טרגדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הטרגדיה (מיוונית:Τραγωδία) היא מחזה - יצירה ספרותית בעלת עלילה, ארועים וחוויות עזות. הטרגדיה התפתחה ביוון הקדומה מן המזמורים שבהם ליוו את קורבן התיש בחגו של דיוניסוס. שני הסוגים הספרותיים העיקריים בדרמה היוונית הם הקומדיה והטרגדיה, שמהוות ניגוד אחת לשניה.

הטרגדיה דנה בשאלות יסוד של הקיום האנושי: מה הם גבולות הסבל והייסורים שבהם יכול האדם לעמוד? מדוע העולם הוא כה בלתי צודק? הטרגדיה עוסקת ביצרים אנושיים בלתי נשלטים כגון: גאווה, תשוקה ושנאה. הטרגדיה מסתיימת באסון צפוי מראש, ועלילתה רצופה במשברים, עליות ונפילות של הגיבור כנגד הגורל והאלים.

הטרגדיה שואבת את נושאיה מן האגדה וההיסטוריה ועלילתה רבת עניין. הטרגדיה מורכבת משישה יסודות שעל פיהם נקבעת איכותה:

1. סיפור מעשה שיש לו ראשית, אמצע וסוף.
2. המידות המוסריות של הדמויות במעשה.
3. סגנון דיבור-האופי הפיוטי.
4. מחשבה, יכולתו של הגיבור לנסח את כל הניתן לבטא במצב נתון.
5. האופי החזותי.
6. האופי המוזיקלי.

הטרגדיות מתחלקות לשתי קבוצות: הטרגדיה הקלאסית והטרגדיה המודרנית. בטרגדיה הקלאסית הדמויות הן בדרך כלל מבני המעמדות העליונים בחברה, לעומת הטרגדיה המודרנית שבה הגיבורים הם בני אדם מהשורה.

שורשי הטרגדיה בפולחנים לאלים היוונים בעת העתיקה.
היא נוצרה כענף משנה של הדרמה, יחד עם הקומדיה.

[עריכה] טרגדיה יוונית

ערך מורחב – תיאטרון ביוון העתיקה

שמה של הטרגדיה, מקורו מהמילה "טרגוס"( פירושה ביוונית הוא "תיש") לזכר קורבנות התיש שהיו מקריבים לזכר דיוניסוס וכמו כן בעת הפולחנים הדתיים שהפכו למחזות, אנשי המקהלה לבשו על עצמם עור של תיש. הטרגדיה היוונית מורכבת מארבעה שלבים (ע"פ דורותיה קרוק):

• המעשה המביש: מעשה חמור ששובר את המוסכמות החברתיות ועובר על כללים מוסריים. זה מקרה קיצוני ומקומם של זוועה שמעוררת את חרדת הצופה. בדרך כלל בתחומי המשפחה (ראה תסביך אדיפוס).
• הסבל והייסורים: הסבל והיסורים באים בעקבות המעשה המביש והם חייבים להיות קשים ושקולים כנגד המעשה. לסבל ישנה השפעה הרסנית על האדם והגיבור הסובל מודע לסבלו ובשלב מאוחר יותר יתברר לו מדוע.
• הידיעה: זו הארה המגיעה לידי הגיבור ואז הוא מבין את חומרת חטאו וטעותו, ומכך משליך עליו את סבל האדם.
• האישור מחדש: בעקבות המעשה המביש התעוררו מוסכמות החברה, ונעשה אישור מחדש שבא כדי לאשר מוסכמות כמו "הרוצח בא על עונשו" ובא במחזרה על ידי הסקת מסקנה.

אריסטו טען כי "טרגדיה היא חיקוי אמנותי של מציאות חיים נעלה", והמליץ למחברי טרגדיות לשמור על אחדות עלילה, כלומר על רצף אירועים מקושרים באופן סיבתי ("הכרחי או מסתבר", מסביר אריסטו) שנתון בין התחלה לסוף.

