סמוראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמוראי (ביפנית: 侍 או לעיתים: 士) הוא מונח מקובל לתיאור לוחם ביפן בתקופה הטרום-תעשייתית. פירוש השם הוא "לשרת", סמוראי תמיד שואף לשרת את הנמצא מעליו בדרגה- בין סמוראי רם יחס אחר, אבל לרוב אדון שיכול להיות הלורד הפיאודלי שבאחוזתו הוא מתגורר, ואף את הקיסר.

שם ראוי יותר ללוחם ביפן הוא בוּשי (武士 - מילולית: "לוחם" או "איש קרב") מונח אשר השתרש במהלך תקופת אדו. כיום מיוחס המונח סמוראי בעיקר לאנשי מעמד האצולה הלוחם ולא לכל לוחם פשוט. סמוראי אשר אין לו השתייכות למשפחה מסוימת או לדאימיו מסוים נקרא רונין (מילולית: "איש-גל"). רונין משמש גם לכינוי סמוראים שנטשו את הבושידו ("דרך הלוחם") או שלא ביצעו "ספוקו" (ידוע גם כ"חאראקירי"), התאבדות טקסית כאשר נדרשו לעשות כן (בעיקר כדי לשמור על כבודם, כבוד אדונם או כבוד משפחתם).

הסמוראים ביפן נדרשו להיות תרבותיים מאוד ולעמוד בקודי התנהגות נוקשים. ככל שחלף הזמן הפכו הסמוראים למעמד עצמאי עד שבתקופת אדו תחת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה הפך המושג לסמל סטאטוס, ולא כל מי שהיה סמוראי התעסק בפועל בלחימה. עם סוף שלטונה של שוגונות טוקוגאווה היו הסמוראים פקידי בירוקרטיה אריסטוקרטים בשירותם של הדאימיו השונים, כאשר חרבותיהם המפורסמות מהוות גם הן סמל סטאטוס בלבד ומשמשות למטרות טקסיות. עם ביצוע הרסטורציה של מייג'י בסופה של המאה ה-19 בוטל למעשה מעמד הסמוראים ביפן עם הקמתו של צבא לאומי בסגנון מדינות המערב. קוד ההתנהגות של הסמוראים, הבושידו ממשיך להתקיים בחברה היפנית של ימינו כמו גם פנים אחרים של חיי הסמוראים העתיקים.