המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, שנקראת גם החזית הפסיפית והמלחמה המזרח אסיאתית הגדולה (בפי היפנים), הייתה חזית חשובה במלחמת העולם השנייה שהתנהלה במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט. הצדדים הראשיים היו ארצות הברית מול האימפריה היפנית. בשנים 1937 - 1940 השתלטה יפן על אזורים נרחבים במזרח הרחוק: הודו-סין הצרפתית, צפון ומרכז סין וקוריאה.

תוכן עניינים 1 תקציר מהלך המלחמה 2 ההתקפה היפנית על פרל-הארבור 3 ההשתלטות היפנית בדרום-מזרח אסיה 4 המפנה: קרב מידוויי 5 המתקפה על יפן 6 פצצת האטום וכניעת יפן 6.1 שיקולי ארצות הברית להטלת הפצצה 6.2 השלכות מדיניות 7 ראו גם 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] תקציר מהלך המלחמה

המלחמה בחזית האוקיינוס השקט הייתה בעיקרה בין ארצות הברית ליפן, מלחמה עקובה מדם שנמשכה שלוש וחצי שנים. הקרבות היו בעיקר בים, בין חילות האוויר והים, וכן ביבשה - כיבוש איים על ידי נחתים אמריקניים בין 1942 ל־1945. היפנים נלחמו בעוז וגבורה, והקשו את הכיבוש האמריקני. היפנים, שהשתלטו על שטחים נרחבים, בעיקר בדרום-מזרח אסיה, נהגו באכזריות רבה כלפי התושבים והשבויים, על מנת להוכיח עליונותם הכוללת.

קרב מידוויי היה נקודת המפנה ולאחריו החלו היפנים להידרדר והיוזמה עברה לידי אמריקה. בעוד שבאירופה המלחמה הסתיימה בחודש מאי 1945, במזרח הרחוק תמה המלחמה רק באוגוסט (בין השאר מכיוון שארצות הברית העדיפה לרכז מאמציה באירופה), לאחר ששתי פצצות אטום הוטלו על היפנים וגרמו נזק רב בחיי אדם וברכוש. יפן חתמה על כתבי הכניעה על סיפון ספינת הקרב מיזורי, בפני הגנרל האמריקני, דאגלס מקארתור, ותמה סופית מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] ההתקפה היפנית על פרל-הארבור

ערך מורחב – המתקפה על פרל הארבור

ב־7 בדצמבר 1941 החלו היפנים במתקפת פתע על הבסיס הימי המרכזי של ארצות הברית באוקיינוס השקט, פרל הארבור (נמל הפנינים) שבהוואי. מפציצים יפנים תקפו בשני גלים את אוניות הצי שבנמל ואת שדות התעופה. האמריקניים לא שיערו כי היפנים ירחיקו עד הוואי ויתקפו שם, מה עוד שהיפנים ערכו פעולות הטעייה. 19 אניות אמריקניות הוטבעו, 5,000 חיילים נהרגו ונפצעו, עשרות מטוסים הושמדו על הקרקע. למזלם של האמריקאים נושאות המטוסים שהו מחוץ לנמל ולכן לא נפגעו.

בנוסף ועל מנת לחסל כל כוח אשר יכול היה להוות בעיה בפני השתלטות על אזור נרחב זה, הרי שיום לאחר ההתקפה על נמל הפנינים, הותקף שדה קלארק אשר באי לוזון בפיליפינים. בשדה תעופה זה, חנו באותו הזמן מטוסי קרב מסוג P-36 ו-P-40 וכן מפציצים מסוג B-17. תוך מחצית השעה מרגע ההתקפה, הפך הכח האווירי של ארצות הברית במזרח הרחוק לשבר כלי העולה בלהבות וכל אשר נותר לגנרל דאגלס מקארתור, מפקד הכוחות האמריקנים במזרח הרחוק, לעשות, היה לחכות לפלישה אשר לא בוששה לבוא.

