יצחק לאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יצחק לאור (נולד ב־1948), משורר, סופר, מחזאי.

יצחק לאור נולד בפרדס חנה, למד ספרות ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב ואף עשה דוקטורט בתחום. כותרתו של הדוקטורט, שהוגש בשנת 1999, היא : "הקומדיה של חנוך לוין: פטישיזם תיאטרוני כאופן קיום".

היה ממקורביו של חנוך לוין.

כותב באופן קבוע במדור "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", בו הוא מועסק. שימש כמרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. משתתף קבוע בפסטיבלי שירה בישראל ובעיקר באירופה.

זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

עורך את כתב העת הספרותי הרדיקלי מטעם.

נשוי ואב לאחד, מתגורר בתל אביב.

[עריכה] יצירתו

שירתו של יצחק לאור מלאת מבע ונעה בין שירה אינטימית מאוד, אישית ביותר, לבין שירה פוליטית מלאת פאתוס ואירוניה. ספר השירה האחרון שפרסם עד כה, "עיר הלוויתן", הוא ספרו הראשון שכולו שירה פוליטית שנכתבה בצל אירועי אינתיפאדת אל אקצה.

הרומאנים של יצחק לאור שונים מבחינה מבנית מרוב הרומאנים המתפרסמים בעת הנוכחית, עלילתם לא-לינארית במפגין, הממסד הצבאי תמיד לוקח חלק בספר וחומרים גרוטסקיים מופיעים בו למכביר.

[עריכה] הזווית הפוליטית

לאור היה בין הראשונים לסרב לשרת בשטחים וישב תקופה ממושכת על כך בכלא בשנת 1972. היה חבר ב"יש גבול" במלחמת לבנון ובאינתיפאדה הראשונה, הקדיש שיר לסרבן חגי מטר ממכתב השמיניסטים באינתיפאדת אל אקצה, ואף השתתף בקמפיין הציבורי לשחרור חמשת הסרבנים.

בניגוד לסופרים ואנשי רוח רבים בשמאל שמסתפקים בדברי עידוד ושבח, פירסום פובליציזם פוליטי, נאומים בהפגנות ונשארים במקום המסורתי שמועידה להם המערכת הפוליטית, לאור מרבה להגיע להפגנות כפעיל מן השורה, מחזיק שלטים, מוחה וזועק סיסמאות. מאז תחילתה של אינתיפאדת אל אקצה מגיע פעמים רבות לשטחים במסגרת פעילוית הומאניטריות בתנועות כגון תעאיוש וגוש שלום.

הגדיר את עצמו לא פעם כ'שמאל פרו-פלסטינאי' והרבה לתקוף את האינטלקטואלים של השמאל הציוני. מבחינה פוליטית לאור מזוהה עם חד"ש.

מחזהו של לאור, "אפרים חוזר לצבא", עורר סערה באמצע שנות השמונים, לאחר שהמועצה לביקורת סרטים ומחזות סירבה להתיר את הצגת המחזה. לאור ואחרים עתרו לבג"ץ כנגד החלטה זו, ובג"ץ פסל את החלטת המועצה והתיר את הצגת המחזה.

בספר הכלה המשחררת מאת א. ב. יהושע מופיעה פרודיה לגלגנית על דמותו של לאור; בטור בהארץ מתח לאור ביקורת קטלנית על הספר.