קרב מידוויי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב מידוויי
עימות: מלחמת העולם השנייה, המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט תאריך: 4 ביוני 1942 - 6 ביוני 1942 קרב לפני: קרב ים האלמוגים קרב אחרי: קרב גוודלקנל מקום: בקרבת אטול מידוויי (צפון האוקיינוס השקט) תוצאה: ניצחון אסטרטגי וטקטי של ארצות הברית
הצדדים הלוחמים
האימפריה היפנית	ארצות הברית
מפקדים
המפקד העליון: איסורוקו יאממוטו המפקד בשטח: צ'ואיצ'י נגומו	המפקד העליון: צ'סטר נימיץ המפקד בשטח: פרנק פלטשר ולאחר מכן ריימונד ספרואנס
כוחות
כ-150 אוניות, מתוכן 4 נושאות מטוסים, 227 מטוסים המוצבים על נושאות מטוסים.[1] ו-16 מטוסי סיור וספינות מעופפות המוצבות על אוניות שונות .[2]	כ-50 אוניות, מתוכן 3 נושאות מטוסים, 233 מטוסים המוצבים על נושאות מטוסים ו-127 מטוסים יבשתיים
אבדות
4 נושאות מטוסים, סיירת ו-3,057 הרוגים	נושאת מטוסים, משחתת ו-307 הרוגים

קרב מידוויי (בהיסטוריוגרפיה היפנית הקרב נודע בשם "מבצע מיי") היה ניסיון כושל של הצי הקיסרי היפני להלום בצי האמריקני במלחמת העולם השנייה. הקרב, שמהווה את אחת מנקודות המפנה במלחמת העולם השנייה בכלל, ובזירת האוקיינוס השקט בפרט, החל ב-4 ביוני 1942 עם התקפת מטוסים יפניים על אטול מידוויי האמריקני.

על אף העדיפות המספרית שממנה נהנו היפנים, הסתיים הקרב בתבוסה מוחצת לצי היפני ובאובדן כל נושאות המטוסים של הכוח התוקף.

תוכן עניינים 1 הצדדים הלוחמים 1.1 היפנים 1.2 האמריקנים 2 רקע 2.1 ההכנות היפניות 2.2 ההכנות האמריקניות 3 הקרב 3.1 לקראת לחימה 3.2 תקיפת האטול 3.3 מתקפת נושאות המטוסים האמריקניות 3.4 התקפת הנגד היפנית והתגובה האמריקנית 3.5 הדילמה של יאממוטו 3.6 ה-5 וה-6 ביוני 4 ניתוח הקרב 5 השלכות 6 חיפושים תת ימיים אחר שרידי הקרב 7 תיאורי הקרב בספרות ובקולנוע 8 לקריאה נוספת ומקורות נוספים 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] הצדדים הלוחמים

[עריכה] היפנים

ערך מורחב – הצי הקיסרי היפני

ערב קרב מידוויי היה הצי היפני בשיאו. הוא כלל 9 נושאות מטוסים, בהן אקאגי, קאגה, סוריו והיריו הגדולות, שהיוו את צי נושאות-המטוסים הגדול והחדיש ביותר בעולם באותם זמנים. יפן החלה את המלחמה עם כוח אווירי ימי, שכלל כמה מהמטוסים הטובים ביותר בעולם. מטוס הקרב היפני "זירו" (Zero) נחשב למשובח שבמטוסי הקרב המוּשָטִים בתחילת המלחמה, המפציץ "מִיצוּבִּישִי GM3" הצטיין בטווח ובמהירות הטיסה שלו, ו-"קוואָנִישִי H8K" נחשב למטוס הימי הטוב בעולם. איכות הטייסים היפנים בתחילת המלחמה הייתה גבוהה ביותר בהשוואה למקביליהם בשאר העולם, הודות למשטר אימונים קפדני ולניסיון קרבי שנרכש במלחמת סין-יפן השנייה.

לצד נושאות המטוסים כלל הצי היפני אוניות מערכה רבות, מהן הגדולות מסוגן בעולם. היתרון היפני בספינות מסוג זה היה מוחלט כי אוניות המערכה האמריקניות טבעו או ניזוקו בפשיטה האווירית על פרל הארבור. לצד אוניות המערכה כלל הצי היפני גם סיירות ומשחתות רבות.

הצוללות היפניות היו רבגוניות, והן נפרסו לפני הכוח התוקף על מנת לסוכך עליו מהספינות האמריקניות. למחרת הקרב, הצליחה אחת הצוללות להטביע את נושאת המטוסים האמריקנית הפגועה.

[עריכה] האמריקנים

ערך מורחב – הצי האמריקני

בתחילת המלחמה היו לאמריקנים 7 נושאות מטוסים (לעומת 10 שהיו ליפנים), וחלקן נמצאו באוקיינוס האטלנטי יחד עם חלק ניכר מן הצי האמריקני, כדי להגן על השיירות שנשלחו לבריטניה. כך מצא עצמו הצי האמריקני בתחילת המלחמה בנחיתות מספרית מול היפנים בזירת האוקיינוס השקט.