את המבנה הטקסטואלי של הטרגדיות הקלאסיות נהוג לחלק כך (לא כל טרגדיה מכילה את כל החלקים להלן):

• פרולוג - (פרולוגוס ביוונית)- מבוא המתאר את הרקע הדרוש כדי להבין את עלילת המחזה. הוא משמש מעין אקספוזיציה שמטרתה לפרוש את המצב הקיים ולרמוז לגבי העתיד. הפרולוג בעל אופי מסביר ואינו דרמטי.
• פארודוס- שיר כניסה של המקהלה - צעדת המקהלה אל הבמה מלווה בדיקלום או בשירה. הבתים השיריים מכילים הסבר או רקע נוסף וקובעים את הנימה ההרגשתית של המחזה.
• אפיסודיון וסטסימון- באפיסודיון מתחילה העלילה להתפתח. מספר האפיסודיונים נע בד"כ בין שלושה לחמישה. הם דיאלוגיים בעיקרם, ובהם מפותחים הקונפליקטים הדרמטיים. הם מופרדים על ידי קטעי מקהלה הנקראים סְטָסִימוֹנִים. קטעים אלו בדרך כלל מהרהרים או מחווים דעה או הרגשה לגבי המצב, ואינם מקדמים את העלילה, אלא מעצימים את האווירה.
• אכסודוס- ירידת המקהלה מהבמה מלווה בדלקום או זמרה שמנסחים לקח או מוסיפים אחרית-דבר לעלילה.

לטרגדיה, לפי אריסטו, שישה מרכיבים מהותיים:

1. מיתוס -- סיפור המעשה (עלילה)
2. אתוס -- מידות מוסריות של הגיבורים
3. דיאנויה -- סגנון דיבור
4. לקסיס -- יכולת ניסוח המחשבות והבעתן
5. מלוס -- הנעימה; הליווי המוזיקלי
6. אופסיס -- חזיון; התנועה, המסכות, התפאורה -- כל מה שרואים על הבמה מעבר למלים המושמעות.

נקודות שאריסטו הוסיף הן:

• הסיבה לכשלון בטרגדיה אינה רשעות של הגיבור או מי מהדמויות, אלא חטא שחטא הגיבור.
• בטרגדיה אין דמויות שליליות או חיוביות, אין דמויות מושלמות ואין רשעים מושלמים - זה לא נושא הטרגדיה.

בטרגדיה היוונית מתרחשת תמיד קטסטרופה (יוונית: אסון, אך פה הכוונה למצב ללא מוצא) - והיא מתרחשת בין נפשות קרובות המובילות עצמן אל הקטסטרופה.

[עריכה] דמויות נעלות

בטרגדיה היוונית משתתפות דמויות נעלות. לדמויות אלה אין קונפליקט פנימי לגבי המעשים אותן הן רוצות לבצע וזאת בניגוד לדמויות בטרגדיה המודרנית בהן לדמויות יתכנו דיאלוגים פנימיים לגבי מעשיהן. כך, למשל, הגיבור הטרגי בטרגדיה היוונית יחזור בו ממעשהו המביש רק כשזה מאוחר מדי (למשל באנטיגונה: קריאון חוזר בו רק אחרי שאנטיגונה התאבדה כך שכל שנותר לו הוא לצפות בתוצאות).

[עריכה] מאפייני הגיבור הטרגי

הגיבור הטרגי מייצג את סבלו של האדם, אך עם זאת הוא נעלה מבני האדם האחרים במעמדו.

1. דמות עקשנית ובעלת גאווה ומוסריות.
2. בדרך כלל הוא מלך ולא אחד מפשוטי העם.
3. מאוד כריזמטי וסבלו נוגע ללב.
4. חוטא מתוך סערת נפש, יוהרה וגאוה "חטא ההיבריס".
5. מביא על עצמו את אסונו.
6. דבק במטרתו מתוך עקשנות.
7. לוחם נגד כוחות גדולים ממנו בצורה מעוררת כבוד.
8. מרגע שביצע את המעשה המביש נגזר עליו גורלו.