אוונסנס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אוונסנס | |
|---|---|
 |
|
| מקור | ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1998—היום |
| ז'אנר | רוק רוק אלטרנטיבי מטאל גותי |
| חברת תקליטים | ווינד-אפ רקורדס |
| חברי ההרכב | איימי לי טרי בלסמו ג'ון ליקומפט טים מק'קורד רוקי גריי |
| חברים לשעבר | בן מודי דייוויד הודג'ס |
| {{{אתר}}} | |
אוונסנס (באנגלית: Evanescence) היא להקת רוק אמריקנית שהוקמה בשנת 1994. סגנון הלהקה מגוון וכולל השפעות מטאל, אופרה גראנג' ונו מטאל. מייסדי הלהקה הם בן מודי ואיימי לי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע וביוגרפיה
להקת אוונסנס התהוותה בעיר ליטל רוק שבארצות הברית על ידי הצמד בן מודי ואיימי לי. השניים נפגשו לראשונה במחנה קיץ לנוער, בעיירה שמרנית במדינת ארקנסו בשנת 1997, כשהיו בני 13 ו-14. בן צפה במשחק כדורסל באולם ההתעמלות ולפתע שמע את איימי, שניגשה לפסנתר שעמד על במה סמוכה והחלה לנגן יצירות קלאסיות שונות ונאמר שגם את השיר I'd Do Anything For Love (But I Won't Do That) של מיט לוף. הוא חצה את המגרש, שמע את שירתה והתרשם. השניים גילו שהם משדרים על אותו גל מוזיקלי ושותפים באהבתם לביורק, דני אלפמן, מוזיקת רוק, מוזיקה קלאסית ולסגנונות רבים אחרים. כמובן שהוא שכנע אותה להקים עימו להקה.
איימי נדדה בצעירותה עם משפחתה פעמים רבות והספיקה להתגורר באילינוי, קנזס ופלורידה, עד אשר המשפחה השתקעה לבסוף בארקנסו. כיום היא מתגוררת בניו-יורק לאחר תקופה בלוס אנג'לס. קולה מוגדר כמצו-סופרן. בגיל 12 למדה לנגן על גיטרה בעזרת אביה, ג'ון לי, DJ ואושיית רדיו בליטל רוק וגם בילתה במרוצת הזמן תשע שנים בלימודי פסנתר קלאסי, החל מגיל עשר. היא הייתה ליושבת ראש מקהלת בית ספרה, עסקה תמידית באומנות (פיסול, ציור, דרמה), עבדה מעט בתחנת הרדיו בה אביה שידר בתור מקליטת אולפן של קולות רקע ונהגה להשתתף בתחרויות שירה אזוריות, אך מעידה שמעולם לא לקחה שיעורי פיתוח קול מקצועיים. בן היה ידוע כחובב רוק ומטאל מושבע, ובעל ידע בנגינה על קלידים, גיטרה ותופים ובעבודה עם תוכנות מוזיקה.
בין השנים 97'-99' השניים החלו להלחין שירים יחד ולכתוב טקסטים לחוד. חודש אחד בלבד לאחר שהצמד הכיר, הם כבר החלו לנגן ביחד בהופעות אקוסטיות קטנות. השירים הראשונים שנכתבו היו Solitude (על ידי איימי) ואחריו Understanding (על ידי בן), Give Unto Me (על ידי איימי) ואז My Immortal (על ידי בן).
מפאת חוסר תקציב בתקופה ההיא, לצמד המוזיקאים העולה לא היו משאבים להקליט את החומרים שלהם באולפן מקצועי או לשלם לנגנים כדי להשלים איתם הרכב קבוע, לכן הם הופיעו רק פעמים אחדות בארועים מקומיים קטנים, חנויות ספרים, דיסקים ובתי קפה, והקליטו באופן חובבני בבתי הוריהם. בן חבר עם מספר מוזיקאים שונים מסצנת הרוק בליטל-רוק, וביניהם ג'ון ליקומפט ורוקי גריי מלהקות המטאל הנוצריות: A Living Sacrifice, Mindrage, Kill System ו-Soul Embraced, ולבסיסט וויליאם בויד, מלהקות הפאנק: Lucky Father Brown ו-The Visitors, שעבדו איתם על מספר הקלטות דמו ולעתיד גם יהוו את ההרכב המלא של אוונסנס.
הצמד הוציא את ה-EP העצמאי הראשון שלו תחת השם Evanescence EP. האלבום שוחרר במהדורה מצומצמת של 100 עותקים אשר חולקו במהלך הופעה במועדון הרוק המקומי האהוב על הלהקה, Vino's, בליטל-רוק. שני שירים מתוכו, Understanding ו-Give Unto Me, הגיעו לתחנות הרדיו הרדיו המקומיות ובראשן תחנת KABF על ידי השדרן בראד קאווינס. Understanding למרות אורכו (מעל שבע דקות) זכה להצלחה. בשל הפופולריות המקומית שנוצרה שירים נוספים הוקלטו ולאחר שנה שוחרר EP שני הנקרא: Sound Asleep, במהדורה נדירה ומוגבלת של 50 עותקים בלבד.
במהלך שנת 2000 איימי סיימה את לימודיה (תאוריה מוזיקלית וקומפוזיציה) באקדמיית פולאסקי. היא אף למדה בהמשך הדרך למשך סמסטר אחד ב-Middle Tennessee State University - לימודים אשר נקטעו בשל החתמת החוזה של אוונסנס - במטרה לעבוד בעתיד בתור יוצרת פסקולים לסרטים. באותו הזמן הצמד המשיך לכתוב ולהלחין שירים חדשים. בשלב מאוחר יותר השניים חברו לקלידן דייוויד הודג'ס, אשר היה מכר של בן, שהצטרף לפרויקט.
על מנת לקדם את הקריירה שלהם נוצר אלבום מלא ראשון. הדיסק, אשר הוקלט בבתי הוריהם של בן ואיימי, נקרא Origin וחברי הלהקה אינם מחשיבים אותו כאלבום בכורה אלא בתור אוסף דוגמיות שנעשה עצמאית על ידי חברי הפרויקט ולו עטיפה מושקעת (הודות לחבר אמן של ההרכב). הלהקה נתגלתה על ידי המפיק פיט מת'יוס בזמן שהם יצרו הקלטות דמו בממפיס טנסי. ההקלטות ו-Origin נשלחו על ידו לבסוף לניו-יורק שם נחתם חוזה ההקלטות הראשון והמיוחל עם לייבל הרוק האמריקני Wind-Up Records, מקבוצת Sony (ביתם של Creed).
