שארל לה ברון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שארל לה ברון (24 בפברואר 1619 - 22 בפברואר 1690), צייר ודקורטור צרפתי.
נולד בפריז לאב שהיה פסל. גדל בחברת ציירים שהיו חבריו של אביו ולמד לשרטט בעודו ילד. בגיל 11 התקבל לסטודיו של הצייר סימון וואה בפריז. ב-1634 צייר אלגוריה על חיי הקרדינל רישלייה, שהתלהב מן הציור והזמין אצלו ציורים על נושאים מיתולוגיים כדי לקשט בהם את ארמונו בפריז. ב-1642 התלווה לצייר ניקולא פוסן במסע לרומא, ושם בהדרכתו של פוסן התחקה אחרי הציורים של רפאל ושל אמני הרנסאנס האיטלקי. ב-1646 חזר לפריז והפך לבן חסותו של ניקולא פוקה. ב-1648, בעזרתם של הקרדינל מזראן ושל ז'אן בטיסט קולבר, הקים את האקדמיה לציור ולפיסול בפריז. ב-1655 אקדמיה זו קיבלה מעמד ממלכתי והוסמכה להכשיר אמנים לשירות המדינה.
ב-1662 קנה קולבר עבור בית המלוכה הצרפתי את "גובלן" שהיה מפעל לייצור שטיחי קיר בפריז. (לה ברון נתמנה למנהל של מפעל זה ב-1668). המלך לואי הארבעה עשר הזמין אצל לה ברון ציורים היסטוריים. הציור "אלכסנדר הגדול ומשפחת דריוס" שבה את לבו של המלך, שהעניק ללה ברון תואר אצולה ומינה אותו לצייר הראשי שלו (דצמבר 1662). ב-1663 נתמנה למנהל האקדמיה לציור ולפיסול שאורגנה מחדש על ידי שר האמנות קולבר ב-1664, וזכתה בשם: " האקדמיה המלכותית לאמנות". לה ברון נתמנה לשקם את הגלריה המרכזית בארמון הלובר בפריז, שעלתה בלהבות ב-1661, וצייר שם את "אגדות אפולו" (גלריית אפולו).
במשך 17 שנה (1664 - 1681) עסק לה ברון בדקורציה של ארמון ורסאיי, תכנן את "מדרגות השגרירים" וצייר 27 ציורי קיר המתארים את תהילתו של המלך לואי הארבעה עשר מ- "שלום הפירנאים" (1659) ועד "הסכם ניימכן" (1679). ב-1677 התלווה אל המלך במסע למערכה בפלנדריה. משחזר המשיך בעבודתו בורסאיי: "אולם המראות" (1679- 1684) ו- "אולם המלחמה והשלום". אחרי מות קולבר ב-1683 ירד לה ברון מגדולתו ונפטר במפעל "גובלן" בפריז ב-1690. יצירתו של לה ברון הייתה שילוב של ציור, דקורציה, אדריכלות, צורפות, עבודות עץ, עיצוב שטיחי קיר ועבודות שונות הכרוכות בעיטור ארמונות- יצירה שבסופו של דבר זכתה בכינוי: "סגנון הבארוק של המלך לואי הארבעה עשר".
