שרב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרב הוא תופעה אקלימית של גלי חום, אשר מופיעים בארץ ישראל בעיקר בתקופות המעבר, בין חורף לאביב ובין הקיץ לסתיו.
בעברית המדוברת קרויה תופעה זו בשם חמסין, אף שגלי החום בארץ ישראל אין להם קשר עם החמסין (המתרחש בעיקר במצרים), אלא הם תופעה שסימניה חום ויובש, בלי רוח כמעט.
מגדירים יום שרבי כיום שבו הלחות היחסית הממוצעת פחותה מ־50%. בימי שרב עשויה הטמפרטורה לעלות תוך ימים אחדים בשיעור של 10 מעלות צלזיוס ואפילו יותר.
מה שגורם להופעת השרב הוא שקע ברומטרי שמתבטא ברוח מזרחית יבשה, או בהופעת אפיק מים סוף.
בעוד שבימי החורף הקרים, תופעת השרב לא מהווה תופעה מכבידה, הרי שהיא קשה בתקופות עם ממוצע חום גבוה, ובעיקר התופעה קשה באזור מישור החוף מאשר באזור ההר.
גלי החום מביאים לעלייה דרסטית בטמפרטורה ואז גם נרשמים שיאי הטמפרטורה שהיא הרבה יותר גבוהה מהמקובל בממוצעים רב־שנתיים.
מידת החום הגבוהה ביותר שנרשמה בארץ, מאז החלו לתעד את אקלים ארץ ישראל, הייתה 54 מעלות צלזיוס, בטירת צבי שבעמק בית שאן, ביוני 1942. באותו יום הייתה מידת החום באזור החוף 45 מעלות, בירושלים 44 מעלות, בעמק יזרעאל 50 מעלות ובים המלח 51 מעלות.