התקפת הפתע על פרל הארבור חיבלה קשות באוניות המערכה האמריקניות, ולקרב מידוויי לא התייצבה אף לא אוניית מערכה אחת. האמריקנים נאלצו להשליך את יהבם על נושאות המטוסים ועל המטוסים שהוצבו על האטול.

הכוחות האמריקניים היו מורכבים מצוותי משימה שנבנו סביב נושאות מטוסים. צוות משימה שכזה כלל, בדרך כלל, נושאת מטוסים אחת או שתיים.

[עריכה] רקע

ערך מורחב – הזירה הפסיפית בין המתקפה על פרל הארבור עד קרב מידוויי

[עריכה] ההכנות היפניות

ההתקפה היפנית על פרל הארבור הייתה אות הפתיחה לתוכנית יפנית רחבת היקף: ביסוס השליטה באוקיינוס השקט במטרה להבטיח לעצמה אימפריה רחבת ידיים. במהלך חצי השנה שחלפה מהתקפת הפתע על מעגן הצי האמריקני, הצליחו היפנים להשתלט על חלקים נרחבים מאסיה תוך שהם מסבים תבוסות קשות למעצמות האירופיות ששלטו על שטח זה קודם לכן. בין היתר נכבשו הפיליפינים, בורמה, אינדונזיה, סינגפור ושטחים אחרים. הצי ההולנדי ספג מכה קשה ונמחק ככוח בעל משמעות. גם הצי הבריטי ספג מכה כואבת, ואחרי סדרת תבוסות מידי הצי היפני נותר בגדר תוספת לא משמעותית לצי האמריקני.

כעת, בעקבות טיהור האוקיינוס מכוחות זמינים של מעצמות המערב, הייתה יפן פנויה לחיסול הצי האמריקני שלא הצליח למלא את החסר לאחר התבוסה הצורבת בפרל הארבור. בתחילת המלחמה נהנו היפנים מיתרון עצום בספינות ובעיקר במספר נושאות המטוסים: 10 (מהן 6 גדולות), לעומת 4 שהיו לאמריקנים בזירה זו. לכאורה, דבר לא יכול היה להציל את האמריקנים מתבוסה מוחצת.

בניגוד לנאמר בדברי הביקורות שנשמעים באופן תדיר, מבצע מיי לא היה גחמה של רגע. הפצצת יפן בפשיטת דוליטל לא גרמה להתקפה יפנית על מידוויי, אלא שימשה אמתלה נוחה ליאממוטו לשכנוע הפקידים במשרד הצי בטוקיו. יאממוטו ידע כי לא פגע בנושאות מטוסים בהתקפתו על פרל הארבור, וברור היה לו שאין סיכוי לכניעה אמריקנית ללא השמדתן. לכן, ביקש יאממוטו לכפות על האמריקנים קרב הכרעה בתנאים אופטימאליים מבחינת יפן, וזאת באמצעות השתלטות על שטח שהאמריקנים היו חייבים להגן עליו.

מכאן היו ליפנים מספר אופציות: התקפת אוסטרליה, התקפת פרל הארבור, התקפת ארצות הברית היבשתית, או התקפת אטול מידוויי. אטול מידוויי נבחר בגלל מספר סיבות (ראו פירוט בערך המורחב), ביניהן הקושי לכבוש שטחים רחבים באוסטרליה או בארצות הברית. פרל הארבור היה רחוק מבסיסים יפניים, והתקפה עליו הייתה לא מעשית. מידוויי, לעומת זאת, נמצא במיקום נוח יחסית. בעקבות אובדן הפיליפינים נותרו האמריקנים ללא עמדות נוחות להתקפה על יפן, והאטול למעשה הפך למוצב קדמי של הצי האמריקני, ונפילתו הייתה מסכנת בצורה קשה את המעגן הראשי בפרל הארבור. לכן היו האמריקנים חייבים להגן על האטול, חרף הסיכון שבדבר.

לצורך העניין גייסו היפנים את עיקר הצי:

1. כוח בפיקודו של קוריטו, שנועד למשוך את הצי האמריקני לכיוון האיים האלאוטיים, וכלל: 2 נושאות מטוסים קלות, 6 סיירות, 10 משחתות, 5 צוללות ו-4 מובילי גייסות.
2. כוח התקיפה של נגומו, שנועד לתקיפת האטול ולמשיכת הצי האמריקני למלכודת, וכלל: 4 נושאות מטוסים, 2 אוניות מערכה, 3 סיירות ו-11 משחתות.
3. כוח הפלישה בפיקודו של קונדו, שהיה אמור להיכנס לפעולה אחרי השמדת המתקנים באטול, וכלל: נושאת מטוסים קלה, 2 אונית מערכה, 10 סיירות, 10 משחתות ו-12 מובילי גייסות ו-3 משחתות מובילי גייסות.
4. כוח תקיפה נוסף בפיקודו הישיר של יאממוטו, שכלל: נושאת מטוסים קלה, 7 אוניות מערכה, 3 סיירות ו-21 משחתות וספינות עזר קטנות.

בנוסף כלל הצי 14 צוללות, שולות מוקשים וספינות תדלוק.