לקראת 2002 החלה כתיבת Fallen, אלבום האולפן המסחרי הראשון באורך מלא מאת הלהקה. במהלך יצירתו חברי הפרויקט העתיקו את מגוריהם ללוס אנג'לס ואיימי, הסולנית, לקחה שיעורי משחק על מנת להתגבר על בעיית הבטחון העצמי הנמוך שלה וכדי להשיג נוכחות בימתית. כששוחרר, הוגדר האלבום כ"רוק נוצרי" ונמכר רק בחנויות מסוג זה. במהרה חברי הלהקה העידו שלמרות אמונותיהם האישיות והאווירה הגותית שבשיריהם הם כלל אינם להקה נוצרית, ובמהלך יחצני ככל הנראה קילל בן ונשא את שמו של האל לשווא במהלך ראיון במגזין Rolling Stone. הזרם הנוצרי הוריד את האלבום מן המדפים והוא הגיע לבסוף לקהל הרחב, לא לפני שנוצר אוסף ה-EP השלישי, Mystary, שהיה כדיסק פרומו או טריגר ליציאתו של אלבום הבכורה והכיל גרסאות כמעט סופיות לסינגלים העתידיים מאלבום הבכורה ושוחרר בעיר הבית של ההרכב, ליטל-רוק, על ידי Wind-Up במטרה לבדוק את שביעות רצון המאזינים מהפרויקט החדש והמבטיח של הלייבל. ה-EP נחשב לנדיר ביותר וניתן למצוא אותו ברשת האינטרנט בו הופץ.
שני שירים מתוך Fallen צורפו לפס-קול הסרט Daredevil, בכיכובו הראשי של בן אפלק, בשנת 2003: Bring Me to Life ו-My Immortal. החלטת הלייבל על שילוב השירים בפס-קול אותו הפיצו, שהפכו ללהיטים גדולים, הביאה להכרתה הגלובלית של הלהקה בן לילה. Fallen זכה להצלחה רבה ומכר למעלה מ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם, כמעט חצי מתוכם בתוך גבולות ארצות הברית בלבד. הוא זכה בפלטינות רבות וזיכה את הלהקה בשלל פרסים, כאשר הבולטים מביניהם הם 2 פרסי גראמי נחשקים ב-2003 עבור האמן החדש הטוב ביותר והופעת הרוק הטובה ביותר (ל-Bring Me to Life).
אחרי יציאת אלבום הבכורה עזב דייוויד את הלהקה בדצמבר 2003, משום שהלייבל לא תמך ברצונו לייעד את המוזיקה בצורה נוצרית. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות עולמי אינטנסיבי, אשר ארך בסופו של דבר כ-18 חודשים. ב-22 באוקטובר 2003, בלילה לפני קונצרט כחלק מסיבוב ההופעות האירופאי לקידום Fallen, עזב במפתיע הגיטריסט הראשי והשותף לייסוד הלהקה, בן, את ההרכב, בגלל חילוקי דעות קשים שלא הצליחו להגיע לכדי פתרון עם איימי ובשל עניינים אישיים אחרים. כעבור זמן מה נגלה לציבור שבן אובחן כחולה בהפרעה דו-קוטבית ממנה סבל בזמן שהותו עם אוונסנס, נגמל משימוש באלכוהול ובסמים, ונאמר שהיה בעל יחס דיקטטורי לחברי הלהקה, משום שרצה להמשיך לעבוד בכיוונים מיינסטרימיים יותר, אשר אינם תאמו את רצונה של איימי, שמאסה בפעילות יחסי הציבור, בסיבובי ההופעות התדירים ובעובדה שבן היה מגביל את רעיונותיה המוזיקליים. את מקומו תפס הגיטריסט טרי בלסמו, יוצא להקת המטאל האלטרנטיבי Cold (אשר הופיעו יחד עם אוונסנס במהלך חלק מסיבוב הופעותיהם), שהפך במהרה לחבר קבע.
בתום סיבוב ההופעות המתיש לקחו אוונסנס הפסקה ארוכה מאור הזרקורים. ולאחר שהספיקו לשחרר 4 סינגלים לאוויר, הלהקה הוציאה DVD רשמי ראשון באלבום כפול, הנקרא שלא במפתיע- Anywhere But Home. מטרת האלבום הייתה לספק למעריצים מעין מתנה בין פער הזמנים הגדול שהיה צפוי בין Fallen לבין פרויקט האולפן השני.
באוקטובר 2006 שוחררה יצירת האולפן השנייה והכה מצופה -The Open Door. הסיבה הראשונה לעיכוב ביציאת האלבום הייתה רצונם של חברי ההרכב לעשות יצירת אמנות מקורית ובשלה, שלא תחזור על קוויו של האלבום הקודם. אבל מספר מהמורות בדרך הגיחו ותאריך היציאה שוב נדחה. טרי, הגיטריסט, סבל משבץ קשה כתוצאה מקריש דם שהגיע למוחו מהצוואר בחודש נובמבר 2005, דבר שגרם להקפאה זמנית בהתפתחות האלבום. עיכוב נוסף נוצר בשל תביעה משפטית שהוגשה כנגד הלהקה על ידי האמרגן האישי לשעבר שלהם, דניס ריידר מ-Rider Management, בחודש דצמבר שלאחר מכן, בגין פריצת חוזה כתוצאה מאי תשלום של 20% מרווחיהם, ודרש 10 מיליון דולר. בתגובה ריידר נתבע על ידי הסולנית בחזרה עבור הפרת נאמנות, רשלנות מקצועית, תקיפה מינית ופיזית ועוד. התיק עדיין נמצא בהליכים. דניס הוחלף על ידי האמרגן אנדי לורי.
