פולקה ברנדוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בפולקה ברנדוט, דיפלומט שבדי. לערך העוסק בברנדוט, מרשל בצבאו של נפוליון ומלך שבדיה, ראו ז'אן בטיסט ברנדוט.

ערך בבדיקה פרט או פרטים מסוימים בערך זה עלולים להיות שגויים ונמצאים בבדיקה כרגע. הבדיקה תארך עד שבעה ימים. לפרטים ניתן לעיין בדף השיחה.

פולקה ברנדוט (2 בינואר 1895 - 17 בספטמבר 1948). דיפלומט שבדי, איש בית המלוכה השבדי. תיווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות, נרצח בירושלים.

הרוזן פולקה ברנדוט נולד בשטוקהולם בשנת 1895. צאצא של המרשל ז'אן ברנדוט מצבא נפוליון, שהפך להיות לקארל הארבעה עשר מלך שבדיה בשנת 1818, ובן אחיו של המלך גוסטב החמישי.

ברנדוט קיבל חינוך צבאי. ב-1933 היה נציג שבדיה לתערוכה הגדולה בשיקגו. ב-1939 היה נציג שבדיה ליריד העולמי בניו יורק. בראשית מלחמת העולם השניה עמד בראש תנועת הצופים בשבדיה ולאחר מכן כיהן כיושב ראש הצלב האדום השבדי והיה אחראי על חילופי שבויים בין גרמניה לבריטניה. בתפקידו זה ביקר פעמים רבות בלונדון ובברלין ונפגש עם בכירים בשלטון.

באביב שנת 1945 זומן ברנדוט לפגישה עם היינריך הימלר, ראש האס אס והגסטפו. הפגישה נערכה בעיר ליבק ב-24 באפריל 1945. הימלר מסר לו כי סופו של היטלר קרב וכי הוא עצמו הינו בעל הסמכות העליונה בגרמניה והציע את כניעת גרמניה לבריטניה ולארצות הברית, בתנאי שיורשה לגרמניה להמשיך ולהלחם נגד ברית המועצות. משרד החוץ השבדי העביר את ההצעה לראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל ולנשיא פרנקלין רוזוולט, והם דיווחו עליה לשליט ברית המועצות יוסף סטלין, בהודיעם לו כי יקבלו כניעה גרמנית רק אם זאת תהיה כניעה לשלושת צבאותיהם.

ב-20 במאי 1948 בחרה מועצת הביטחון של האו"ם ברוזן ברנדוט כמתווך בין מדינת ישראל למדינות ערב, בנסיון להביא קץ למלחמה בדרכי שלום. במאמצי התיווך שלו הושגה ההפוגה הראשונה ב-10 ביוני 1948.

ב-24 ביולי 1948 הגיע ברנדוט לישראל.

תוכן עניינים 1 תוכנית ברנדוט 2 דו"ח ברנדוט 3 ברנדוט והצלת אסירים ממחנות הריכוז בגרמניה 4 לקריאה נוספת

[עריכה] תוכנית ברנדוט

בעקבות משא ומתן שקיים עם שני הצדדים (בנפרד) ברודוס, ברנדוט גיבש תוכנית אותה הציע לשני הצדדים שאלו עיקריה:

• תכונן מדינה פדרלית המחולקת לקנטונים יהודיים וערביים.
• עבר הירדן תכלל בחלק הערבי של המדינה המוצעת.
• רוב הנגב יימסר לערבים.
• רוב הגליל המערבי יימסר ליהודים.
• נמל חיפה ונמל התעופה לוד יהיו תחת שלטון בינלאומי.
• לשטח היהודי יוחזרו 300,000 פליטים ערביים.
• ירושלים תימסר למדינה הערבית.

שני הצדדים הלוחמים דחו את ההצעה.

ב-17 בספטמבר 1948 נרצח ברנדוט בירושלים, בפינה של הרחובות הפלמ"ח והגדוד העברי (דהיום). המכונית שבה נסע בחלק היהודי של ירושלים נתקלה בג'יפ שחסם את הרחוב. מספר צעירים הקיפו את המכונית ואחד מהם,יהושע כהן, פתח באש לתוכה מתת מקלע "שמייסר". ברנדוט ואחד מעוזריו,הקולונל הצרפתי אנדריי סארו, נהרגו.