[עריכה] ההכנות האמריקניות

לאחר ההתקפה על פרל הארבור הוחלפו רבים ממפקדי הצי האמריקני, ובראשם מפקד כוחות הצי באזור האוקיינוס השקט, אדמירל צ'סטר נימיץ אשר החליף את אדמירל האסבנד קימל. האמריקנים לא קפאו על שמריהם ויצאו למספר התקפות כנגד היפנים, אחת הידועות שבהן היא פשיטת דוליטל שזירזה את ההחלטה היפנית להתקיף את מידוויי. בנוסף יצאו האמריקנים להגנת גינאה החדשה בקרב ים האלמוגים.

אדמירל נימיץ הקים צוות של אנשי מודיעין אשר פענחו את הצופן היפני (שהיפנים החשיבוהו כבלתי ניתן לפיצוח). כך, ב-4 ביוני 1942, זמן קצר לפני הקרב עצמו, ידעו האמריקנים בקירוב את גודל הכוחות שעמדו מולם, וכן שההתקפה תיערך בוודאות על איי מידוויי ולא על איים אחרים.

בעקבות הפגיעה החמורה באניות המערכה האמריקניות בהתקפה על פרל הארבור, נותרו האמריקנים ללא כוחות ראויים לשמם, למעט נושאות מטוסים שלא נפגעו. לקראת ההתקפה ריכזו האמריקנים את כל ספינות המלחמה שעמדו לרשותם, ואף העבירו מטוסים יבשתיים לאטול מידוויי על מנת לחזק את ההגנה האווירית במקום. נושאת המטוסים יורקטאון, שנפגעה בקרב ים האלמוגים, תוקנה במהירות והייתה מוכנה לקרב.

הצי האמריקני בקרב כלל את הכוחות הבאים:

1. כוח משימה 17: נושאת מטוסים, 2 סיירות, 6 משחתות
2. כוח משימה 16: 2 נושאות מטוסים, 6 סיירות, 10 משחתות

בנוסף לכך היו לאמריקנים 20 צוללות וספינות תדלוק אחדות.

[עריכה] הקרב

[עריכה] לקראת לחימה

היפנים, שהסתמכו על מודיעין לקוי ביותר, תכננו את הקרב תוך התעלמות כמעט מוחלטת מן התגובה האמריקנית. הם הצליחו ליירט מספר תשדורות אל האטול וממנו, אך לא עשו כל מאמץ לגלות את הצי האמריקני לפני הקרב. במקום להסתמך על סיורים אוויריים לפני הקרב, פרסו היפנים שרשרת צוללת לפני הכוח העיקרי, אך אלה הגיעו לאזור מאוחר מדי, והצי האמריקני הצליח לעבור בו בלי להתגלות.

על פי התוכנית המקורית היו היפנים צריכים להשמיד את הכוחות האוויריים שעל האטול בעזרת נושאות המטוסים של נגומו. הם קיוו שההתקפה תמשוך את עיקר הצי האמריקני, שיושמד לאחר מכן על ידי אוניות המערכה האימתניות של יאממוטו.

האמריקנים, מצידם, עסקו נמרצות בביצור האי, והאטול הקטנטן תוגבר בכ-2,000 נחתים, למעלה מ-100 מטוסים, וכמויות עצומות של דלק ותחמושת. יתר על כן, האמריקנים הצליחו לגלות את כיוון ההתקפה העיקרית של היפנים, ולא בלעו את פיתיון ההסחה שביצעו היפנים.

[עריכה] תקיפת האטול

היפנים החליטו לפתוח את הקרב בשני גלי תקיפה. הגל הראשון, שכלל 71 מפציצים מלווים ב-36 מטוסי קרב, המריא בשעות הבוקר המוקדמות לכיוון מידוויי במטרה להשמיד את שדות התעופה ואת הכוחות האוויריים שעל האי. 18 מטוסי קרב נשארו לשמור על הכוח היפני, ובמקביל אליהם הוזנקו 10 מטוסי סיור. הגל השני, שהועמד בכוננות על מנת להלום בספינות האמריקניות, כלל גם הוא 108 מטוסים, מתוכם 36 מטוסי קרב.

מול הגל היפני על 108 מטוסיו הזניקו האמריקנים כשני תריסר מטוסי קרב, רובם מדגמים מיושנים. האמריקנים דיווחו על השמדתם של 23 מפציצים ו-8 מטוסי קרב, אך הדיווחים היו ככל הנראה מופרזים. היפנים, מצידם, דיווחו רק על 4 מטוסים מופלים. המפציצים היפנים חיפשו את מטוסי האויב על הקרקע, אך אלה הוזנקו מבעוד מועד ולכן נאלצו היפנים להסתפק בתקיפת מתקנים אחרים. הושמדו מספר מחסנים ונפגעה מאוד מערכת אספקת הדלק, אך מסלולי ההמראה נותרו שמישים, ולכן ביקש מפקד ההתקפה היפנית, שעתיים אחרי תחילת ההתקפה, לשלוח גל נוסף לתקיפת האי.