האלבום הבא ייצא, פעם נוספת, תחת הפקתו של דייב פורטמן (גיטריסט Ugly Kid Joe לשעבר) שהיה המנצח על ההפקה הקודמת. ועבד גם עם האמנים סופרג'וינט ריטואל, מאדוייני, בוי סטס פייר וביף נייקד. הסולנית טוענת שב-The Open Door הכיוון יהיה סאונד מעט שונה ואקלקטי יותר, עם נגיעות קלאסיות רבות. הדגש הוא על עבודה משותפת יותר בין כלל חברי הלהקה, ועל זרימה משוחררת ומעט אופטימית יותר מאשר הוויב הקודר של Fallen.
[עריכה] פירוש שם הלהקה
משמעות המילה הלועזית "אוונסנס" (באנגלית: Evanescence) היא המצב הנתון בו נמצא חומר או גורם כלשהו כאשר הוא נעלם/מתפוגג/מתכלה או מתמוסס בצורה פתאומית. בדומה להתאדות של נוזל ומים, היעלמות של חלום, בלייה של צמחים או בקונוטציה מטפורית אמנותית לספקטרום (רוח רפאים). מקימי הלהקה העידו שאין קשר משמעותי ישיר לפירוש השם. נאמר שצמד מייסדי ההרכב, בן מודי ואיימי לי, עברו תחילה דרך מספר אופציות שונות לבחירת השם ללהקתם, כולל השמות הראשוניים: Childish Intentions ו-Stricken. עד שלבסוף הוחלט על המונח Evanescence, שנבחר בצורה אקראית על ידי בן מתוך מילון אנגלי, בטענה שהוא "מצייר לך תמונה במחשבה". המטרה אותה רצו הצמד להשיג.
[עריכה] סגנון מוזיקלי
מסובך להגדיר באופן חד משמעי את הסגנון המוזיקלי היחודי אותו פיתחו אוונסנס במרוצת הזמן. הצורה בה הלהקה עבדה על החומרים שלה השתנה מאז שנת 1997, בה הוקמה על ידי הצמד לי ומודי, לבין כיום כשהם מונחים על פי דרישותיהם של לייבל הרוק Wind-Up Records, בו חתום ההרכב, כך שהכי נכון לייחסם לז'אנר הרוק האלטרנטיבי הכללי יותר.
הלחנים מורכבים באופן כללי בעיקר מהשפעות של רוק וגראנג' משנות ה-80 וה-90, עימם מזדהים חברי הלהקה. אך בו בזמן לא ניתן להתעלם כבר משמיעה ראשונה על כך ששיריהם מצביעים כמו כן על סצינות שונות ורבות, כגון: מטאל גותי, פרוגרסיבי, אלקטרוני, פופ, אלטרנטיבי וקלאסי.
מבחינה ווקאלית המלודיה מובלת על ידי קול נשי עוצמתי בעל טון דרמטי דמוי אופראי (מאת איימי), הכולל קולות שניים שמימיים על גבי קולות רקע עשירים של מקהלה, לרוב. מבחינה אינסטרומנטלית המנגינה מורכבת בדרך כלל מריפים מונוטוניים ומסולואים מהוקצעים, מהירים וחדים של גיטרה חשמלית (לשעבר מאת בן) ובכלליות מצליל כבד ועמוס של רוק. קיים שימוש מודגש בשכבות רבות של גיטרות ותופים, עם נגיעות אקוסטיות. שני הרבדים הללו מתחברים יחדיו בצורה מקורית באמצעות אלמנטים נאו-קלאסיים של קלידים, אפקטים של ביטים אלקטרונים ממוחשבים ואף כלי מיתר קלאסיים (כינורות, צ'לו).
כל זאת, בשילוב הליריקה העמוקה והספרותית והטקסטים האפלים של איימי (ולשעבר של בן) יחד עם הרגישות המבנית הגבוהה והמובהקת לפופ (לגאטו, בית-פזמון-בית וכו'), מביאים ליצירה מוזיקלית מנצחת הנעה בין הכוחניות והאגרסיביות הממריצה של הרוק, מאת חברי הלהקה, לבין הוויב הרגשי, הדרמטי והשובה של הסולנית איימי לי.
[עריכה] השפעות מוזיקליות
חברי הלהקה מעידים על סגנונות מוזיקליים מגוונים להם הם מאזינים ומהם הם ככל הנראה מושפעים בצורה זו או אחרת-
פופ, היפ-הופ ובלוז:מריה קארי, מייקל ג'קסון, כריסטינה אגילרה, שרה מקלקן, מיסי אליוט, בויז טו מן, דני אלפמן, ג'ניס ג'ופלין, ווהם.
רוק ואלטרנטיב לסוגיו: ג'ימי הנדריקס, נירוונה, אופספרינג, פינק פלויד, א פרפקט סירקל, ניין אינץ' ניילז, גארבג', סמאשינג פאמפקינז, אליס אין צ'יינס, סטיינד, בלו אויסטר קולט, סטון טמפל פיילוטס, טורי איימוס, קולדפליי, רדיוהד.
מטאל: טייפ או נגטיב, מטאליקה, קורן, איירון מיידן, פנטרה, ג'ודס פריסט, ווייט סנייק, מרלין מנסון.
מוזיקה אלקטרונית / מוזיקה קלאסית: לודוויג ואן בטהובן, וולפגנג אמדיאוס מוצרט, יוהן סבסטיאן באך, דפש מוד, ביורק, פורטיסהד.
לפי הסגנונות המגוונים שלעיל ניתן להבין מהיכן הגיע הגיוון במוזיקה של הלהקה, שנע בין מוזיקה אינסטרומנטלית דרך מטאל ועד לפופ והיפ-הופ. עם זאת, ידוע כי הסגנון העיקרי של הלהקה הוא רוק ובמיוחד שני הזרמים המשניים העיקריים שלה:
- מטאל גותי - הפיוז'ן שבין ההשפעות מהמטאל, מהמוזיקה הקלאסית, מלהקות רוק מסוימות ומהפופ הוביל את הלהקה לסגנון מוזיקלי זהה למטאל הגותי. יש שיגדירו את הלהקה כלהקת רוק גותי עקב הליריקה והלחנים שעשוים להיות יותר נגישים לאוזן מאשר במטאל הגותי.
- רוק אלטרנטיבי - ההשפעות מרוק פסיכדלי, גראנג', פאנק, רוק כבד והרכבים אלקטרוניים הוביל ליצירת הצליל האלטרנטיבי בלהקה.
