ולטר שלנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ולטר פרידריך שלנברג (16 ביוני 1910 - 31 במרץ 1952) היה איש ה-SS בימי השלטון הנאצי בגרמניה שפעל במיוחד בתחום הביון. שלנברג היה יועצו הקרוב ויד ימינו של היינריך הימלר בכל הנוגע למגעים עם מדינות זרות, ומבצעי ביון.

שלנברג נולד בסאארבריקן. הוא למד בתחילה רפואה באוניברסיטת מרבורג ולאחר מכן עבר ללימודי משפטים באוניברסיטת בון. הוא סיים את לימודיו ב-1933 אך עבד כעורך דין זמן קצר בלבד. ב-1933 הצטרף למפלגה הנאצית, ולארגון ה-SS. שלנברג החל לעבוד בשטח הריגול הנגדי. הוא פגש את ריינהרד היידריך ובין 1939 ל-1942 היה שלישו האישי של היינריך הימלר וסגן מפקד ה-RSHA. הימלר העריך את שלנברג והעניק לו עמדה של "מיופה כוח אישי". מכיוון שהימלר עצמו אחז בעמדה של "מיופה כוח מיוחד" לכל המינהל ברייך השלישי, הייתה לשלנברג עוצמה רבה, במבנה המנהלי הכאוטי של גרמניה הנאצית.

בנובמבר 1939 עמד שלנברג מאחורי אחד ממבצעי המודיעין המזהירים של מלחמת העולם השנייה, חטיפתם של שני קציני מודיעין בריטיים מייג'ור פיין-בסט וקפטיין סטפנס, בעיירה ונלו בהולנד. למבצע זה היו השלכות חשובות במלחמת המוחות שקדמה לפלישה לצרפת ב-1940. המבצע פגע ברשת הריגול הבריטית באירופה, גרם לאי אמון אצל הבריטים בידיעות אמת שהגיעו בדבר מיקום הפלישה ומועדה, ואף שימש תירוץ להפרת הנייטרליות של הולנד בעת הפלישה. על פועלו זה קיבל שלנברג את צלב הברזל באופן אישי מידי אדולף היטלר.

לאחר כיבוש צרפת וההכנות למבצע ארי ים, היא הפלישה לאנגליה, הוטל על שלנברג להכין רשימה של 2300 בריטים חשובים שייעצרו לאחר כיבושה של בריטניה. הרשימה כללה מדינאים חשובים כוינסטון צ'רצ'יל, אך גם סופרים ידועים כה. ג. ולס, וזרים, גולים בחלקם, שהתגוררו בבריטניה כזיגמונד פרויד ואף חיים ויצמן. כן ציין שלנברג רשימה של מוסדות "מסוכנים" שפעילותם תאסר בבריטניה הכבושה כבונים החופשיים והכנסייה האנגליקנית.

במהלך המלחמה היה שלנברג אחראי על מזימות רבות לריגול וריגול נגדי, לרבות התקנת האזנות סתר בבתי בושת בברלין. עם כל זאת, עיקר גאוותו, רשת הריגול אותה הקים בבריטניה נחשפה על ידי המודיעין הבריטי, והופנתה כנגד המודיעין הגרמני.

במאי 1940 היה שלנברג מעורב בנסיון לחטוף את אדוארד השמיני ורעייתו וואליס סימפסון אשר לאחר ויתורו של אדוארד על הכתר הבריטי, גלו בתחילה לצרפת, ולאחר מכן, משנכבשה צרפת על ידי הנאצים, לפורטוגל הנייטרלית. לאחר שנוצר מגע בין הדוכס, שגילה סימפטיה למדיניות הנאצית, ובין סוכנים גרמנים, החליטה הממשלה הבריטית להורות לדוכס לעזוב מייד את פורטוגל, ולשם כך מינתה את הדוכס למושל איי בהאמה. שלנברג, שחפץ להשאיר את הדוכס בשטח נייטרלי על מנת להקל על המגעים עמו ועל חטיפתו האפשרית, עשה כל שביכולתו כדי לעכב את מסעו של הזוג המלכותי, אך נכשל.

שלנברג עמד בראש המאמץ לחפש ולעצור את רשת הריגול הסובייטית "התזמורת האדומה". עם התקדמות המלחמה מונה שלנברג לבריגדנפיהרר בואפן אס אס, דרגת SS המקבילה לדרגת גנרל מיור בוורמאכט (ולדרגת תת אלוף בצה"ל). הוא היה מעורב בתכנון מבצעי ביון באירלנד, ובפשיטה על מטהו של טיטו ביוגוסלביה ב-1944. על פי זכרונותיו היה ידידו של וילהלם קנריס, ראש האבווהר, סוכנות הביון הצבאי הגרמנית.

כאשר, ב-1943 ניהל אדם בשם ד"ר קרל לנגבן מגעים בברן בירת שווייץ על מנת לבדוק אפשרות לסיום המלחמה, הורה שלנברג על מעצרו, משפטו והוצאתו להורג. מגעים אלו התרחשו כפי הנראה בידיעתו של הימלר, עמו היה לנגבן במגע, כמו גם עם אנשי קשר העשרים ביולי.

מגעים אלו היוו הקדמה למגעים אליהם נשלח שלנברג עצמו, על ידי הימלר, בשנת 1945 קרוב לסוף המלחמה, עם גורמים נייטרלים כז'אן מרי מוזי, נשיא שווייץ לשעבר, והמגעים בין הימלר ובין הרוזן השבדי פולקה ברנדוט. המטרה הייתה להשיג כניעה לבעלות הברית המערביות, על מנת לאפשר המשך המלחמה במזרח, או לפחות להשיג תנאים אישיים טובים יותר למנהיגי ה-SS עצמם לאחר המלחמה. קלף המיקוח במגעים אלו היו מאות אלפי אסירי מחנות הריכוז אשר להימלר ואנשיו הייתה שליטה מלאה על חייהם ומותם.

ביוני 1945 נעצר שלנברג בדנמרק. הוא העיד במשפטי נירנברג, כנגד פושעי המלחמה הראשיים, והועמד בעצמו למשפט. הוא נדון לשש שנות מאסר, במהלכן כתב את זכרונותיו, בשם "המבוך". בשנת 1951 שוחרר כתוצאה מבריאות לקויה ועבר לשווייץ, ולבסוף לאיטליה שם מת בשנת 1952 כתוצאה מסרטן הכבד.