כחצי שעה לאחר תחילת ההתקפה היפנית גילתה סירה אמריקנית מעופפת את הכוח היפני, וכשעה לאחר מכן הזניקו האמריקנים 10 מטוסים חמושים בפצצות וטורפדות כנגד הספינות היפניות. התקפה זו לא נשאה פרי - המטוסים, שיצאו ללא ליווי של מטוסי קרב, סבלו מאבדות קשות ורובם הופלו. התקפה נוספת על הספינות היפניות בוצעה על ידי מפציצי צלילה, אך גם הם סבלו אבדות קשות - כ-12 מתוך 28 מטוסים שיצאו להתקפה הופלו, ו-5 אחרים ניזוקו והפכו בלתי שמישים. גם התקפה זו לא השיגה דבר. ניסיון נוסף בוצע על ידי מפציצים כבדים מדגם B-17, אך הם לא התאימו למשימה ופצצותיהם שנפלו מרום של 20,000 רגל החטיאו את המטרה.

[עריכה] מתקפת נושאות המטוסים האמריקניות

כשעה לפני חזרת גל ההתקפה הראשון, גילו מטוסי הסיור היפניים את הכוח האמריקני כמה מאות מילין מהכוח היפני. אדמירל נגומו נתקל בבעיה קשה. עד שהמסר עבר דרך הבירוקרטיה הפנימית, החלו מטוסיו לשוב לנושאות המטוסים, וחלקם חומשו לקראת התקפה נוספת על האטול. אחרים רק נחתו, והכוח היפני לא היה ערוך לביצוע התקפות אוויריות נגד האמריקנים.

בנוסף, בשל ההתקפות החוזרות והנשנות מן האי, הוזנקו זה מכבר לאוויר כל מטוסי הקרב הפנויים, ולאחר שעות אחדות באוויר הדלק שנותר במיכליהם לא הספיק לליווי המפציצים עד למיקום הכוח האמריקני. נגומו ניצב לפני דילמה קשה: האם לוותר על ליווי מטוסי הקרב ולשלוח את מפציציו בידיעה שרובם לא ישובו, או לחמש ולתדלק מחדש את כל המטוסים, להדוף את ההתקפה האמריקנית בעזרת מטוסי הקרב שהיו באוויר, ורק אז לשלוח את מטוסיו להתקפה. במקביל החלו לנחות מטוסי הגל הראשון על סיפון נושאות המטוסים, ונוצר הכרח לפנות את הסיפונים במהירות - בין אם על ידי שליחת המפציצים להתקפה, ובין אם על ידי הורדתם מטה להחלפת החימוש. אדמירל טאמון יאמוגאשי, שפיקד על שתיים מנושאות המטוסים, הציע לתקוף מיד עם הכוח שהיה ברשותם. נגומו, לעומת זאת, שהיה עד להשמדת המפציצים האמריקנים אשר תקפו ללא ליווי מטוסי קרב, בחר באופציה הקונבנציונאלית הזהירה והחליט להמתין. המתנה זו הייתה הרת גורל, והייתה בין הגורמים העיקריים לגודל התבוסה היפנית.

נגומו, שרצה לשלוח גל מטוסים נוסף, שינה את חימושו של כוח העתודה שלו. כעת, בהתאם למידע חדש אודות ספינות אמריקניות באזור, היה הכרח להחזיר אל המטוסים החימוש נגד ספינות, היינו להחליף את הפצצות בטילי טורפדו. בשל לחץ הזמן נמנעו צוותים אחדים מלהוריד את הפצצות למחסנים ממוגנים, וערמו אותם ליד המטוסים תוך שהם מחליפים בקדחתנות את חימוש המטוסים.

בו בזמן התקרבה אל קבוצת האוניות היפניות קבוצה של 15 מפציצי טורפדו ששוגרו מנושאות המטוסים. התקפתם, שבוצעה ללא תיאום, לא הביאה לתוצאות וכל המטוסים הופלו לים בלי להשיג ולו פגיעה יחידה ביריבם. בערך 10 עד 20 דקות לאחר מכן הגיעו שתי טייסות של מפציצי טורפדו שכללה כמה עשרות מטוסים בליווי שישה מטוסי קרב, ותקפה את נושאות המטוסים. גם התקפתם לא הניבה כל פגיעות. כך, תוך פרק זמן קצר, איבדו האמריקנים את החלק הארי של מפציצי הטורפדו שלהם.

ברגע גורלי זה הגיעו לאזור שלוש טייסות של מפציצי צלילה אמריקנים. חלק ממטוסי הקרב היפניים, שירדו אל עבר הים על מנת להדוף את התקפת מפציצי הטורפדו, לא הספיקו לנסוק על מנת להדוף את האיום החדש. מטוסי קרב אחרים פוזרו בכל רחבי הרקיע במטרה להדוף את ההתקפות הקודמות. כך מצאו עצמם האמריקנים נהנים מעליונות אווירית מוחלטת, ותוך רגעים אחדים צללו מפציציהם לעבר נושאות המטוסים היפניות. שלוש מתוך ארבע נושאות המטוסים היפניות שהיו מקובצות יחדיו ספגו פגיעות ישירות מפצצות אמריקניות בנות 1,000 ליברות.