[עריכה] חברי הלהקה
- איימי לין לי- שירה וקלידים (תפקידים נוספים: גיטרה, נבל). נולדה ב-13.12.81 בריוורסייד, קליפורניה.
- טרי בלסמו- גיטרה. נולד ב-9 באוקטובר 1973.
- ג'ון ליקומפט- גיטרה (תפקידים נוספים: שירה). נולד ב-10.3.73, בליטל רוק, ארקנסו.
- וויליאם ("רוקי") גריי- תופים (תפקידים נוספים: גיטרה, שירה).
- טים מק'קורד - גיטרת בס.
[עריכה] חברים לשעבר
- בן רוברט מודי (השלישי) - גיטרה (תפקידים נוספים: תופים, קלידים, תכנות, קולות רקע), ממייסדי הלהקה. פרש ב-22 באוקטובר 2003. נולד ב-22.1.80 בליטל רוק, ארקנסו. עזב במפתיע בלילה לפני קונצרט כחלק מסיבוב ההופעות האירופאי לקידום Fallen, בשל חילוקי דעות עם הסולנית סביב גישתם המוזיקלית, מערכת יחסים אלימה ועקב בעיות רפואיות: התמכרות לאלכוהול ולסמים, והפרעה דו-קוטבית ממנה סבל בזמן השהות עם הלהקה. לאחר העזיבה בן שיחרר אלבום סולו הנקרא Can't Regret What You Don't Remember (מתוכו השיר "10/22" שנכתב בהשראת ליל הפרידה מאיימי וההרכב) ומשמש כמפיק מוזיקלי להפקות קולנועיות ולאמני מטאל ופופ שונים בתעשייה האמריקאית.
- דייוויד הודג'ס - קלידים (תפקידים נוספים: סולן). עזב בדצמבר 2002, משום שהלייבל לא תמך ברצונו לייעד וליצור את המוזיקה בצורה נוצרית. הוא יצא לאחר מכן בקריירת סולו ונאמר ששיתף תחילה פעולה עם מתופף אוונסנס לשעבר, מאט אווטלו, ועם מספר פרויקטים קטנים לצד בן, בהמשך הדרך.
- וויליאם ג'יימס בויד אסקוויר (השלישי)- גיטרת בס (תפקידים נוספים: סולן, גיטרה, תופים). נולד ב-27 באפריל 1979. הודיע על פרישתו הצפויה מספר שבועות לפני צאת הסינגל הראשון מ-The Open Door, משום שמאס בלוחות הזמנים הקשים של סיבובי ההופעות הקרבים ורצה להיות קרוב יותר למשפחתו. כיום הוא חבר בלהקתו הנקראת Two Spines.
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] Evanescence EP
הופץ בדצמבר 1998, במהלך הופעה במועדון הרוק Vino's בעיר ליטל-רוק, במהדורה מוגבלת של 100 עותקים. הוקלט בלייבל Big Wig Enterprises. אורך: 29:47 דקות.
רשימת השירים:
- Where Will You Go
- Solitude
- Imaginary
- Exodus
- So Close
- Understanding
- The End
צוות:
- איימי לי- שירה, פסנתר, קלידים, כתיבה.
- בן מודי- גיטרות, תופים, קלידים, תכנות, כתיבה.
- וויליאם בויד- בס, גיטרה, קולות רקע ב-Solitude.
- מאט אווטלו- תופים ב-Solitude וב-So Close.
- רוקי גריי- תופים ב-Understanding.
האלבום הכיל ארבעה שירים שנחתכו לפני הדפסתו: My Immortal, Give Unto Me, October ו-Understanding (הגרסה האקוסטית).
[עריכה] Sound Asleep EP
מוכר גם כ-Whisper EP. הדיסק שוחרר באוגוסט 1999 במהלך הופעה מקומית של הלהקה, במהדורה נדירה ומוגבלת של 50 עותקים בלבד, והוקלט בעזרתם החלקית של Big Wig Enterprises. אורך: 32:34 דקות.
רשימת השירים:
- Give Unto Me
- Whisper
- Understanding
- Forgive Me
- Understanding
- Ascension of the Spirit
צוות:
[עריכה] Origin
יצא לאור ב-4 בנובמבר 2000 במתחם ה"ריבר מרקט פאביליון" שבליטל-רוק, במהלך הופעה של אוונסנס יחד עם הלהקות A Living Sacrifice, Squad 5-0 ועוד. והיה לאלבום במתכונת אורך מלא (LP) הראשון של הפרויקט. האלבום הוקלט חלקית באולפנים של לייבל המדיה Big Wig Enterprises, בליטל-רוק, וחלקית בבתי הוריהם של חברי ההרכב, והופץ על ידי הלהקה. ידוע על כך שרק 2500 עותקים מקוריים ממנו נוצרו בשל חוסר תקציב. אורך 47:69.
רשימת השירים:
- Origin
- Whisper
- Imaginary
- My Immortal
- Where Will You Go
- Field of Innocence
- Even in Death
- Anywhere
- Lies
- Away From Me
- Eternal
צוות:
- בן מודי- גיטרות, תופים, קלידים, תכנות, כתיבה.
- איימי לי- פסנתר, קלידים, שירה, כתיבה.
- וויליאם בויד- בס בשיר Away From Me
- ברוס פיצהודג' וסטפני פירס- שירה בשיר Lies
- סובי פטריאירבי, שרה מור, קתרין הריס וסמנתה סטרונג- קולות נשיים בלטינית בשיר- Field of Innocence
שני טרקים נחתכו מרשימת ההקלטות לאלבום: Catherine ו-Spanish, שירים שנכתבו על ידי בן ואיימי ונוגנו פעמים אחדות במהלך הופעות בליטל-רוק באותה תקופה.
[עריכה] Mystary EP
שוחרר בינואר 2003 כדיסק פרומו/טריגר של דמויים בגרסאות כמעט סופיות לשירים מאלבום הבכורה הקרב וחולק בעיר הבית של הלהקה, ליטל-רוק, לפני שיחרור Fallen ולפני צאת הסינגל Bring Me to Life, ונחשב לנדיר מאוד. ה-EP היה רעיון של Wind-Up במטרה לבדוק את שביעות רצון הקהל מהפרויקט המבטיח החדש של הלייבל.
