977.
ריסה דומב, דמות הערבי ביצירתו של משה סמילנסקי, נדפס בעיתון 77, מס' 95, 1987.
רות בקי, מלחמת העתונות של "בן אדם" "בן חוה", נדפס בקשר, מס' 4, 1988.