במצב רגיל, לא היה די בפגיעה של כמה פצצות על מנת להשמיד אוניה גדולה כנושאת מטוסים, אלא שכאן היו סיפוני החימוש עמוסים במטוסים חמושים ומתודלקים המתכוננים לעליה לסיפון ההמראה. בנוסף, החלו להתפוצץ הפצצות היפניות שנפרקו קודם לכן ממפציציהם אך לא הורדו מבעוד מועד למחסנים ממוגנים. תוך זמן קצר החלו שלוש נושאות מטוסים לבעור. בחלק מדיווחי הקרב, בין היתר של עד הראיה מנושאת המטוסים אקאגי ^[3], מצוין שסיפוני נושאות המטוסים היו עמוסים במפציצים שהתכוננו לצאת להתקפה על האמריקנים, אך מחקר שנעשה על ידי פרשל וטולי ^[4] קובע שהסיפונים היו ריקים ממטוסים, למעט אי אלו מטוסי קרב שנחתו עליהם על מנת לתדלק. בנוסף להפצצות מן האוויר הגיעה לאזור צוללת אמריקנית, אשר ירתה 3 טילי טורפדו לעבר נושאות המטוסים היפניות. אחד הטילים הצליח לפגוע בנושאת מטוסים יפנית, אך לא התפוצץ.

[עריכה] התקפת הנגד היפנית והתגובה האמריקנית

חרף המכה הכואבת שספגו, התארגנו היפנים לתקוף את האמריקנים, והזניקו 18 מפציצי צלילה מלווים ב-6 מטוסי קרב מנושאת המטוסים 'היריו' שלא נפגעה בהתקפה האמריקנית. המטוסים היפנים עקבו אחרי המטוסים האמריקנים, ובעזרתם איתרו את הספינות האמריקניות. בהתקרבם לנושאות המטוסים האמריקניות נתקלו היפנים במטוסי קרב אמריקנים שהסבו להם אבדות כבדות, אך 8 מטוסים הצליחו לחדור דרך מעטה ההגנה. שניים נוספים הופלו באש נ"מ, אך ששת הנותרים הצליחו לשחרר את פצצותיהם. שלוש פצצות פגעו ביורקטאון, אך הפגיעות לא היו קשות במיוחד ומספר שעות לאחר מכן היא הצליחה לחזור לפעילות.

כחצי שעה אחרי השלמת תיקונה של יורקטאון הגיע גל מטוסים נוסף של 10 מפציצי טורפדו ו-6 מטוסי קרב. גם הפעם התפתח קרב אווירי בין מטוסי קרב אמריקנים לבין היפנים, אך היפנים שוב הצליחו לחדור דרך מעטה ההגנה. 5 טילי טורפדו שוגרו לעבר האמריקנים, ושניים מהם פגעו ביורקטאון באופן קשה עד כי היה הכרח לנטוש את הספינה.

בזמן שהיפנים התקיפו את הספינות האמריקניות, גילה מטוס סיור אמריקני את מיקומה של נושאת המטוסים 'היריו'. היא הותקפה על ידי גל גדול של מטוסים אמריקנים, שנהנה מעדיפות מספרית והצליח לחדור את מסך ההגנה הדליל. פצצות אחדות פגעו ב'היריו', וגרמו לשריפה רבתי בכל רחבי הספינה. הצוות היפני לא הצליח להשתלט על השריפה, והיה הכרח להטביע את הספינה.

[עריכה] הדילמה של יאממוטו

אור ליום 4 ביוני נמצאה ספינת הדגל של יאממוטו, ה-"יאמאטו", כ-800 מילין צפונית-מערבית לאטול. יאממוטו לא היה מודע לקשיים שנתקלו בהם מטוסי הצי בהתקפת על מידוויי, ולכן, עם קבלת הדיווחים ממטוס הסיור על הימצאותן של ספינות אמריקניות באזור, ציפה שנגומו ינחית עליו את מטוסי הגל השני שעמדו בעתודה. כל שעות הבוקר והצהרים נאלץ יאממוטו להסתמך על דיווחי מטוסי הסיור שנשלחו על ידי נגומו, דבר שגרם לאיבוד זמן בהעברת השדרים אל מטהו. לקראת השעה 11 בצהרים קיבל יאממוטו ידיעה על פגיעת האמריקנים בשלוש מתוך ארבע נושאות המטוסים של נגומו. משהתקבל המידע, החליט יאממוטו לשוט לעזרת פיקודו עם כל ספינותיו על מנת להפעיל את התותחים הכבדים של אוניות המערכה שלו. אחרי עיכובים של שעה, יצאו ספינותיו לכיוון מידוויי. במקביל הורה לשתי נושאות המטוסים בפיקודו של קוריטה, שיצאו קודם לכן לתקוף את האיים האלאוטיים, לשוב ולשוט לכיוון מידוויי.

יאממוטו קיווה שנושאת המטוסים 'היריו', שלא נפגעה בהתקפה, תוכל להשמיד לפחות חלק מנושאות המטוסים האמריקניות. עד אז, כך קיווה, יוכל להגיע לאזור ולנהל קרב לילה שבו תהיה לו עדיפות בגלל עדיפותו המספרית, במיוחד בספינות כבדות. בינתיים הורה לאדמירל קונדו, מפקד כוח הנחיתה על מידוויי, לעבור לכוננות קרבית ולסגת זמנית. שדר שהתקבל מנושאות המטוסים של קוריטה הבהיר שהם לא יספיקו להגיע לאזור מידוויי אלא ב-8 ביוני.