רשימת השירים:
- Imaginary
- Bring Me to Life
- Farther Away
- Everybody's Fool
- My Last Breath
- My Immortal
[עריכה] Fallen
אלבום האולפן המסחרי הראשון של הלהקה. יצא ב-4.3.03 בארצות הברית וב-28.4.03 בבריטניה. הדיסק מכיל שירים חדשים בנוסף לשירים בעיבוד מחדש מדמואים קודמים. אורכו: 44:19.
רשימת השירים:
- Going Under
- Bring Me to Life
- Everybody's Fool
- My Immortal
- Haunted
- Tourniquet
- Imaginary
- Taking Over Me
- Hello
- My Last Breath
- Whisper
האלבום הוקלט באולפני: Track Record Inc ,NRG Recording Studios (צפון הוליווד), Ocean Way Studios (בורבנק) וב-Conway Recording Studios (הוליווד), כולם בקליפורניה.
כלי המיתר הוקלטו ב-The New Man Stage שבאולפני 20th Century Fox.
שלושה שירים נחתכו מן האלבום: Missing, Farther Away והשיר Breathe No More (שהיה חלק מפס-קול הסרט "Elektra").
האלבום היה להצלחה גדולה. הוא הוכתר ב-6 פלטינות (על ידי ה-RIAA), מכר למעלה מ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם (כמעט מחציתם בתוך גבולות ארצות הברית בלבד), בילה 42 שבועות בעשירייה של מצעד הבילבורד (בו הגיע למקום השלישי), 16 שבועות במצעדי הפזמונים של בריטניה (בו הגיע למקום הראשון), 100 שבועות במצעדי הפזמונים של ארצות הברית, זכה להיות האלבום השמיני הנמכר ביותר באמריקה בשנת 2004, הוכתר באלבומי זהב ופלטינות ב-35 מדינות שונות ברחבי הגלובוס והיה לאחד מתוך שבעה אלבומים שזכו להיות למעלה משנה ב-Billboard Top 50.
הצוות:
- איימי לי- שירה, כתיבה, עיבודים למקהלה.
- בן מודי- גיטרות, כלי הקשה שבטיים ותכנות, כתיבה.
- דייוויד הודג'ס- פסנתר, קלידים, תכנות נוסף.
- פרנצ'סקו דיסקומו- גיטרת בס.
- ג'וש פריז- תופים.
- זאק בירד- תכנות.
- כריס ג'והנסון- תכנות.
- פול מקוי- ראפינג בשיר Bring Me to Life.
- "מקהלת המילניום" מלוס אנג'לס: בברלי אלן, ג'רי אלן, אריק קסטרו, מלאני ג'קסון, קרן מטרנגה, ג'ואן פראטור, לזלי פאטון, דוויט סטון, ריק סטאבס, טליה טריגוורוס וסוזן יונגבלוד - קולות רקע.
- דייב פורטמן- מפיק.
[עריכה] Anywhere But Home
אלבום כפול שיצא ב-23.11.2004, הכולל DVD של הופעה שלמה מאולם "הזניט" בפריז (צרפת), את ארבעת הקליפים הרשמיים, סרט תיעודי באורך של כשעה על מאחורי הקלעים ובדרכים עם הלהקה ובנוסף הופעת בונוס נסתרת מלאס-וגאס של השיר Bring Me to Life. כל זאת לצד CD המכיל את הקלטת האודיו של ההופעה המדוברת ואת שיר הבונוס Missing, שהיה B-Side שנחתך מהאלבום Fallen. השיר Thoughtless הוא גרסת כיסוי לשירם של להקת קורן. האלבום נמכר בלמעלה ממיליון עותקים ברחבי העולם והגיע למקום ה-30 במצעד הבילבורד. אורך 61:47.
רשימת טרקים:
- Haunted
- Going Under
- Taking Over Me
- Everybody's Fool
- Thoughtless
- My Last Breath
- Farther Away
- Breathe No More
- My Immortal
- Bring Me to Life
- Tourniquet
- Imaginary
- Whisper
- Missing
חברי הלהקה:
- איימי לי- שירה, פסנתר.
- טרי בלסמו- גיטרה (מובילה).
- ג'ון ליקומפט- גיטרה.
- וויליאם בויד- בס.
- רוקי גריי- תופים.
צוות ההפקה:
- מפיק מוזיקלי- דייב פורטמן.
- טכנאי אולפן- אדי מאפ, ג'רמי פרקר, ג'ושע סווארט.
- איפור ושיער- בת' ווילסון.
- עוזר טכנאי- מייקל טיני.
- מפיקים בפועל- איימי לי, איאן סטיוורט.
- מיקס- פול פורדי, אדי מאפ, דן ריסי.
- עריכה- ג'ולי ברג.
- A&R- דיינה מלצר.
- עריכה דיגיטלית- ג'ושע סווארט.
- מפיקי מופע- רבקה מייס, ג'יימס אובריין, ג'מה רג.
- במאי הופעה- האמיש המילטון.
- עוזרת סאונד- אלין נאוונסטין.
- מתאמי הפקה- קריסטין פורטנובה, קרן ייגר.
- ניהול- דניס ריידר.
- במאים קריאטיביים- לי לודג', ג'ייסון מולינגס, פול טיגוול.
- מפיק- רפאל אלקנטרה.
- וידיאוגרפיה- רפאל אלקנטרה.
- הפקת עיצוב אמנותי- אי.די. שרמן.
- הפקת עיצוב אריזה (גרפי)- בת'ני פולוק, אי.די. שרמן.
- צילומים- פמלה ליטקי.
[עריכה] The Open Door
אלבום האולפן המסחרי השני של הלהקה, מבית Wind-Up Records. תהליך הכתיבה הרשמי לאלבום החל בספטמבר 2005, וההקלטות (16 במספרם) בתחילת 2006 באולפני The Record Planet. החומרים עובדו ומוקססו ב-Ocean Way Studios במרץ של אותה שנה. תאריך יציאתו ב-30 לספטמבר באוסטרליה, ה-2 באוקטובר באירופה וב-3 באוקטובר בצפון אמריקה.
רשימת טרקים:
- Sweet Sacrifice
- Call Me When You're Sober
- Weight of The World
- Lithium
- Cloud Nine
- Snow White Queen
- Lacrymosa
- Like You
- Lose Control
- The Only One
- Your Star
- All That I'm Living For
- Good Enough
כלי המיתר הוקלטו בקפלה עתיקה.
