תופיק המצרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חדיו מצרים
|
|||||||||||||||||||||||
תופיק המצרי (תופיק פאשא) (1852 - 1892), (ערבית: محمد توفيق باشا), היה חדיו מצרי.
נולד ב-15 בנובמבר 1852, להוריו: אביו היה איסמעאל באשא, גם כן חדיו מצרי. אמו הייתה הנסיכה שאפיק-נור. למרות שהיה בנם הבכור, לא נשלח ללמוד באירופה כמו שאר אחיו, ונשאר לגדול במולדתו.
ב-1866, איסמעאל עשה מאמץ גדול לשנות את סדר הירושה בשלטון לצורת החדיו, מאמץ שלבסוף הצליח בו. התואר חדיו, עבר ישירות מאב לבן, במקום המנהג הקודם, שלפיו הצאצא הכי גדול (בגיל) של השליט הראשון מוחמד עלי היה השליט. איסמעאל רצה לשנות את צורת הירושה בשלטון, בעיקר כי לא חיבב את דודו, חאלים באשא, שהיה היורש המשוער, ושאף שהוא עצמו יוכל לבחור איזה מבניו יהיה השליט אחריו. אבל, אחרי שכבר נעשה השינוי, הוא גילה שהאנשים שהייתה להם הסמכות על השינוי, פיענחו את רצונו של איסמעאל בצורה כזו שהירושה עוברת ישירות לבן הבכור. לכן, תופיק היה היורש העתידי.
ניתן לו ארמון ליד קהיר כדי לחיות בו, ושם, למשך תריסר שנים, עבר חיים ללא אירועים חשובים. הוא עבד שם בחקלאות, ועשה לעצמו שם טוב של בעל שכל טוב וישר.
ב-1878 הוא מונה להיות ראש הממשלה של מצרים, אחרי פיטורו של נובאר באשא. הוא החזיק את משרה זו רק למספר חודשים, אך זה היה מספיק זמן בשבילו להראות, שאף שלא היה שאפתן ולא חכם במיוחד, הייתו לו החוכמה להימנע מלקחת חלק במזימות וקנוניות שאז היו חלק ניכר מהחיים הפוליטיים במצרים.
הוא חזר לארמונו, ושוב חזר לחיות חיים כפריים רגועים ושלווים. אבל, ב-26 ביוני 1879, איסמעאל פוטר מתפקידו כשליט מצרים, אחרי לחצים כבדים של בריטניה וצרפת. הסולטן התורכי שלח צוים למצרים שממנים את תופיק לחדיו המצרי. תופיק, לא היה ממש מרוצה מהחדשות על המלכתו לשליט. מצרים בזמן ההוא הייתה מעורבת בבעיות כלכליות ופוליטיות שהגיעו בגלל מדיניותו השגויה של איסמעאל. אנשיו של תופיק היו לא מרוצים, וצבאו מנוכר. יועציו היו חסרי דעה, ולו עצמו לא הייתה אישיות של מנהיג: לא הייתה לו דמות של מנהיג חזק, ולא היה לו אף ניסיון.
אי סדר שלט במצרים עד נובמבר 1879, כאשר שלטון צרפתי-בריטי התבסס שם. למשך שנתיים שלטו בצורה מעשית צרפת ואנגליה במדינה, כשהם משתדלים להנהיג שינויים, בזמן שלא רצו לכפות שום דבר על המצרים. למשך כל הזמן הזה, חוסר הנאמנות של הצבא גדל. תופיק הואשם בכשלונו לנקות יד חזקה במורדים, אך עמדתו בנושא נשלטה גם היא על ידי השלטון הזר.
אי-שביעות הרצון הגיעה לשיאה כאשר אחמד אורבי, שהנהיג מהלך נגד השלטון הזר, שלט כמעט לחלוטין בצבא. ביולי 1882, גישתו של אורבי, שהחל לעבוד בשיפור ההגנות בהיקף נרחב, גרמה לאדמירל בריטי להצהיר שהוא יפציץ את מבצריה של העיר אלכסנדריה אלא אם הוא יוכל לקבל אותם אליו. לפני שהחלו ההפצצות הוצע לתופיק שיעזוב את העיר, או דרך אוניית מלחמה של כוחות נטרליים, או דרך היאכטה שלו, או דרך אוניית דואר שהייתה אז בנמל. תשובתו הייתה: "אני עדיין חדיו, ואני יישאר עם אנשיי בשעת צרה". ארמונו שהיה במרחק של חמישה קילומטרים מאלכסנדריה, היה מחוץ לטווח ההפצצות, אך חייו היו עדיין בסכנה. כאשר החיילים המורדים התקיפו את ארמונו, הוא הצליח לברוח ולהגיע לארמון אחר, אחרי שעבר ברחובות הבוערים של העיר. שם הוא חויב להסכים לכך ששמירה בריטית תגן עליו. תופיק הראה את אותו האומץ גם במהלך מגפת הכולרה באלכסנדריה בשנת 1883. הוא התעקש ללכת עם אישתו לעיר, ושם עבר בין בתי חולים, נתן דוגמה מצוינת לרשויות המקומיות, ועודד את החולים.
ב-1884 מונה קונסול בריטי חדש במצרים. משימתו הראשונה הייתה לדרוש מתופיק שינטוש את סודאן. תופיק נתן את הסכמתו, למרות שהסתייג מכך. עם זאת, הוא עשה ככל יכולתו כדי להבטיח את הצלחת המדיניות החדשה שהקונסול הבריטי רצה להנהיג.
הוא התנהג בהגינות שוות במהלך המשא ומתן בין הבריטים והתורכים ב-1886. אבל, עמדתו במשא ומתן הייתה נחותה בהשוואה לשליט, כאשר שני צדדים שוחחו וניהלו את המדינה שהוא עצמו שולט בה.
לעתים, הוא פעל לפי יוזמתו שלו. לדוגמה, ב-1888, הוא פיטר את נובאר באשא ומינה במקומו את ריאז באשא כדי ליצור שינוי במשרדי הממשלה, שהושפע בעיקר על ידי השוני בין עמדותיהם של נובאר והבריטים.
הקונסול הבריטי עודד את תופיק להראות את פעילותו הרבה בענייני ניהול, חקלאות, חינוך וצדק. הוא לא היה איש חזק בשכלו ובדמותו, אבל הוא הראה רצון ישר לשלוט במדינה בשביל להועיל ולעזור לה. הוא הבין את חשיבותה של העזרה הבריטית; פיקחותו הטבעית גרמה לו לקבל את התנאים שהציבו הבריטים; מחשבותיו הישרות מנעו ממנו מלהשתתף במזימות ובשחיתות.
בחייו הפרטיים היה אדם אדיב וחביב. לא היה לו הרצון לשמור את המצב של אי-נגישות לעם, כנהוג אצל שליטים מזרחיים אחרים. למעשה, בהרבה דרכים היה אופיו ותחביביו יותר אירופאים מאשר מזרחיים. הוא התחתן ב-1873 עם קרובת משפחתו, אמינה חאנם, שאיתה הוא חי באושר רב. היא הייתה אישתו היחידה ותופיק תמך מאוד במונוגומיה (נישואין לבן זוג אחד).
הוא מת ב-7 בינואר 1892 בארמון חלואן ליד קהיר, ובנו הבכור, עבאס, שלט אחריו.