בינתיים, הייתה בריטניה מודעת לכך כי יפן עומדת כפי הנראה להתקיף אזורים שונים במזרח הרחוק ועל כן, החליטה להקדים תרופה למכה בשולחה שתי אוניות מלחמה, אוניית המערכה "פרינס אוף ויילס" וכן סיירת המערכה "ריפלס", שתי אוניות אשר היו בפיקודו של תת-אדמירל תום פיליפס. בתאריך 9 בדצמבר, כיומיים לאחר ההתקפה על פרל הרבור ולאחר שנחתו כוחות יפנים בצפון מלזיה ודרום תאילנד בתחילת מסעם לעבר סינגפור, נשלחו שתי האוניות הללו כאשר הן מלוות על ידי ארבע משחתות על מנת לעצור נחיתה אפשרית נוספת צפונה יותר על החוף המלזי. המודיעין היפני, אשר ידע מזה זמן על קיומו של כוח זה (שהיה ידוע בשם "כוח Z") והיה מודאג ביותר בגללו, התריע בפני המפקדה היפנית אשר הייתה מצויה בסייגון על האפשרות כי האוניות הללו יצאו לדרכן וכי אין הן מוגנות על ידי מסך התותחים האנטי אוויריים בנמל סינגפור. מיד לשמע ידיעה זו, יום לאחר יציאתן של האוניות, הוזנקו לדרכם כ-84 מטוסים (מפציצים בינוניים וכן מפציצי טורפדו) על מנת ללכוד את האוניות ולנסות להשמידן.

בכך, הקיץ הקץ על שלושת הכוחות המשמעותיים במזרח הרחוק אשר יכלו להוות מכשול בפני הכוחות היפניים המתקדמים במהירות ומעתה ואילך, הייתה הדרך פנויה בפניהם להמשך הכיבוש.

הנשיא רוזוולט הכריז על מצב מלחמה עם יפן. ביפן תמכו איטליה וגרמניה (הם חתמו על ברית "הציר"). לצד ארצות הברית עמדו בעלות הברית, בראשן בריטניה ולצדה אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, קנדה, מקסיקו והרפובליקות של מרכז אמריקה.

[עריכה] ההשתלטות היפנית בדרום-מזרח אסיה

תוך חצי שנה הצליחו היפנים לכבוש שטחים נרחבים בדרום-מזרח אסיה: וייק, גואם, הפיליפינים, הונג-קונג, בורמה, תאילנד, מלאיה, סומטרה, יאווה ובורניאו. ככלל, היו איים אלו מוחזקים על ידי שלוש מדינות עיקריות, הולנד, ארצות הברית ובריטניה. כאשר נכבשה מלאיה והכוחות הבריטיים האחרונים נטשוה ב-30 בינואר 1942, כאשר הם מפוצצים מאחוריהם את מעבר ג'והור, היה ברור לכל כי הפלישה היפנית לסינגפור עצמה לא רחוקה. תוך שבוע ימים בלבד, אספו היפנים את כוחותיהם וחצו את המיצר. האי עצמו נכנע ב-15 בפברואר של אותה שנה. משם, המשיכו היפנים במסעם ליאווה אשר הייתה תחת שלטון הולנדי. מכיוון שהולנד עצמה הייתה כבושה וממשלתה ניהלה את המלחמה מאנגליה, הרי שלא הייתה שום אפשרות לשלוח תגבורת אף אם הייתה כזאת והאי הגדול, יחד עם בירתו בטוויה (אשר זמן קצר לאחר מכן יוחלף שמה לג'קרטה) נפלו לאחר כחודש, ב-8 במרץ.

האמריקנים שהיו בפיליפינים, אשר בה החלה פלישה הן מהצפון והן מדרום האי המרכזי לוזון, נאלצו לסגת יחד עם הצבא המקומי אל חצי האי בטאן, שם הקימו קו תמיכה אשר אמור היה לעצור את הכוחות היפנים המתקדמים וזאת עד להגעת תגבורת מארצות הברית. אולם התגבורת עצמה בוששה מלהגיע, והקו נפרץ. במקומו הוקם קו חדש דרומה יותר אשר כונה "קו אבוקי". בשלב זה, עדיין ניהל את המערכה גנרל דאגלס מקארתור מתוך מערכת המחילות המבוצרות באי הקטן קורגידור אשר נמצא במפרץ מנילה. בשלב מסוים ועל מנת להחיש את העזרה מארצות הברית, העביר גנרל מקארתור את הפיקוד למשנהו כאשר הוא עצמו, יצא במסע מסוכן על גבי ספינת טורפדו אל האי מינדנאו אשר אף הוא בפיליפינים ומשם המריא בתוך מפציץ B-17 ("המבצר המעופף") אל אוסטרליה. עם הגיעו למקום מבטחים, נשא נאום בו הבטיח לעם הפיליפיני את הבטחתו המפורסמת שוב אשוב - I Shall Return. חצי האי בטאן עצמו נפל ב-9 באפריל 1942.