מס' שירים נחתכו מן ההדפסה: Together Again, If You Don't Mind והשיר The Last Song I'm Waisting On You, שמופיע כבונוס בחלק מההפצות המוקדמות של הדיסק.
האלבום הוכתר עד כה בפלטינה אחת ומכר מעל 2 מיליון עותקים.
הצוות:
- איימי לי- אורגן, פסנתר, קלידים, עיבודים למקהלה, כתיבה, שירה.
- טרי בלסמו- גיטרה, כתיבה.
- ג'ון ליקומפט- גיטרה, כתיבה.
- רוקי גריי- תופים.
- וויליאם בויד- בס.
- ג'רמי פרקר - טכנאי גיטרות.
- DJ Lethal - תכנות.
- ווזלי סיידמן- עוזר טכנאי.
- דייב קמפל- מנצח מקהלה.
- דייב פורטמן- מפיק.
[עריכה] סינגלים רשמיים
- Bring Me To Life- תאריך יציאה: 21.04.2003 .
מידע: הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה. נכלל בפסקול הסרט Daredevil, היה למוזיקת הנושא ב-PPV (שרות תשלום בעבור צפייה) של ה-WWE, במספר פרסומות טלוויזיה אמריקאיות ובסדרה Alias. הקליפ בויים על ידי המפיק הגרמני פיליפ סטולזל וצולם באתר צילומים ברומניה.
- Going Under- תאריך יציאה: 23.09.2003 .
מידע: הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה. צולם על ידי פיליפ סטולזל, חלקית בברלין חלקית בלוס אנג'לס.
- My Immortal- תאריך יציאה: 08.12.2003 .
מידע: הסינגל השלישי מתוך אלבום הבכורה. כמו Bring Me To Life גם הוא נכלל בפסקול Daredevil, והיה למוזיקת נושא ב-WWE. בויים על ידי דייוויד "מולדי" וצולם ברובע הגותי של ברצלונה, ספרד.
- Everybody's Fool- תאריך יציאה: 08.06.2004 .
מידע: הסינגל הרביעי מתוך אלבום הבכורה. בויים על ידי פיליפ סטולזל, צולם בלוס אנג'לס.
- Call Me When You're Sober- תאריך יציאה: 07.08.2006 .
מידע: הסינגל הראשון מתוך אלבום האולפן השני, The Open Door. הסינגל דלף לאינטרנט כאודיו ב-31 ליולי. הקליפ (שצולם במהלך השבוע השני של יולי 2006) שוחרר באורכו המלא ב-7 לאוגוסט בתוכנית Making The Video של MTV2. בויים על ידי מארק ווב, צולם בלוס אנג'לס.
- Lithium- תאריך יציאה: 08.01.2007
מידע: הסינגל השני מ-The Open Door. הקליפ בויים על ידי פול פדור וצולם בלוס אנג'לס בין ה-31 לאוקטובר לאחד בנובמבר. הקליפ שוחרר ב-24 לנובמבר 2006.
[עריכה] שונות ופירושים לשירים
רוב המילים באלבום Fallen מבוססות על מערכת יחסית זוגית אלימה אותה חוותה איימי עם החבר לשעבר שלה (זהותו לא ידועה אך מעריצים נוטים להאמין שמדובר בבן מודי), שנאמר שהיה מתעלל בה. כגון השירים: Going Under ו-Anything For You. השירים אותם כתב בן מבוססים בעיקר על סיפורים קצרים שנכתבו כחלק מתחביבו כתסריטאי עולה.
Sweet Sacrifice הפותח את The Open Door נכתב שוב על אותו חבר מתעלל עליו נכתבו רוב השירים ב-Fallen. השיר פותח את האלבום במטרה לטהר את הוויב החדש שלו, כדי ליצור מעין סגירת מעגל או פרק בחיים אודותיו, מבחינת הסולנית.
Even in Death היה שיר שהלהקה הופיעה עימו במהלך השהות עם בן. הוא מדבר על אהבה כה חזקה, שאפילו המוות לא יכול להפרידה. הוא מבוסס על הסרט וחוברת הקומיקס "העורב" (The Crow), ומכאן משפט הסיום- People die but real love is forever שהוא המזוהה ביותר מתוכו.
השיר Imaginary, שהיה אהוד במיוחד על הקהל המוקדם של הלהקה, היה אמור להיות הסינגל הרביעי, אך בשל לחצים מהלייבל Wind-Up Records השיר שוחרר רק כסינגל לרדיו בספרד, והוחלט על צילומי הקליפ ל-Everybody's Fool.
Everybody's Fool נכתב בהשראת אחותה הקטנה של איימי, שהחלה להעריץ דמויות מודל ומוזיקאיות לחיקוי מהמדיה המשחיתה, וביניהן את הפרפורמרית בריטני ספירס. אחותה הופתעה מכך שבכל פעם בריטני הופיעה בפחות ופחות בגדים, ולכן איימי הושיבה את אחותה לשיחה על כך שתמיד צריך לנסות להיות אתה עצמך, לא משנה מה אנשים אחרים אומרים, כל עוד אתה שמח עם מי שאתה ואינך מעמיד פנים. היא כתבה למענה שיר אודות אנשים שטחיים ומזויפים המונעים על ידי רצונם להיות אהובים, מצליחים ומקובלים בחברה דרך אמצעים קלוקלים.
All That I'm Living For נכתב יחד עם הגיטריסט ג'ון, ומוקדש כולו לחיי הלהקה בדרכים, על הדרך ליצירת המוזיקה וכתיבתה ועל האהבה שלהם למקצוע למרות התלאות.
השיר Call Me When You're Sober נכתב בעיקר אודות מערכת היחסים עם החבר הקודם של איימי, שון מורגן מלהקת סית'ר, שהיה אלכוהוליסט. איימי ציינה שזהו בין השירים הבודדים אותם היא כתבה בצורה מאוד ישירה, פשוטה, מחזקת ובלתי ניתנת לפרשנויות אחרות. מלבד הייחוס המתבקש לסיטואציות דומות בהן בני אדם מתמכרים לדברים שונים ובכך פוגעים לא רק בעצמם אלא גם באנשים הקרובים סביבם.