הוטל עוצר בירושלים אך מבצעי רצח פוליטי זה לא נתפסו. ארגון לא ידוע שכינה עצמו בשם "חזית המולדת" נטל את האחריות למעשה, אך לא היה ספק בדעת הקהל כי הרצח בוצע על ידי לח"י (הדבר הפך כמעט לודאי בעקבות גילויים שנחשפו במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז). יצחק שמיר, מי שהיה בזמנו אחד משלושת ראשי הלח"י, כתב בספרו כי בזמנו אמר לחברי הלח"י: " יש לסלק את ברנדוט מהזירה, אין לי כל התנגדות להתנקשות". שמיר מודה כי ידע את שמותיהם של חברי החוליה שהתנקשה בברנדוט אך סרב למסרם לשרות הביטחון דאז.

בעקבות הרצח הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור, המטילות עונשים כבדים על מי שמשתתף בפועל בפעולות טרור ועל כל חבר בארגון טרור. לח"י וחזית המולדת הוכרזו כארגוני טרור ונעצרו כ-200 איש, ביניהם אחד משלושת ראשי הלח"י, נתן ילין מור.

גופתו של ברנדוט נשלחה לקבורה בשבדיה.

[עריכה] דו"ח ברנדוט

שלושה ימים אחרי מותו של ברנדוט פורסם הדו"ח על מאמצי השלום שלו, שעיקר המלצותיו הן:

• להפוך את ההפוגה הראשונה לשלום של קבע, או לפחות לשביתת נשק, ולקבוע את הגבולות הסופיים בין החלק הערבי לחלק היהודי של ארץ ישראל.
• למסור את הנגב לערבים ואת הגליל ליהודים.
• להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית.
• למסור לידי מדינות ערב (למעשה לידי עבר הירדן) את החלקים הערביים של ארץ ישראל.
• להפוך את נמל חיפה ואת נמל התעופה בלוד לנמלים שישמשו את ארץ ישראל כולה (על שני חלקיה, היהודי והערבי) ואת המדינות הערביות השכנות.
• להחזיר את הפליטים הערביים לבתיהם.
• למנות ועדת פיוס למען השגת שלום סופי.

ממשלת ישראל דחתה את ההצעה.

עם מותו של ברנדוט מונה כמתווך במקומו האמריקאי ראלף באנץ' אשר פעל עד להשגת הסכמי שביתת הנשק ברודוס.

[עריכה] ברנדוט והצלת אסירים ממחנות הריכוז בגרמניה

בתערוכה "ויזות לחיים: הדיפלומטים הצדיקים", שהתארחה בירושלים לפני מספר שנים זכה ברנדוט להוקרה כמי שנזקפת לזכותו הצלתם של 20000 אסירים ממחנות ריכוז בגרמניה, חלקם יהודים. וכמי שכחלק מהמשא ומתן שניהל עם היינריך הימלר ראש האס אס ומתוקף תפקידו כנשיא הצלב האדום השבדי הביא לשחרורן של כ-400 יהודים דנים שהיו אסירים במחנה טרזינשטט. מאוחר יותר אירגן שחרורן של אלפי נשים ממחנות הריכוז ראוונסבריק וברגן בלזן, והעברתן לשבדיה. המידע על פעולות ההצלה של ברנדוט מתבסס בעיקר על ספריו שלו שיצאו לאור מייד אחרי המלחמה ועל עדויות ניצולים שראו אותו עומד בנתיב הצלתם. חוקרים רבים קבעו כי ברנדוט התנגד למעשה להצלת יהודים ואף ניסה לשכנע את הימלר שלא לכלול יהודים בקרב המיועדים לשחרור. לבסוף ניאות להציל יהודים בשל לחצו של הימלר.

[עריכה] לקריאה נוספת

• נסיך ירושלים , פרשת ההתנקשות ברוזן השבדי פולקה פון-ברנדוט, ירושלים 1948, מאת עופר רגב, פורת הוצאה לאור, 2006.