מטבח הודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המזון ההודי מגוון ומושקע והוא מתבסס על תערובת של ירקות, תבלינים, קטניות, יוגורט ולעיתים בשר. ייחודו בשלל העצום של התבלינים כבסיס בתבשיל, המעובדים בכל פעם באופן שונה. בתבשילים מסוימים התבלינים נטחנים ומדוללים במים למשחה ופעמים אחרות נקלים על המחבת כשהם שלמים.

מאחר והודו אינה מדינה אלא תת-יבשת - קשה לדבר על מטבח הודי אופייני, היות ויש הבדלים משמעותיים בין האוכל המקובל בדרום לבין האוכל המקובל בצפון, יש הבדל בין מה שאוכלים בעלי האמצעים לעומת מה שאוכלים דלי האמצעים, בין מה שאוכלים הינדים לבין מה שאוכלים מוסלמים, והבדלים נוספים.

ככלל - אוכל הודי מתבסס על מאכלי קטניות וירקות שלידם מוגש לחם או אורז או שניהם, האוכל מתובל עם ג'ינג'ר (זנגויל), שום, בצל, הל, כורכום, כוזברה, כמון, עלי עץ הקארי, ציפורן, קינמון, גרגירי חרדל, תערובות מאסאלה (תערובת המורכבת ממספר תבלינים) ועוד.

התבלינים שהם מרכיב חשוב באוכל יכללו כמעט תמיד שום וג'ינג'ר, ואליהם יוסיפו את שאר התבלינים, טחונים, קלויים או כמשחה.

במקרים רבים יוגש האוכל על צלחת טאלי

ארוחה הודית אופיינית שונה מהארוחות המקובלות בישראל.

העדרו של בשר הוא אחד המאפיינים. בשר לא מוגש בכל הארוחות, לא לכל הסועדים (יש הרבה צמחונים), ולא מהסוגים המקובלים בארץ (נדיר למצוא בשר בקר, והוא מוגש רק במסעדות מוסלמיות בריכוזי אוכלוסייה מוסלמים). גם כשמגישים בשר, כמותו תהייה פחותה משמעותית מאשר בישראל. וגם כאן יש הבדלים בין חלקי הודו - הדרום צמחוני יותר, ובצפון יש מאכלים הכוללים בשר עוף או עז, בצפון הגבוה אפשר למצוא גם השפעות טיבטיות ניכרות - והמטבח הטיבטי כולל בשר.

חריפות - האוכל יהיה מתובל, והחריפות תנוע בין פיקנטי לחריף מאד.

צורת האכילה - ביד ימין, או בעזרת כף.

בניגוד לרחוב ההודי שיכול להיות מלוכלך ועלוב, השולחן יהיה ערוך במאכלים צבעוניים וריחניים, ובמרקמים שונים, אשר ערבים לחיך, מרנינים את הנפש ומשביעים.

מבנה ארוחה עיקרית הודית טיפוסית יהיה בסיס עמילני (אורז או אטריות, לחם, ולרוב גם מאכל הכולל תפוח אדמה), תבשיל קטניות (או בשר), תבשיל ירקות, יוגורט, לפעמים מנה הכוללת גבינה (פאניר), כמובן שיכולות להיות חריגות ותוספות נוספות.

הקינוח יהיה לרוב כוס צ'אי, אם כי לפעמים יש קינוח כמו ממתקים או גלידה (קולפי) או פודינג (קיר).

התבשילים יהיו לרוב עשירים ברוטב, שתפקידו ל"הרטיב" את האורז ולהוסיף ללחם טעם.

בארוחה עיקרית רגילה יהיו לרוב ארבעה עד חמישה מרכיבים, שיוגשו כולם על צלחת מחולקת אחת (טאלי): אורז (לבן), דאל (מעדשים) וירק כלשהו (חי או מבושל), צ'פאטי ולרוב גם יוגורט.

בנוסף, נמצא לפעמים צ'אטני - ירקות מבושלים בתוספת סוכר.

ההודים לרוב לא יסתפקו בארוחה עיקרית אחת ביממה, ובשאר היום יאכלו מגוון מאכלים כמו פאראתה (פאראנתה), סמוסה או קאצ`ורי או פאקורה, מלאי קופטה, וכמובן הרבה אורז ודאל לסוגיו.

ההשפעה הטיבטית תתבטא במומו, מרקים ולחמים.

[עריכה] מטבח הינדי

להינדים (שהם רוב האוכלוסייה בהודו) יש מנהגי אוכל היחודיים להם:

לפי דת ההינדו ,האוכל מתחלק לשלוש קטגוריות:

• סטווי
• רג'סי
• תמסי

המזון הסטווי מורכב מירקות, קיטניות, נבטים, חלב טרי, פירות מבושלים או מאודים - וזאת ללא תבלינים ,סוכר או מלח.

זהו סוג האוכל שנאכל על ידי יוגים ואנשים הרוצים להתקדם באופן רוחני. כאשר עוסקים במדיטציה, אוכל זה אינו מפריע לפעולות הקיבה והוא מרגיע את הגוף.

המזון הרג'סי גם הוא צמחוני: קיטניות, נבטים, אוכל מטוגן, יוגורט, גבינות, דבש, סוכר, מלח ופלפל חריף - עם שפע תבלינים וכל סוגי הפירות הן טריים והן מיובשים.

מזון רג'סי אוכלים לרוב אנשים עובדים: מנהלי משק בית, סוחרים, איכרים וכל אלה אשר זקוקים לאנרגיה ולכוח כדי להשלים יום עבודה גדוש.

המזון התמסי כולל: בשר, דגים, עוף ומאכלי ים עם שתייה תוססת - כמו בירה, יין או משקה אלכוהולי אחר עם הפרזה בשימוש תבלינים חריפים, בצל ושום.

מזון זה נאכל על ידי אנשים מהשכבות הנמוכות או אנשים שאינם רוצים להתקדם מבחינה רוחנית (מתייחס רק לבני דת ההינדו).

רעיונות אלה נמצאים בוודה (ספר חוקים קדוש להינדו) שנכתב לפני אלפי שנים מושגים אלה משפיעים גם כיום על החיים בהודו, ובני דת ההינדו עדיין נוהגים לפי אותם חוקים.

רוב ההינדים (ומכאן שרוב אוכלוסיית הודו) אוכלים אוכל רג'סי ולפעמים גם תמסי ובכדי להיטהר צמים או אוכלים אוכל סטווי או לקראת חגים דתים או בזמן אבל גם נהוג לאכול אוכל סטווי.

הבהרה: מושגים אלה אינם נוגעים לבני דתות אחרות בהודו, שאינם נוהגים כמו בני דת ההינדו בכל מה שקשור לאוכל, ואף אוכלים בשר, כולל בשר בקר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מתכונים

מיזמי קרן ויקימדיה
ספר לימוד בוויקיספר: מתכונים הודיים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטבח הודי