במקביל התקבל שדר מנגומו, שבו הוא סיפר על אובדנה של נושאת המטוסים האחרונה. כשעתיים לאחר מכן קיבל יאממוטו דיווח מוטעה לפיו לאמריקנים לפחות 5 נושאות מטוסים. למרות הדיווח, יאממוטו היה עדיין נחוש בדעתו לנהל קרב לילה. בינתיים קיבל הכוח של קונדו פקודה להצטרף אל יאממוטו בסביבות האטול. מדיווחים שהתקבלו עלה שבגלל המרחק בין היפנים לאמריקנים, אין סיכוי לקרב לילה. אף שיאממוטו היה נכון לנהל קרב גם בשעות היום, הוא זנח את המבצע בעצתו של אוקגי, שטען שיהיה זה הימור מסוכן לתקוף את האמריקנים לאור יום בלי חיפוי אווירי נאות. בעקבות ההחלטה לזנוח את המבצע, קיבלו קונדו ונגומו הוראה לבטל את המשימה ולחזור ליפן. שתי סיירות קיבלו הוראה להשמיד את המתקנים ששרדו את ההתקפה האווירית על האטול, במיוחד את שדות התעופה, על מנת למנוע מהאמריקנים את האפשרות להשתמש בהם בהתקפת נגד אווירית על היפנים הנסוגים.

[עריכה] ה-5 וה-6 ביוני

שתי הסיירות שקיבלו הוראה להפציץ בלילה את מידוויי התקרבו לאטול, אך בדרך הבחינו בצוללת אמריקנית. בניסיונם להתחמק מהצוללת התנגשו שתי הסיירות וספגו נזקים, שכתוצאתם בוטלה משימה ההפצצה. בבוקר ה-5 ביוני הצטרפו אליהן שתי משחתות לליווי. עד מהרה מצאו מטוסי סיור את הספינות היפניות, וניטש קרב ארוך שנמשך מ-06:45 בבוקר עד שעות הצהרים. היפנים ספגו הפצצות כבדות מאוד מהאוויר, כל ספינותיהם נפגעו, מאות אנשים נהרגו ונפצעו, אחת הסיירות טבעה והשנייה ניזוקה קשה. יאממוטו ביקש להציל את מה שנותר מהכוח ופקד על יתרת הצי להתקרב אל הספינות, אך היה זה צעד מיותר היות והאמריקנים לא שבו לתקוף את הספינות הפגועות.

בלילה החליט ספרואנס לסגת עם כוחותיו מזרחה. לטענתו, הוא הסב נזק כבד לאויב ולא היה טעם להסתכן בקרב לילה שבו תהיה ליפנים עדיפות בספינות גדולות. בנוסף גם אבד חלק ניכר ממטוסי נושאות המטוסים, בעוד ליפנים היו עדיין נושאות מטוסים קלות באזור, ועליהן יותר מ-100 מטוסים.

בזמן שהאמריקנים הפציצו את הסיירות היפניות, התברר שהשריפה ביורקטאון כבתה, ושהספינה שננטשה מצוותה מחמת הלהבות עדיין צפה על המים. ספינת הגרר "ויראו" הנחיתה צוות טכני קטן על הספינה והחלה לגרור אותה לכיוון פרל הארבור. משנודע הדבר לפיקוד העליון, נשלח צוות גדול על גבי המשחתת "המן" בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני. הצוות כלל 250 טכנאים ומלחים, ומטרתו הייתה שיפוץ שטחי של נושאת המטוסים ועזרה לספינת הגרר. צוות החילוץ כלל עוד שתי משחתות בנוסף ל"המן", שהיו אמורות לשמור על נושאת המטוסים הפגועה.

צוללת יפנית שהגיעה לאזור ב-6 ביוני הבחינה בספינות האמריקניות כשצוות החילוץ עלה כבר על נושאת המטוסים, ושיגרה לעברן מספר טורפדות. שתיים מהם פגעו בנושאת המטוסים, וכעבור חצי שעה היה הכרח לוותר על הצלת האוניה. למחרת טובעה נושאת המטוסים על ידי משחתת אמריקנית. טורפדו נוסף פגע במשחתת המן, שנבקעה לשניים והתחילה לטבוע. הצוות ביקש להינצל על ידי קפיצה למים, אך פצצות העומק שהיו על המשחתת התחילו להתפוצץ ורוב הצוות נספה.

[עריכה] ניתוח הקרב

מטרת היפנים בקרב זה הייתה השמדת הצי האמריקני באמצעות משיכתו לעמדה שעליה יהיה חייב להגן. המטרה שנבחרה היא אטול מידוויי, הממוקם באמצע הדרך בין יפן לפרל הארבור. עמדה קדמית זו, שכונתה בפי היפנים "השומר של פרל הארבור", הייתה בעלת חשיבות עליונה לצי האמריקני ולכן סביר היה להניח שהם יצאו להגנת האטול.