היפנים הנהיגו שלטון קשה ואכזרי באזורים שכבשו והוציאו להורג כל מי שהתנגד להם. הם בנו מחנות שבויים, גם לאמריקנים ולבריטיים, והתנהגו כלפיהם באכזריות וללא רחמים.

ב-18 באפריל ביצעו האמריקאים את הפשיטה של דוליטל במסגרתה הפציצו מטרות שונות ביפן. הפשיטה הייתה הישג סימלי, אך היא העלתה את המורל האמריקני.

[עריכה] המפנה: קרב מידוויי

ערך מורחב – קרב מידוויי

בתחילת מאי 1942 נערך אחד הקרבות החשובים בדרך למפנה - קרב ים האלמוגים. הקרב הסתיים ללא ניצחון ברור של אחד הצדדים, אולם הנזק שספגו הצדדים והניסיון שצברו במהלך הקרב ולאחריו שימשו אותם להתכונן לקראת הקרב הבא - קרב מידוויי שנערך בתחילת יוני.

ביוני 1942 התהפך הגלגל באוקיינוס השקט. בקרב מידוויי הפציצו מטוסים אמריקנים, שהמריאו מנושאות מטוסים, אוניות ונושאות מטוסים יפניות. ליפנים נגרם נזק רב, שלוש מתוך ארבע נושאות המטוסים שלהם בזירת הקרב נפגעו. קרב מידוויי נחשב לקרב מכריע, ואחד הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה. היפנים איבדו בעקבותיו את היוזמה ההתקפית ונכשלו בתוכניתם לנצח את ארצות הברית.

[עריכה] המתקפה על יפן

בעקבות קרב מידוויי החלה ארצות הברית במתקפה על יפן - בשנים 1942-1945 – הכוחות האמריקנים ניהלו מערכת כיבושים מחדש של אותם אזורים שיפן השתלטה עליהם. דם רב נשפך על כיבוש כל אי, הנחתים האמריקניים נלחמו במלוא מרצם לשחרור השטחים הכבושים והלוחמים היפנים לא ויתרו בקלות. בתחילה כבשו האמריקנים את איי האוקיינוס השקט, בשלב הבא נכבשו חזרה אזורי דרום-מזרח אסיה ולבסוף כותרו יפן והאיים הסמוכים לה.

התוכנית האמריקנית הייתה להביס את יפן ולפלוש אליה. לשם כך נאלצו לכבוש איים ששימשו מבצרי הגנה ליפן. האי המשמעותי הראשון היה איווג'ימה, שבו שלושה שדות תעופה. כיבוש האי היה קשה משום שהיפנים נלחמו בעוז והקרבות התנהלו פנים אל פנים, מלווים בהפגזות תותחי הצי. 5,000 נחתים ומספר כפול של יפנים נהרגו בקרבות. אי שני, בולט בחשיבותו, היה אוקינאווה, ששלט על נתיב התעבורה והאספקה ליפן. הצי הבריטי סייע לאמריקנים וגם כאן היו אבדות רבות מקרבות עקובי דם. האמריקנים איבדו 50,000 איש, והיפנים מספר כפול. המלחמה באוקינאווה הייתה האחרונה באוקיינוס השקט. היתרון האמריקני היה בכוח האווירי ובנשק חדיש, ותעוזתם ואומץ לבם של היפנים לא עמד להם בקרבות מכריעים.

היפנים השתמשו בנשק ייחודי, ה"קאמיקאזה" - טיסות התאבדות של טייסים יפנים. המטוסים, שהוכנסו בהם מטעני נפץ רבים הוטסו אל היעדים האמריקניים - בעיקר נושאות מטוסים - והתרסקו במכוון, מנווטים על ידי הטייסים עד לפיצוץ. הנזק שהקאמיקזים היפנים הסבו לאמריקנים היה גדול, אך רבים מהם הופלו באש התותחים הצפופה. למרות הנזק המשיכו הכוחות האמריקנים ובעלות הברית להתקרב ליפן כדי לכבשה.

