יהדות קרקוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרקוב, עיר בדרום פולין, היא השלישית בגודלה במדינה ומן העתיקות בעריה. גולים יהודים לא מעטים מצ'כיה היגרו בשלהי המאה ה־11 לפולין, בעיקר לעיירות וערים, וקרקוב הייתה קרובה מאוד לגבול הצ'כי דאז.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמו קאז'ימייז' (בפי היהודים קוזימיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. תולדות יהודי קאז'ימייז' וקרקוב קשורות זו בזו. בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר.
מאז ימי הביניים הייתה קרקוב מרכז רוחני ותרבותי יהודי מן החשובים באירופה. בה פעל הפוסק, ראש הישיבה, הפילוסוף והמדען ר' משה איסרליש (הרמ"א 1572-1520). בשנת 1553 נבנה בית-הכנסת הנודע על שמו של הרמ"א. בשנת 1534 נוסד בקרקוב בית דפוס עברי. הקהילה היהודית בקרקוב סבלה רבות בעת פלישת השבדים בשנים 1655 - 1657, אך לאחר שחרור העיר התאוששה לאט לאט. בין 1815 - 1846 היו קרקוב וסביבתה רפובליקה חופשית והקהילה התפתחה. ב-1846 - 1918 הייתה קרקוב חלק מגליציה שבשלטון אוסטרו-הונגריה, וקהילת קרקוב הגיעה אז להישגים ניכרים. בעיר הוקמו כמה מוסדות תרבות וחברה יהודים, והחשובים ביניהם היו הגימנסיה העברית (1908), בית החולים היהודי, האגודה היהודית לספורט (1910) והתיאטרון העממי (1898).
בפולין העצמאית (1918 - 1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.
בשנת 1540 ישבו בקרקוב 2,100 יהודים, בשנת 1772 כ4,000 , בשנת 1880 כ-20,000 (כשליש מכלל אוכלוסיית העיר), בשנת 1900 - 25,000 ובשנת 1921 -45,000. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בקרקוב כ-60,000 יהודים מכלל כרבע מיליון תושביה, ולהם כ-300 בתי כנסת.
העיר קרקוב לא נפגעה מהמלחמה כתוצאה מההסכם שנחתם עם הגרמנים. למרות קרבתה של קרקוב לאזור תעשיה צפוף, הצליחה העיר לשמור על יופיה וניכרים בה אותותיו של עבר עשיר ומפואר.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1939, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־6 בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר, פתחו הנאצים ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה 70-60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום.
ב־26 באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב בירת הגנרלגוברנמן, והדבר גרם להגברת ההתעללויות ביהודים. בקרקוב הונהגו כל הצווים האנטי־יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בראשית הכיבוש התארגן הוועד היהודי, וב־28 בנובמבר 1939 הוכרז ליודנראט. יושב ראש היודנרט היה ד"ר מרק ביברשטין וסגנו היה ד"ר וילהלם גולדבלאט. בקיץ 1940 נאסרו שניהם בידי הגסטפו, וליושב ראש היודנראט מונה ד"ר ארטור רוזנצוויג. בימים 5-6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים מבצע טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודים בהיקף גדול. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב־1 במאי 1940 פירסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שנכבשה על ידי רוסיה, וחלקם לעיירות הקטנות ולכפרים בסביבות קרקוב, בתקוה שהכובש הגרמני לא ימצא אותם שם. בנובמבר 1940 החל הגירוש בכח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11,000 יהודים.
[עריכה] הגטו
- ערך מורחב – גטו קרקוב
בראשית 1940 רווחו שמועות, לפיהן שהגרמנים מתכננים לסגור את היהודים ברובע מיוחד, כלומר בגטו. ב־3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז ואכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ־15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל־21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה השמאלית של נהר הויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ־3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה אחרת ליהודים.
דרך הגטו עברה חשמלית, שחיברה את הצד הארי מעברו האחד של הגטו עם הצד הארי מעברו השני. אף שאסור היה לחשמלית לעצור בגטו, שימשה זו בכל זאת לעיתים גשר בין הפולנים ליהודים. לא אחת הוברחו בה חבילות מזון או מכתבים לתוך הגטו, מבלי שהשוטר הגרמני הרגיש בכך. רק ל־15,000 יהודים הותר להכנס לגטו. שאר היהודים חיפשו לעצמם מסתור בכפרים ובעיירות בסביבה. 2,500 יהודים נותרו מחוץ לגטו, בבתי יתומים, במושבי זקנים ובצריפים ב"אופטימה". "אופטימה" היה בית חרושת לשוקולד שהפך למפעל צבאי במהלך המלחמה, ושירת את הגרמנים.
ב"רובע היהודי", הגטו, החלה פרשה של סבל וייסורים, שראשיתה אמנם עם ראשית הכיבוש הגרמני של פולין, אך מכאן ואילך עוד גברה והתעצמה, עד שהגיעה לשיאה בשני גירושים עקובים מדם למחנות המוות בשנת 1942. הארגון היהודי הלוחם, ארגון המחתרת שפעל בגטאות פולין (ונודע בעיקר על פועלו במרד גטו ורשה), התארגן גם בגטו קרקוב. ב-22 בדצמבר 1942 הצליחה המחתרת להוציא לפועל פעולה מרשימה של תקיפת חיילים וקצינים גרמנים בבתי קפה, מועדונים, בתי קולנוע ומתקנים צבאיים מחוץ לגטו ששימשו את הגרמנים, פעולה בה נהרגו עשרות גרמנים. אך לא היה בכך כדי לעצור את המשלוחים ולשנות את גורל יהודי הגטו. הגטו חוסל סופית במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה.