אדמירל יאממוטו ביקש להשיג עליונות מקומית מכרעת, וגייס כמעט את כל הצי היפני למשימה, אך בעוכריה עמדה העובדה כי הפיקוד העליון היפני שינה את התוכנית המקורית, והוסיף עוד שני מבצעים למשימה העיקרית: פעולת הסחה בצפון האוקיינוס השקט, וכיבוש פורט מורסבי בגינאה החדשה. מבצעים אלה גזלו משאבים יקרי ערך, שנגרעו ממצבת הכוחות עליהם ביסס יאממוטו את תוכניתו.

במסגרת פעולת ההסחה, ביימו היפנים פלישה רבתי לאיים האלאוטיים, אך האמריקנים הצליחו לפרוץ את הקוד של הצי היפני בעזרת מערכת מג'יק, והתוכנית היפנית הייתה ידועה להם. הפיתיון לא נבלע, והתוצאה מבחינת היפנים הייתה בזבוז מוחלט של כל הכוחות שהוצבו למשימת הסחה זו, ולא היו זמינים לקרב העיקרי במידוויי. למבצע השני שהתווסף, כיבוש פורט מורסבי בגינאה החדשה, הסכים יאממוטו להשאיל 3 נושאות מטוסים מתוך 10 שהיו ברשותו. בקרב ים האלמוגים טבעה אחת מנושאות המטוסים, והשתיים האחרות נפגעו ולא היו זמינות לקרב המכריע.

שגיאה נוספת הייתה החלטתו של יאממוטו לפצל את כוח התקיפה ל-4 יחידות נפרדות, שהיו במרחק של מאות מילין זו מזו. התוכנית הניחה רמת שיתוף פעולה שקשה היה להשיג באמצעים הטכנולוגיים בזמנו, והקשתה על התיאום בין הכוחות.

לצד משגי התוכנית, שגה יאממוטו בפיקוד הטקטי על הצי היפני. הוא סבר שהצי היפני הטביע שתי נושאות מטוסים אמריקניות בקרב ים האלמוגים, בעוד בפועל טובעה אחת בלבד. יתרה מכך, הוא לא וידא את מיקום שתי נושאות המטוסים הנותרות, דבר שיכול היה לעשות בנקל בעזרת אמצעי איסוף מודיעיניים שעמדו לרשותו כמו סיורים אוויריים או האזנות, וכך העריך בטעות שהן מוצבות בפרל הארבור. בקרב עצמו היו הסיורים האוויריים לקויים, ולא גילו בזמן את הכוח האמריקני. לא הוקצו כוחות עתודה, וכל נושאות המטוסים השתתפו בשליחת הגל הראשון. כתוצאה, לא עמדה לרשותו נושאת מטוסים פנויה לשיגור התקפת נגד כשמטוס הסיור גילה את האמריקנים.

גם בהתחשב ברשימת ליקויים זו, עדיין יכול היה הצי היפני, שהיה חזק בהרבה ממקבילו האמריקני, לנצח בקרב. אילו מטוסי החיפוי האווירי היו זמינים להדוף את התקפת מפציצי הצלילה של הגל האחרון, היו נושאות המטוסים של היפנים ניצלות ככל הנראה, והאמריקנים היו סופגים גל התקפה אימתני של למעלה מ-100 מטוסים.

[עריכה] השלכות

בקרב מידוויי ספגו נושאות המטוסים היפניות מכה קשה ביותר, ויפן אבדה את תנופתה. התעשייה היפנית לא הצליחה להדביק את קצב הייצור של זו האמריקנית, וכך מצא עצמו הצי הקיסרי עד מהרה בנחיתות מספרית מול הצי האמריקני. אך יותר מאובדן נושאות המטוסים, קשה היה אבדן הטייסים. גם שנה תמימה של הכשרת טייסים חדשים על פי התוכנית היפנית האיכותית להכשרת טייסי קרב, לא הייתה יכולה למלא את מקומם של טייסי הקרבות הוותיקים שאבדו.

כתוצאה מהתבוסה נטתה העוצמה הימית באוקיינוס השקט לצד ארצות הברית. הצי היפני נותר חבול במידה כזו שיכול היה להתעמת עם האמריקנים רק בלילות, או בחיפוי מטוסים מן היבשה. משלב זה ואילך, עברו היפנים למגננה ברוב אזורי האוקיינוס השקט. בתפישה היפנית הייתה התבוסה כה חמורה, עד כי חל איסור חמור על כל המשתתפים בקרב להעלות על דל שפתיהם את אשר התרחש. רק בתחילת שנות החמישים נודעו לעם היפני קורות הקרב אשר בעקבותיו איבד את היוזמה ההתקפית ונכשל בתוכניתו לנצח את ארצות הברית.

אמנם הניצחון האמריקני היה כביר, אך קרב מידוויי לא סיים את המלחמה. הצי הקיסרי נפגע קשות, אך עדיין היו לו מאות ספינות מכל הדגמים. לוחמה עיקשת בים נמשכה כמעט עד סוף המלחמה, כשבמערכה על איי שלמה ובקרב גוודלקנל הפעילו היפנים כוחות ימיים רבים. העדר ההגנה האווירית הראויה לאחר אובדנה בקרב מידוויי חרץ את דינו של הצי הקיסרי בקרבות ליד איי שלמה. אף שהשיגו ניצחונות טקטיים אחדים, לא הצליחו היפנים להביס את האמריקנים.

