תומס ביצ'ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סר תומס ביצ'ם (29 באפריל 1879 - 8 במרץ 1961), מנצח בריטי. ייסד כמה תזמורות בריטיות, בהן התזמורת הסימפונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית של לונדון והפילהרמונית המלכותית.

ביצ'ם נולד בסנט הלנס, לנקאשייר, אנגליה. יחסיו עם מנצחים בריטיים אחרים לא היו טובים - הוא הסתכסך עמם ולא זכה לאמונם או להערכתם. עם מנצחים זרים, לעומת זאת, היו לו בדרך כלל יחסים טובים, למעט ארטורו טוסקניני, שאתו לא מצא שפה משותפת, אך הוא חיבב ועודד את וילהלם פורטוונגלר ומאוחר יותר את רודולף קמפה, ופריץ ריינר העריץ אותו.

[עריכה] רפרטואר

ביצ'ם נודע בחירות שנטל לעצמו ביצירות של הנדל, בעיקר, שם קיצץ, ערך ושינה תזמור ככל העולה על רוחו, אך ניתנה האמת להיאמר, הוא עשה זאת ביצירות, שאלמלא כן לא היו נשמעות כלל, והתוצאה הסופית נחשבת על פי רוב למעולה גם כיום. אצל היידן לא היו השינויים חריפים כל כך, אך סגנונו בביצוע המוזיקה שלו רחוק מן הגישה המקובלת יותר כיום.

מוצרט, בשביל ביצ'ם, סימל את שיאה של המוזיקה, והוא התייחס אל הפרטיטורות שלו ביתר כבוד משנתן לרוב המלחינים האחרים, אבל גם ביצירותיו של מוצרט שינה פה ושם את התזמור, אפילו בסימפוניית יופיטר שלו.

יחסו אל בטהובן היה דו-ערכי. הוא לא החמיץ שום הזדמנות לדבר בגסות על המוזיקה שלו, אך ניצח בהזדמנות זו או אחרת על כל הסימפוניות והקליט אותן, פרט לראשונה, החמישית והתשיעית. לאחרונה יצאה לאור הקלטה חיה מעולה של המיסה סולמניס.

מבין מלחיני המאה ה-19 היה ברליוז הקרוב ביותר ללבו של ביצ'ם, ובתקופה שיצירותיו לא נהנו מחשיפה מספקת, הציג ביצ'ם את רובן והקליט רבות מהן. יש אומרים, שרק קולין דייויס, גם הוא מנצח בריטי, עשה יותר מביצ'ם להבאת ברליוז לקהל המאזינים.

ביצ'ם הצטיין בניצוח על יצירותיו של וגנר על אף רתיעה מסוימת מן האריכות המופרזת ומן החזרה ("כבר שעתיים אנחנו עובדים עליו ועדיין מנגנים אותה נעימה ארורה!" (צ'ארלס רייד, "תומס ביצ'ם", 1961). הוא היה בקי גם במוזיקה של ריכרד שטראוס, כפי שאישר המלחין עצמו.

באופרה האיטלקית גילה התלהבות מעטה להפתיע לורדי, אך באמצע המאה ה-20 היה בין המעטים שהתחרו עם טוסקניני וויקטור דה סאבאטה כפרשני פוצ'יני. הקלטתו את "לה בוהם", עם יוסי ביירלינג וויקטוריה דה לוס אנחלס מפורסמת, בצדק, עד עצם היום הזה.

מבין מלחיני המאה העשרים החשובים, נהנה מאהדתו רק סיבליוס, שהכיר בו כמנצח מעולה למוזיקה שלו (אם כי סיבליוס נטה להפריז בשבחים לכל מי שניצח על המוזיקה שלו).

מבין מלחיני ארצו, התייחס באהדה רק לדיליוס, וכתומך יחיד במלחין, למעשה, הציל אותו מאלמוניות. כל ביצוע אחר של יצירות דיליוס, גם במאה ה-21, מושווה אוטומטית לביצועי ביצ'ם, ובדרך כלל נמצא לוקה בחסר.

[עריכה] ציטטות

ביצ'ם נודע במענה הלשון שלו ובשנינותו. הרבה אנקדוטות קשורות בשמו, ולא פעם מצטטים מדבריו:

• ביצ'ם עזר לוולטר לג בהקמת תזמורת פילהרמוניה וניצח על קונצרט הבכורה שלה ב-25 באוקטובר 1946. כאשר לג העלה את נושא שכרו, ענה לו: "כה גדולה הזכות שבניצוח על חבר האמנים הנהדר הזה, שהעונג שבדבר היה מתמעט לו הסכמתי לקבל תשלום. לעומת זאת, אשמח לקבל סיגר הגון."
• "הרי לכם שני כללי זהב לתזמורת: התחילו יחד וסיימו יחד. לקהל לא איכפת במיל מה קורה באמצע."
• לשאלה, מדוע יש רק מלחינים ממין זכר ברפרטואר שלו, ענה: "אין נשים מלחינות, מעולם לא היו וייתכן שלעולם לא יהיו" (אחר כך שינה את דעתו, מכל מקום, והיה לתומך נלהב במוזיקה של אתל סמית.)
• דעתו על הצ'מבלו נעה בין שתי הגדרות:

"כמו שני שלדים מזדווגים על גג של פח גלי"

"נגינה על כלוב ציפורים במזלג קליה."

• על יוהן סבסטיאן באך אמר: "יותר מדי קונטרפונקט, וגרוע מזה: קונטרפונקט פרוטסטנטי."
• על בטהובן אמר: "הרביעיות האחרונות של בטהובן נכתבו על ידי חירש וראוי שרק חירשים יאזינו להן."
• "מוזיקה גדולה היא זו החודרת לאוזן בקלות ונשמטת מן הזיכרון בקושי. מוזיקה קסומה לעולם איננה נשמטת מן הזיכרון."
• "כל דבר צריך לנסות פעם אחת, מלבד ריקודי עם וגילוי עריות."
• "תזמורות כלי נשיפה ממתכת הן בסדר גמור כשהן במקום הנכון - בחוץ ובמרחק כמה מילין."
• "זה עתה הקפתי את כל העולם ודעתי עליו גרועה מאוד."