השיר The Last Song I'm Waisting On You, שמופיע בחלק מההפצות של The Open Door הוא אודות העזיבה של החבר להקמת הלהקה בן מודי.
הפתיח ל-Good Enough הוא חלק מיצירה ארוכה יותר אשר נכתבה במקור עבור הסרט "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים". חברת דיסני השמיטה אותה לפני יציאת הסרט לאקרנים בטענה שהשיר "אפל וקודר מדי לילדים", והסולנית לא הייתה מוכנה להתגמש בכיוון עבודתה. אך למעשה נאמר שזהו השיר "השמח" ביותר שנמצא בדיסק The Open Door.
בגרסה המקורית של Understanding, שהוצג על ידי בן כ-"המנון גותי מגוחך וצפוי", מושמעים קטעי אודיו שנלקחו מהסרט When A Man Loves A Woman
Lacrymosa הוא עיבוד מקורי של הלהקה ליצירה של מוצרט - Lacrimosa - מתוך "הרקוויאם", וכולל קולות של 22 חברי מקהלה.
השיר Tourniquet הוא אימוץ של שיר זהה הנקרא My Tourniquet, שנכתב במקור על ידי מתופף אוונסנס, רוקי גריי, ללהקתו הקודמת Soul Embraced. השיר כולל צרחה של הסולנית בגשר- שהיא בעצם חיקוי לצרחה מהסרט "רומיאו ויוליה". הנושא מדבר על המחלוקת הנוצרית שסביב התאבדות של אדם מאמין - האם הוא יגיע לגן עדן וכל חטאיו יסלחו, או שבשל המעשה הוא ילך לגיהנום.
בשיר הנוצרי Whisper אומצו גם כן חלקים ממספר שירים מ"רומיאו ויוליה" - Juliet's Requiem ו-O Verona - ששימשו כקטעי מבוא וסיום לגרסת הדמו הראשונה. בדיסק Origin הטרק הפותח הוא גם המבוא ל-Whisper. בגרסה של Fallen המקהלה ברקע שרה: Servatis A Periculum, Servatis A Maleficum. הפירוש מלטינית הוא "הצל אותנו מסכנה, הצל אותנו מרוע". השיר מדבר על נערה שרוצה למות ולהגיע כבר לגהינום, כדי להפסיק את חייה ואת המצוקה והמירמור העצמי שהיא כביכול נמצאת בו, אולי בשל מחלה ואולי בשל מצב נפשי. היא מתפללת לגאולה, ואם תזכה לכך היא תשחרר את עצמה. כאשר הזמן הזה מגיע, היא מתחרטת ומגיעה להבנה שבגהינום הסבל והכאב שלה רק ימשכו לעד ולכן זועקת לעזרה מאלוהים ומבכה את עצמה עד לעיוורון.
בשיר Field of Innocence, שמדבר על נוסטלגיה ועל הזיקה לתמימות ולטוהר שבילדות, קיימים מספר קולות רקע לטיניים המהווים מסרים נוצריים: Iesu, Rex admirabilis et triumphator nobilis dulcedo ineffabilis totus desiderabilis. הפירוש- "הו, ישו, מלך כה נפלא. הנך כובש נודע, הנך מתיקות בלתי נלאית, בו כל העליזות נמצאת". ברקע מוקראת בטון מאוד חלש פואמה חבויה אותה חיבר בן: As the years pass by before my face, as wars rage before me, finding myself in these last days of existence. This parasite in me, I forced it out. In the darkness of the storm lies an evil. But it's me.
Snow White Queen נקרא כך משום שזה היה הכינוי של איימי בפורום הרשמי של אתר האינטרנט של אוונסנס, מתוך זיקה לנושא השיר שמדבר על מעריצים אובססיבים ועל סטוקרים.
הטרק Ascension of the Spirit מכיל לצד שירת מקהלה גם ציטוטים מפורסמים של אישים שונים.
Listen To The Rain הוא הקלטה חד פעמית של ביצוע חי לשיר אותו איימי כתבה עבור מקהלת בית ספרה - בה היא הייתה לנשיאתה - בטקס הסיום של התיכון, ושימשה לבסוף גם כפרויקט הגמר מלימודי המוזיקה באקדמיה בה למדה. השיר היה אמור להיכלל ב-Origin והושמט ברגע האחרון מההדפסה, לצד הטרק Demise שנהיה לאווטרו (סיום) של Eternal.
השיר Hello לעולם לא נוגן חי על ידי הלהקה, משום שזהו שיר כאוב ואישי מאוד שנכתב על ידי איימי אודות אחותה הקטנה, בוני, שנפטרה בגיל 3 ממחלה לא ידועה, כשהסולנית הייתה בת 6, ומתאר את התחושות שהתחוללו בה כאשר נודע לה על כך בזמן שהייתה ביום לימודים בבית הספר. ב-The Open Door הבלדה Like You נכתבה גם אודות הנושא הזה.
השיר You נכתב והוקלט על ידי איימי למשפחתה ולחבריה הקרובים, והודלף בזדון לרשת האינטרנט. חברי הלהקה גנזו את השיר וביקשו לא להמשיך להשמיע ולשתף אותו משום שהוא מאוד אישי. נאמר שמילות השיר מרמזות על הצעת נישואין אותה הציע בן לאיימי, לאחר שיצאו תקופה מסוימת יחד (כנראה בזמן נשף הסיום שלהם).
Bring Me to Life היה במקור טקסט שנכתב על ידי איימי והולחן כבלדת פסנתר על ידי בן. השיר לא היה אמור להיכלל באלבום הבכורה, אך Wind-Up ראו בו כפוטנציאל ללהיט ולכן דרשו שיקליטו אותו מחדש בדקה התשעים, והוסיפו כאורח קולי את סולן להקת Twelve Stones (השותפים בלייבל), פול מקוי, לשם עיבוי. זו גרסה אשר הביאה לביקורת רבה נגד הלהקה בטענה שהם מחקים את הסאונד של להקת הניו-מטאל Linkin Park, ושל להקות דומות אחרות, כגון: POD, Papa Roach, Nightwish, Within Temptation, Lacuna Coil ו-In Winter. הוא נכתב בהשראת מקרה בו הסולנית פגשה במהלך יציאה בחור שלא הכיר אותה והיה מכר של חבריה. הוא התבונן בה והדבר הראשון שהוא אמר לה הוא "האם את שמחה?". איימי הייתה בשוק שהוא שם לב למצב הדכאוני בו הייתה שרויה ואותו ניסתה לשמור בסוד. היא הרגישה שהוא "עורר אותה מבפנים". היא כתבה בעקבות המקרה את הליריקה ל-Bring Me to Life שעוסקת בנושא של לגלות משהו או מישהו שמעוררים בך תחושה בפנים שאף פעם לא הייתה לך. לגלות שיש עולם שהוא גדול יותר מהבועה הבטוחה שלך, וגורם לך לרצות לצאת מהמצב של כהות החושים וחוסר האונים בו אתה שרוי. שמו של הבחור הוא ג'ון, התרפיסט של איימי, וכיום היא נמצאת עימו במערכת יחסים זוגית.