[עריכה] פצצת האטום וכניעת יפן

הנשיא טרומן דרש מיפן להיכנע, אך היה ברור כי לא ניתן לכבוש את יפן כמו את שאר האיים, ובמקרה שארצות הברית תפלוש ליפן, אם זאת לא תיכנע, היא תאבד מאות אלפי חיילים. עקב כך החליט הנשיא טרומן להשתמש בנשק הסודי החדש של ארצות הברית - פצצת אטום. ראשית הטילו את "ליטל בוי" על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945. להמחשה כוח הפצצה שווה לכוח של 12 קילוטון TNT. מאה אלף יפנים נהרגו, עשרות אלפים נפצעו, ונגרם חורבן ניכר לעיר. היפנים לא הזדרזו להיכנע, ולכן הוטלה "פאט מן" על נגסאקי ב-9 באוגוסט.

בצהרי ה-15 באוגוסט שמעו היפנים בפעם הראשונה את קולו של הקיסר הירוהיטו, כשהכריז בשידור רדיו על כניעת יפן. באופן רשמי חתמו על הכניעה שר החוץ היפני וראש המטה הכללי של צבאה ב-2 בספטמבר על סיפון ספינת המלחמה "מיזורי" שעגנה במפרץ טוקיו. מלחמת העולם השנייה הסתיימה.

[עריכה] שיקולי ארצות הברית להטלת הפצצה

שיקולים מגוונים הניעו את ארצות הברית להטיל את פצצת האטום על יפן:

• לסיים את המלחמה במהירות. רק כך יתחיל תהליך שיקום העולם מנזקי המלחמה הכבדים.
• פלישה ליפן תגרור אבדות רבות לאמריקה, ומזאת טרומן רצה להמנע בעיקר נוכח עמידתם העיקשת של היפנים, הן הקמיקזים והן בקרבות פנים אל מול פנים.
• טרומן רצה להראות שהוא מנהיג תקיף ורציני, כדי לבנות מוניטין דומה לשל קודמו פרנקלין דלאנו רוזוולט.
• ארצות הברית רצתה להציג את הפיתוח הגרעיני (של פרויקט מנהטן בראשות הפיזיקאי רוברט אופנהיימר ועמיתו אנריקו פרמי) כהישג בלעדי מרשים.
• הקדמת הרוסים. הכנעת גרמניה זירזה את פרוץ המלחמה הקרה. היה חיוני להקדים את סטלין שכבר התחיל להזרים כוחות למזרח הרחוק כדי לצטרף לחזית האוקינוס השקט.

טרומן קיבל את הסכמתם של מפקדי הצבא הבכירים שלו. גורמים בכירים רבים בעולם, ביניהם צ'רצ'יל, חשבו שהשמדת ערים יפניות היא הדרך הכדאית ביותר להכנעת יפן.

[עריכה] השלכות מדיניות

יפן נכנעה והועברה לפיקוח צבאי של בעלות הברית. משטרו הנאור של גנרל דאגלס מקארתור (המפקד העליון של צבאות הברית במזרח הרחוק) הפך את יפן לשטח חסות אמריקני.

שיטת הממשל הקיסרית-מיליטנטית של יפן בוטלה. יפן הסכימה להשתלב במערך העולמי עם המדינות הדמוקרטיות. יפן הפכה לדמוקרטיה עם חוקה פרלמנטרית. בשנת 1947 סייעה ארצות הברית לשיקום יפן, בעיקר כלכלית. שנים אחר כך חתמה עמה על שלום (עם הגבלות - איסור על צי למשל) ויפן התקבלה לאו"ם.

[עריכה] ראו גם

• התפתחות ספינות המלחמה בפרק הדן בתקופה הנדונה

[עריכה] לקריאה נוספת

• סמואל אליאוט מוריסון, תולדות המצבעיים הימיים של של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה (15 כרכים)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מלחמת העולם השניה: המלחמה באוקיאנוס השקט - מאת איתן גוטמן באתר e-mago.

הקודם: הזירה האירופאית 1945-1942

מהלך מלחמת העולם השנייה

הבא: -