[עריכה] אחרי המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השיחרור, או ממקומות מסתור. בשנים 1947 - 1951 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות. אחרי שנת 1968 נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בסוף המאה ה-20 השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשיחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קאזימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי. כלייזמרים בנוסח יהודי מופיעים בחוצות השכונה ומסעדותיה, ואחת לשנה מתקיים במקום פסטיבל כלייזמרים בינלאומי. המקום התפתח להיות אחד ממוקדי הבילוי התוססים עבור תושבי העיר והתיירים הרבים בה, ודוגמה מעניינת להווי יהודי ללא קהילה יהודית.
[עריכה] בתי כנסת בולטים
[עריכה] בית הכנסת הישן
בית הכנסת העתיק ביותר בפולין נמצא בקרקוב, שמו "אלטע שול" (בית הכנסת הישן). נבנה בסוף המאה ה-14, בתוך בית הכנסת נמצאים ציוריו של הצייר מאוריציו גוטליב, שחי בין השנים 1856 - 1879. בית הכנסת הישן הוא דוגמה קלאסית בפולין לבית כנסת בעל פנים המחולק לשני אגפים על ידי שני עמודי תווך שלאורך הציר המרכזי מערבי. אוצר בית המקדש היה מהעשירים ביותר בפולין, ובו היו תשמישי קדושה יקרי ערך ותעודות היסטוריות . בית הכנסת נהרס על ידי הנאצים, והוא מהמצבות היהודיות המועטות בפולין שזכו לשחזור , הוא משמש כעת כמוזיאון ליהדות פולין.
[עריכה] בית הכנסת של הרמ"א
בשנת שי"ג (1553) בנה ר' ישראל, אבי הרמ"א, בית כנסת לזכר אשתו, שנפטרה. תחילה היה בית הכנסת בנוי מעץ ובדליקה, שנפלה בעיר ואכלה חלק מן הרובע היהודי נשרף גם בית הכנסת הזה . אז הקים ר' ישראל במקומו (1557) בית כנסת חדש מאבן והוא שימש גם אכסניה לישיבת בנו. בית הכנסת זה ידוע בשם "בית כנסתשל הרמ"א". ברובע היהודי היה קיים עד אז בניין של בית כנסת שנבנה כמאתיים שנה לפניו,ולכן נקרא בית כנסת של הרמ"א בכל המסמכים ותעודות הקהילה בכינוי "החדש" כדי להבדיל בין הישן. בכותל הדרומי נקבעה טבלת אבן ועליה כתובת זיכרון: "האיש ר' ישראל בר' יוסף ז"ל עוז התאזר לכבוד הקב"ה ולזכר אשתו מלכה בת ר' אלעזר תנצב"ה, בנה מנכסי עזבונה זה מקום בית אל לפרט ולפרשת שוב"ה ה' רבבות אלפי ישראל". שנת שוב"ה - שנת שי"ג היא שנת פתיחה בית הכנסת. נשתמרו העתיקות והאוצרות בתוך ארונות ספרים וארגזים. בית הכנסת של הרמ"א עמד עד מלחמת העולם השנייה. בתקופת השואה חולל "מקדש מעט" זה ונהפך לבית מגורים. לאחר שחרור קרקוב משילטון הנאצים הוחל בשיקום בית הכנסת ובראש השנה תש"ח נפתח שוב לקהל המתפללים. מימין לארון הקודש עמדה כורסה שלפי המסורת ישב בה הרמ"א, ומעליה הייתה כתובת: "מקובל אצלינו אשר על מקום זה עמד רבינו הרמ"א בעמדו לשפוך שיחו לפני הקב"ה". עם שיקום בית הכנסת חודשה גם כתובת זו.
[עריכה] בית הכנסת איזאק
בית הכנסת איזאק הוא האחרון שנבנה בתקופת השגשוג של הקהילה היהודית בקרקוב. בית הכנסת איזאק נמצא בצומת שלושה רחובות: "איזאק", "ג'קוב" ו"קופא". זהו מבנה גדול הבנוי בסגנון בארוק מוקדם. בדומה למעמד המקהלה בכנסיות, עזרת הנשים ממוקמת בקומה הראשונה, בחלל המקורה, ומופרדת משאר החדר בקיר המעוטר בחמישה סחלבים. הקשתות והתומכות המחלקים את חלל בית הכנסת לארבעה חלקים הם בגובה של כ־14 מטר, אורכם כ־30 מטר, ורוחבם כ־12 מטר. האבן החיצונית של הקירות הפונים לרחוב איזאק היא אבן הזהה לאבן של שאר בנייני קרקוב. בית הכנסת איזאק נבנה מחדש בשנת 1857 וב־1924. במהלך תקופה בין המלחמות נבנה גרם מדרגות דו מסלולי לעזרת הנשים. מבנה זה חולל במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר כל הריהוט נהרס. בשנים 1994 - 1995, במהלך שימור שמומן על ידי המועצה הממונה על שיחזור מבנים היסטוריים של קרקוב, שוחזרו קישוטי הטיח שבקירות. במהלך השחזור נתגלו כתובות שמתוארכות בעיקר לתקופת המאה ה-17 וה-18 על קירות בית הכנסת.