My Immortal, שהיה ללהיט גדול (ונחשב לשיר הכי פחות אהוד מהאלבום ע"י איימי), הוא טקסט בדיוני שנכתב לבלדת פסנתר אותה הלחין בן. הוא נוצר בהשראת רעיון מתוך סרט בו צפה, וקיימות לו מס' גרסאות שונות מבחינה טקסטואלית ומלודית. אם מחברים את כל הגרסאות השונות יחד מקבלים עלילה סינכרוניסטית; מעין סיפור שלוקח אותך מההתחלה ועד הסוף ומציג בפניך בכל פעם פרטים שונים אודות געגועים של אדם אחד לאחר. תחילה האדם נראה פגוע ומדוכא מקשר רומנטי שלא הצליח להתקיים זמן רב. הוא מטיח האשמות בבת הזוג, על כך שלא הייתה לצידו, שהפנתה לו את גבה אחרי שהוא היה שם לצידה, ושהיא הותירה בו צלקות ופצעים נפשיים (או שמה פיזיים). לבסוף מתגלה טוויסט במרקם של העלילה במהלך הגשר של השיר המגלה שבעצם הכותב הוא זה שאחראי לפגיעה ביחסים. הוא אהב את בת זוגתו כ"כ, והם עברו ביחד כה הרבה, עד שהאהבה שלו הטריפה אותו לדעת מהחשש שהיא תעזוב אותו בשלב כלשהו, ולכן הוא רצח אותה. השיר מתהפך ומקבל רובד/משמעות מנקודת מבט שונה, ונהפכת למעין קינה, או התייפכות של הנשמה/רוח-הרפאים של אותה בת זוג שנרצחה, אשר מספרת את סיפורה ורודפת את נוכחות בן זוגה בחייו.
חברי הלהקה מציגים את Haunted בתור השיר שמייצג את הסאונד הכללי של אוונסנס בצורה הכי טובה, בתקופת Fallen. המילים הן בעצם טקסט שנכתב על ידי בן ועובדו לליריקת השיר על ידי איימי. הן מגוללות את הסיפור הבא: ילדה קטנה בסביבות גיל 8 או 9 בשמלת פסחא לבנה מתהלכת במורד השכונה ומכדררת כדור אדום קטן. כשהיא מתקרבת לבית נטוש עם חזות זדונית תשומת ליבה מוסט מהכדור, שפוגע בקצה המדרכה ומתגלגל לכיוון הבית. כשהיא רודפת אחריו, הכדור מקבל קצב על-טבעי ומקפץ הישר לתוך הפתח הגדול של דלת הכניסה. היא עוצרת להביט בבית, שנדמה כמתבונן בה מלמעלה, ונכנסת לתוכו בזהירות במטרה למצוא את הכדור האדום הקטן שלה. היא צועדת באיטיות לפרוזדור, ובוחנת את הבלגן המרקיב שפעם היה בבירור אחוזה יפייפיה. היא מוקסמת על ידי כל הפרטים שבכל ס"מ במעקה של גרם המדרגות הבלתי נגמר שניצב מולה. לפתע, מחשבותיה מופרות על ידי המולה מחרידה. היא מסתובבת במהרה כדי לרוץ ולברוח מהדלת הראשית, אך מגלה רק קיר חלק היכן שהדלת פעם נמצאה. מבוהלת, היא רצה לאורך המסדרון הראשון שהיא רואה, מנסה בייאוש למצוא דרך מוצא החוצה, אבל בכל פניה העולם שמאחוריה משתנה, מתכופף למרות רצונו של הבית, כך שאפילו למצוא את הדרך חזרה לפרוזדור בו שהתה נהיה לבלתי אפשרי. מבועתת, הילדה הקטנה נצמדת לפינה מרכינה את ראשה בין ידייה ובוכה. 10 שנים מאוחר יותר... הילדה הקטנה מתעוררות בפאניקה, כעת אישה צעירה. מלוכלכת, מפוחדת. היא לבושה במכנסיים שחורות, מגפי עבודה ובידה מחבט שחור. עורה חיוור ומלוכלך. השמש לא פגשה בבשרה למעלה מעשור. היא מתעוררת ומוצאת ארוחה מונחת לפניה על מגש כסף מפויח, בכמות מספקת בדיוק כדי להתקיים, כמו בכל בוקר לפניו. מונחת שם על ידי דמות אותה היא רואה רק כשהיא חולפת מעבר לפינה, עוברת בדלת... דמות שנהפכה לחבר היחיד שלה, ולשנאה היחידה שלה. כל קיומה נהיה לכלום מלבד לצוד ולהרוס את הצל הזה שמשאיר אותה לכודה כאן. בזמן שהיא תרה אותה ללא מנוח יום אחר יום, היא נאבדת בדיכוטומיה של קיומה. הדבר הזה שמחזיק בה כאן, האדם הזה שאונס את מחשבתה וצופה בה כשהיא ישנה, נהפך לחבר היחיד שלה. משום שאם האדם הזה יעזוב היא תחדל מלהיות. מכיוון שהיא חיה רק כדי להרוג אותו. אבל גם חיה רק למענו. כל יום הבית משתנה תדיר סביבה, כך שהיא מתעוררת לארץ מנוכרת בכל פעם. הדבר הקבוע היחיד זה הוא. היא שומעת את פעימות ליבו, היא מריחה אותו, היא חושבת רק על למצוא אותו, אבל הוא גם הדבר היחיד שהיא בעצם יודעת על אהבה.
