תורת הגזע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורת הגזע התפתחה במחצית השנייה של המאה ה-19, על בסיס האנתרופולוגיה, הביולוגיה והדרוויניזם החברתי. תורה זו הסתמכה כביכול על מחקר מדעי, וקבעה כי מוצאו של האדם - הגזע שהוא משתייך אליו - הוא הקובע את איכותו. התפיסה הגזענית חילקה את האנושות לגזעים "עליונים" וגזעים "תחתונים", גזעים אלו התחלקו לשלוש קבוצות - יוצרי תרבות, נושאי תרבות ומהרסי תרבות.
בספרו של אדולף היטלר, "מיין קמפף", הוא פורש את משנתו הגזענית: הגזע הארי, אשר העמים הגרמאנים שייכים אליו, נחשב לגזע הנבחר. עוד עימו בראש הפירמידה הם העמים הנורדיים. נחותים מהם הם הלאטינים. הגזע הנחות ביותר הוא הגזע הסלאבי, ותפקידו לשרת את הגזע הארי העליון. הגזע השמי, אשר היהודים משתייכים אליו, כלל אינו נכלל בסולם המעמדות של היטלר והוא נחשב כתת-גזע. הוא נחשב לגזע טפיל אשר מנצל את שאר הגזעים ומנסה לזהמם. מה שמוזר בתאוריה זו, זה שגם הערבים שייכים לגזע השמי, אך איתם להיטלר היו דווקא יחסים טובים, והוא אף נפגש עם מנהיגים ערבים ותכנן להקים במזרח התיכון מדינת פלסטין בתנאי שיצליח בעזרת הערבים המקומיים לכבוש את השטח מהבריטים. בהתאם לדרוויניזם החברתי, מלחמת הקיום השוררת בטבע תביא להכחדת הגזע הנחות - הגזע השמי, וייוותר הגזע העליון - הגזע הארי. היטלר קורא לעם הגרמני לפעול כנגד היהודים, ובהמשך אף פועל כדי לחסלם.
תורת הגזע שימשה בסיס לחיזוק האנטישמיות. היא העניקה הסבר חדש להבדלים בין היהודים לסביבתם. היהודי יכול לשנות את שפתו, את עיסוקו ואת לבושו, אך לא היה יכול כלל לשנות את מוצאו הגזעי. על פי תורת הגזע, אפילו נישואי תערובת אינם יכולים למחוק את ההבדלים הגזעיים, שכן על פי תפיסתה - בתהליך התורשה, הגזע הנחות הוא המשפיע ביותר.