[עריכה] חיפושים תת ימיים אחר שרידי הקרב

בשל העומק הרב של האוקיאנוס באזור הקרב (יותר מ-5,200 מ'), חיפוש אחר שרידי הקרב נתקל בקשיים מרובים. ב-19 במאי 1998, רוברט בלארד ועמו צוות מדענים וותיקי הקרב משני הצדדים, אמריקנים ויפנים, הצליחו באיתורה וצילומה של "יורקטאון". הספינה נשמרה במצב טוב להפליא, ואפילו חלק מציפוי הצבע עדיין ניכר בה. בלארד ניסה לאתר גם חלק מן הספינות היפניות, אך נכשל. משלחתו של בלארד הונצחה בסרט תעודה, ששודר בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק, בו שימש השחקן פיטר קויוטי כקריין.

בספטמבר 1999 צוות של חברת "נאוטיקוס", בשיתוף פעולה עם מחלקת האוקיאנוגרפיה של הצי האמריקני, הצליח לאתר חלק מסיפונה של נושאת המטוסים "קאגה".

[עריכה] תיאורי הקרב בספרות ובקולנוע

קרב מידוויי זכה למספר תיאורים בספרות ובקולנוע. הרמן ווק מקדיש חלקים ניכרים מספרו "מלחמה וזיכרון" (1978) לתיאור מפורט של הקרב, כאשר אחת הדמויות הראשיות בספר, וורן הנרי, משמשת כטייס קרב, ואף נהרגת במסגרת הקרב. תיאורו של ווק הוא ארוך ומפורט, משתרע על פני עשרות עמודים וכולל, פרט לתיאור ספרותי של אירועי הקרב, אף ניתוח טקטי ואסטרטגי, כביכול מאת גנרל גרמני בשם "ארמין פון רון", טכניקה ספרותית בה השתמש ווק לאורך הסאגה הכוללת את "רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזכרון". תיאור הקרב מסתיים ברשימה מלאה של הנופלים (מן הצד האמריקני), תוך הדגשת חשיבותו של הקרב במאמץ המלחמה הכולל של בעלות הברית. הסרט הפך לסדרת טלוויזיה ברשת ABC, המתארת אף היא את מהלכי הקרב.

מספר סרטי קולנוע מתארים את הקרב. עוד בשנת 1943 ביים ג'ון פורד סרט תיעודי צבעוני, תוך שימוש בקטעים שצולמו על ידי הצי האמריקני. בשנת 1976 נוצר סרט דרמטי המתאר את הקרב, בכיכובו של צ'רלטון הסטון, כשלצידו צוות של שחקנים ותיקים כגלן פורד ורוברט מיצ'ם, ובתפקיד יאממוטו - טושירו מיפונה. הסרט היה סרט ראווה הוליוודי, המתאר את מהלכי הקרב באופן מדויק למדי, אם כי יש שמצאו אי דיוקים בדגמי המטוסים והספינות שהוצגו בו. הסרט השתמש בטכניקה חדשנית לזמנה שנקראה "סנסראונד", שמטרתה הייתה לתת לקהל הצופים באמצעות השמעת קולות בדציבל גבוה, באמצעות רמקולי ענק, תחושה פיסית בעת סצנות הפעולה. טכניקה זו שימשה במספר מועט של סרטי אסונות בשנות השבעים ונזנחה.

[עריכה] לקריאה נוספת ומקורות נוספים

• מידווייי, מ. פושימידה, מ. אוקומיה, מערכות, 1981 (תורגם מהגרסה האנגלית של שנת 1955)
• תוכנית בערוץ ההיסטוריה מה-2 ביולי 2006 בשעה 10:30. שם התוכנית "טעויות היפנים במידוויי".
• Frederick C Sherman, Combat command: The American aircraft carriers in the Pacific war, Dutton, 1950
• Parshall & Tully, Shattered Sword: The Untold Story of the Battle of Midway, Potomac Books, 2005

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרב מידוויי

• על קרב מידוויי באתר נשיונל ג'יאוגרפיק (אנגלית)
• הדוחות היפניים על קרב מידוויי, פורסם בחסות המודיעין הימי האמריקני
• סרט רשמי של חיל הים האמריקני
• קרב מידוויי באתר שמוקדש לתולדות הצי האמריקני

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לא כולל 21 מטוסי קרב ששונעו לאי מידוויי ונועדו לשמש להגנתו
2. ^ לא כולל כמה עשרות ספינות עם יותר מ-120 מטוסים שהוקצו לזירות אחרות, אבל היו חלק מהמבצע היפני
3. ^ פ. פושידה; מ. אוקומיה, מידוויי, מערכות, 1981 ע"מ 173
4. ^ Parshall & Tully, Shattered Sword, pp. 229-231. (Senshi Sōshō), Volume 43, pp. 372-378 בהתבסס על דוחות צוותי האוויר היפניים